שו"ת הרד"ד אבן העזר א לה

אחרי מח"כ של הרב עצום ונורא אני תמה שלא העתיק דברי רש"י כהווייתן דבדברי ת"ק לא הזכיר כלל דהוא תלוי בפ' אע"פ רק בדברי ר"י וא"כ היא גופא קשי' למה לא כתב רש"י בדברי ת"ק כלום אלא ודאי דראה רש"י שיש הפרש בין מי שאחזו לאע"פ דשם מוזכר כד"ח ובפ' מ"ש שתי שנים ויש הפרש לענין חודש עיבור לכן עכצ"ל דאף שהנקת תינוק ב' שנים וחודש עיבור בכלל מ"מ לענין גזירת חז"ל שלא תנשא המינקת לא תקנו כ"א כד"ח תדע דהא ר"א ור"י בכתובות ד"ס סברי דזמן הנקת תינוק כד"ח ויותר מזה כיונק שקץ וא"כ היאך רצה אביי בכתובות לומר דר"מ ור"י ה' כר"י והא אינהו תלמידי ר"ע ור"ע תלמיד ר"א ור"י הוה ואין הלכה כתלמיד נגד הרב אע"כ דאף דזמן הנקת תינוק כד"ח מ"מ סבר דלא אסרו חז"ל להנשא רק עד י"ח חודש ה"נ לענין חודש העיבור נהי דמעלי לתינוק מ"מ אין סכנה בדבר ולא גזרו מלהנשא לכן לא כתב רש"י בדברי ת"ק כלום רק בדברי ר"י עכ"ד הנו"ב ז"ל

והנה הנו"ב לא ראה גוף תשו' מהר"ם ד' פראג בסי' ע"ח דלא הזכיר כלל דברי רש"י רק דממילא נ"ל דאין לחלק בין סוגי' דפמ"ש לפ' אע"פ רק התרומות הדשן הכניס זאת דרש"י פי' כן בהעתקתו. ורש"י שלא פי' בדברי ת"ק דלטעמי' אזיל זה פשוט כיון דלא מוזכר מי הת"ק ובפ' אע"פ שם מבואר ר"מ לא שייך דרש"י יאמר דלטעמי' אזיל רק בדברי ר"י דהוא גופי' אמר כן בפ' אע"פ שפיר תלה רש"י זה בזה ואין כאן ראי' מדברי רש"י לחלק בין הסוגיות

והמהר"ם ראה אותם לדמות מכח קו' הרשב"א גיטין אהא דאמר ר"א סתם במפרש יום אחד ואמרינן עלה תנן כמה היא מניקתו שתי שנים ר"י אומר יח"ח בשלמא לרבא ניחא אלא לר"א קשי' מ"ל שתי שנים מ"ל יח"ח ביום אחד סגי וז"ל ק"ל לישנא אלא לר"א מה לי ב' שנים דהו"ל לאקשויי בלישנא דתיובתא או בקשי' דלכאורה מתניתין תיובתי' דהא במתנה עלי' סתם קאמר ר"י ורבנן דכמפרש זמן הנקה הוא ובעי למר כד"ח ולמר יח"ח. וי"ל דר"י ורבנן לאו אתנאי דמתניתין קאי ולומר דכל שמתנה סתם ע"מ שתניקי למר כד"ח ולמר יח"ח אלא בעלמא קיימי בכמה תינוק יונק ועיקר פלוגתייהו במינקת שמת בעלה ומחלוקת ר"מ ור"י באע"פ ובגמרא פריך בשלמא לרבא היינו דאיצטריך הכא לברורי זמן הנקה אלא לר"א מה ענינו כאן להביא פלוגתייהו ומשני דבעינן שתניק י"א בתוך שיעור הנקה עכ"ד ז"ל מעתה חזינן דפלוגתייהו בענין מינקת שמת בעלה כמ"ש הרשב"א ומ"מ נקט שתי שנים מזה יצא למהר"ם להוכיח דחודש עיבור אסורה להנשא

ואפשר דדוקא לר"א דסתם כמפרש י"א מוכרחין אנו לומר הא דכמה היא מניקתו אהא דמינקת שמת בעלה קאי דאי בתנאי בגט הול"ל אימת היום הנקה רק ע"כ קאי אאיסור להנשא ורק בגמ' משני דהובא כאן ללמוד אימת יום הנקה א"כ ע"כ קאי רק אמינקת שמת בעלה ומוכח דחודש עיבור לתינוק משא"כ לרבא יש לחלק בין הסוגיות ולכן רש"י לא פי' בדברי ת"ק כלום אבל למה דקיי"ל כר"א דסתם כמפרש שפיר דייק מהר"ם דחודש עיבור לתינוק

ומ"ש הנו"ב מכח הא דאביי דאמר ר"מ ור"י ה' כר"י הא ה' כסתם מתניתין ותו אין הלכה כתלמיד נגד הרב כמש"ל זה אינו דודאי אביי י"ל דסבר כהא דרבא בגיטין וא"כ שפיר כמה מניקתו לא קאי אמינקת להנשא ושפיר חילק בין שיעור הנקה לאיסור להנשא כסברת הנוב"י אבל באמת ק' למה פסקו רב ושמואל דבעי כד"ח הא קיי"ל כר"י לגבי ר"מ וכן כב"ה נגד ב"ש אע"כ דהם פסקו כר"א דכמה מניקתו קאי אאיסור מינקת להנשא ופסקו כסתמא דמתניתין והם ל"ל לחלק בין שיעור הנקה לאיסור להנשא דאידי ואידי חד שיעורא א"כ כיון דר"א ור"י וסתם מתניתין בגטין סברי כד"ח א"כ אסורה להנשא והכי קיי"ל כרב ושמואל לא חילקו א"כ הדרא הקושי' למה נקט בגיטין ב' שנים ובכתובות כד"ח אע"כ דחודש עיבור נמי אסורה להנשא וא"כ מדרב ושמואל דלא פסקו כר"י וכב"ה מוכח דאין לחלק כס' הנוב"י לכן דברי המהר"ם נכונים

תו השיג הנו"ב דהא בכ"מ דכתיב שנה לא הוי עיבור בכלל עד דהוצרך בבתי ערי חומה למכתב תמימה וכ"כ הר"ן בנדרים פ' קונם דבכל מו"מ אם לא אמר שנה זה אין חודש העיבור בכלל דרוב שנים אינן מעוברות והיאך דייק מהר"ם מדתנן שתי שנים והאריך בדברי הרמב"ם נלענ"ד נהי דמהר"ם ל"ס לי' כן דהא התה"ד הביא בשמו להוכיח דאבל על אביו אין חודש עיבור בכלל מדתני' יב"ח ולא שנה מוכח דאילו הי' תני' שנה סתם אף חודש עיבור הי' חייב באבל דדוקא בבתי ערי חומה דהלוקח קנה והמוכר בא להוציא ממנו א"כ אם היינו מסופקים בפי' שנה אם עיבור בכלל לא הי' יכול המוכר להוציא מחזקתו אי לאו דכתיב תמימה דהא מספיקא לא מפקינן מיד המוחזק אבל היכי דתנן איסור להנשא או שדין אבל לשנה מספיקא הוי אסרינן דניהו דס' דרבנן לקולא י"ל דהיינו עד שלא נזקק אבל כיון דכבר חל האבל וכן חל איסור מינקת לא פקע איסור מספיקא וכה"ג מצינו בנזיר ד"ח התם לא נחית לי' לנזירות הכא נחית לי' לנזירות במאי לסלוקי' ואע"ג דס' נזירות להקל כמבואר פ"ד דטהרות ועמל"מ ספ"ג מנזירות ד"ה כתב מר"ן וא"כ ה"נ י"ל בסד"ר לכן מחמיר המהר"ם במינקת ובאבל אילו הי' תנן שנה מספיקא כיון דכבר נחית לאבל ול"ק אמהר"ם כלל

תו נראה דהנה מ"ש הרשב"א ור"ן נדרים מדאיצטריך לכתוב תמימה בבתי ע"ח מוכח דכל היכי דכתיב שנה לא הוי עיבור בכלל קשה דהא בר"ה דע"ב איתא בכור ושאר קדשים שנה בלא רגלים ופריך דהיאך משכחת בשלמא לרבי דאמר שנה תמימה כמנין ימות חמה משכחת בשנה מעוברת אלא לרבנן דאמרי להביא חודש עיבור שנה בלא רגלים היאך משכחת ומאי פריך דלמא דוקא בע"ח הוא דסברי רבנן דעיבור בכלל ומנלן לענין בל תאחר ובכור דכתיב שנה בשנה וכן ביומא דס"ה ע"ב מדמי בגמ' לענין עברה שנתה דלרבי קא מנינן לשנות חמה ומנין אע"כ דאי לא מצינן בשום מקום ה"א דלשנות הלבנה אנו מונין ואין עיבור בכלל אבל לבתר דגלי קרא בע"ח תמימה לרבי לימות החמה ולרבנן לעיבור א"כ ילפינן כה"ת מינה ועת"י יומא שם א"כ ה"ה מה שמנו חז"ל במתניתין שנים דברה בלשון התורה אשר חודש עיבור בכלל והרשב"א רק לענין שוכר בית וכן נדרים דאזלינן אחר לשון ב"א הביא מדאצטריך קרא לרבות תמימה אלמא דאיכא למטעי דתורה דברה כלשון ב"א דאין עיבור בכלל לכן הוכיח דבלשון ב"א אין עיבור בכלל אבל לשון חכמים ודאי כלשון התורה ולכן סובר מהר"ם דכ"מ שאמרו שנה חודש עיבור בכלל ובלשון חכמים י"ל דגם הרשב"א והר"ן מודים לדברי מהר"ם. ואף דמצינו בתוס' כתובות דע"א בהא דחודש מלא חודש חסר א"ב כתבו התוס' דבלשון תורה חדש שלשים מ"מ לשון תורה לחוד לשון חכמים לחוד י"ל היינו היכי דמצינו בהדיא אבל היכי דלא מצינן דברי חכמים בלשון תורה תדע דהא ג' חדשי הבחנה הם צ' יום אלמא דגם בלשון חכמים מלאים רק דהתם במפרש בהדיא דאל"כ מה בין ת"ק לר"י וכמ"ש תוס' לשנויא בתרא דכתובות דע"א. ובזה אפשר לישב קו' התוס' ר"פ חזקת אהא דג' חדשים בראשונה וכו' שהן יח"ח דאטו מניינא אתי לאשמעינן ולפ"ז ניחא דאי הוה תנא רק שנה ה"א דחודש עיבור בכלל קמ"ל שהן יח"ח למעט דבשנה מעוברת לא בעי י"ט חדשים

וגם אם נפקפק דלדעת הרשב"א ור"ן היכי דשנו חכמים שנה אין עיבור בכלל מ"מ מודים לדברי מהר"ם מיהת היכי דתנן שתי שנים חודש עיבור בכלל דהר"ן כתב דשנה אין עיבור בכלל לפי שרוב שנים אינן מעוברות ומסתמא התורה על רוב השנים תדבר וקבעה זמן אחד לכולם לכן איצטריך קרא דתמימה לרבות אבל היכי דתנן שתי שנים רוב פעמים העיבור בתוכם צא וחשוב שכל מחזור הסדר ב"פ פשוטה וא' מעוברת וכן הד' וה' פ' והששי מ' ואחד פ' ואחד מ' ואח"כ ג"פ כל פעם ב"פ וא"מ ואח"כ א"פ וא"מ א"כ רוב תינוקות הנולדים למשל בב' וג' וה' וו' וז' וח' וי' וי"א וי"ג וי"ד וט"ז וי"ז וי"ח וי"ט יהי' בתוך שתי שנים חודש עיבור א"כ ארבעה עשר שנים תינוקות הנולדים יהי' העיבור ביניהם בתוך שתי שנים וכיון דהמשנה על הרוב ידבר גם חדש עיבור ביניהם. תדע דכל הני דשנינו בנדה בן ט' שנים ובי"ג שנים ובת ג' שנים חשבינן חודש עיבור בכלל דהכי אמרינן פ"ק דסנהדרין בירושלמי