שו"ת הרד"ד אבן העזר א לד

דלא בעי ג"ח דמסתמא לא ישוב חלבה ובזה אף הרא"ש בתשו' כלל נ"ג מודה דמותרת דדוקא בנתנה למינקת שחיוב הנקה עלי' רק דעיילה מינקת בחריקאה ואם תחזור המינקת מחויבת לחזור אחר מינקת אחרת וכשתנשא לא יניחה בעלה לחזור אחר מינקת לכן אסר הרא"ש בשם מהר"ם אבל כשפסק חלבה ע"י אונס א"כ נפטרה מטעם אונס מחיוב הנקה אז אינה מחויבת כלל בחייו לשכור מינקת כיון דלא חייבוה חז"ל רק כשתוכל להניק אבל לא חייבוה בחלתה לשכור מינקת ובכל מע"י פטורה אם אנוסה וא"צ להעמיד שפחה בחריקאה לכן א"מ לחזור אחר מינקת כלל רק הבעל חייב להחיות בנו מודה הרא"ש דמותרת ולכן הרא"ש בפסקיו לא חזר ממ"ש בתשוב' דנתנה למינקת דהיא העמידה במקומה להניק דאם תחזור מחויבת להשתדל למצוא אחרת וכשתנשא לא תחזור אף נתנה ג"ח בחייו ל"מ ודחה דברי הסמ"ג ולכן השמיטו הטור והרא"ש והמחבר סמך ג"כ אדברי סמ"ג לקולא בנתנה ג"ח בחייו ואף אם הב"ש לא כוון לזה מ"מ דברינו נכונים בפי' הרא"ש וטור ולא נצטרך לומר שחזר גם לכן השמיט דברי הסמ"ג וא"כ כיון שהרא"ש בתשוב' הביא להדיא דכד"ח בעינן אפילו בנתנה ג"ח בחייו ובסמ"ג הביא עכ"פ דאין היתר רק ג"ח בחיי בעל על מי נסמוך להקל אחר ח"י חדשים ונהי דהב"ח רצה לומר דהרא"ש ל"ל דג"ח בעינן (ואנכי לפענ"ד הראיתי מקורו) מ"מ קשה להקל נגד הגאונים שכל דבריהם דברי קבלה

ואם באנו לצרף דברי השב"י סי' צ"ה להקל כ"ש טובת היתומים כבר דחיתי בתשו' את כל דבריו בכמה אנפי ונ"ל ראי' מתשו' רא"ש כלל נ"ג דכ' דוקא שהילד של דבי ר"ג מותר אבל אם הילד של אחר ונשאת לדבי ר"ג אסור דאל"כ כל אשה תתן למינקת ותנשא לדבי ר"ג עכ"ד והא אין לך טובת יתום גדול מזה כמאמר הכתוב הנקל התחתן במלך ועכ"ז משמע שאסור

אולם נהי שעתה עני' היא מ"מ לפי הנשמע הכניסה לבעל הראשון וא"כ כיון דבעת הנשיאין עשירה היתה א"כ לדעת האמונת שמואל יש להקל דלא משעבדי' להניק ואף דכעת נתרוששה מ"מ לענין שעבוד הנקה בתר נשואין אזלינן אבל כבר תמהו עליו דהא דבי ר"ג עשירים ועכ"ז אי לאו דלא הדרי בי' היתה אסורה. אבל בל"ז יש להפליא עמ"ש הרי"ף ורמב"ם השמיטו דינא דבי ר"ג וכבר נדחקו הראשונים ואחרונים בדבר. תו הבאנו קו' הפלאה דאיך רצו למעבד עובדא דלמא ברייתא בנתנה בחיי הבעל תו קשה קושיית מהרש"א דדבי ר"ג נמי נימא לא פלוג. ותו קשה דאי טעמא משום שמא תחזור המינקת א"כ היכי מדמה בגמ' להיתה רדופה דשם משום ל"פ וכאן איכא טעמא רבה. לכן נ"ל דהרי"ף ורמב"ם לא פי' כמ"ש הראשונים דהנה הרא"ש בתשו' ומהר"ם החמירו גם בנתנה בחיי בעלה דכיון דחיישינן שתחזור המינקת ואם תנשא לא תחזור אחר מינקת למה נקל בנתנה בחייו יותר מאחר מותו ובאמת נכונים דבריו לכן באמת לפי הס"ד דלא ידעו מהא דהיתה רדופה דנימא לא פלוג הוי סברי בגמ' דשמא תחזור המינקת לכן אסר ר"נ ולכן שפיר אין לחלק בין נתנה בחייו דאי חיישינן שמא תחזור אפילו נתנה בחייו לכן רצו להתיר אפי' נתנה אחר מותו מכח הך ברייתא דמוכח דל"ח לחזרה ול"ק קו' הפלאה. והנה דבי ר"ג ודאי לא התחילו להניק כי עשירה אינה משועבדת להניק וכן דרך השרות שלא להניק בעצמן מדקרא משבח ברכת ישראל ושרותיהם מניקותיך וא"כ נתנה דבי ר"ג בחייו ולפי הס"ד דלא ידע משום לא פלוג ע"כ עובדא דסבתא דאסר ר"נ משום דחייש לחזרת מינקת א"כ שפיר פריך מדבי ר"ג דאין לחלק בין מחייו לאח"מ כלל אי חיישינן לחזרה ומשני דלא הדרי בי'. אבל כד מסקו בגמ' ואתון לא תסברוה מהא דרדופה דטעם נתנה דאסור לר"נ משום ל"פ א"כ י"ל דר"נ לא חייש לחזרה דאיך תחזור ותשליך הילד למקום סכנה או דאפילו תחזור בקל יניחנה בעלה לחזור אחר מינקת אחרת. ורק בנתנה אח"מ הבעל דחל שם מינקת ובכלל התקנה היא אסורה משום ל"פ אבל כשנתנה בחייו דלא חל עלי' שם מינקת מותרת דאינה בכלל מינקת שמת בעלה דנימא ל"פ א"כ ממילא ל"ק דר"נ אדר"נ דהא דסבתא הי' בנתנה אח"מ הבעל וההיא דבי ר"ג מסתמא נתנה בחיי בעל כמש"ל שכן דרך השרות שלא להניק בעצמן ולכן הרי"ף ורמב"ם השמיטו דבי ר"ג דאין נפקותא כלל לפי המסקנא משום ל"פ רק נתנה בחייו מותר וזהו נרמז בלשון מינקת שמת בעלה שלא נתנה בחייו כמ"ש הרא"ש כתובות לדייק מינה וכן הרמב"ם דהביא מינקת חבירו מוכח דבעוד חבירו קיים הניקה אבל לא בנתנה להניק בחייו. מעתה ל"ק על האמונת שמואל דנהי דהר"ש הזקן מתיר בגרושה ואמונת שמואל מדמה עשירה לגרושה מ"מ ודאי לא התירו רק כשתתן למינקת דל"ש לא פלוג דאינה משועבדת אבל פשיטא דאם אין מינקת לולד ודאי הר"ש מודה דחיישינן לסכנת ולד משא"כ אם לא תנשא אז תרחם ותניקנו ועוד דמטעם צדקה מחויבת להניקו וכן מבואר בסי' פ"ב באה"ע דאם אין לו לשכור מינקת כופין בגרושה רק הר"ש איירי בשכרה מינקת וא"כ שפיר ל"ש ל"פ דאלמנה משעבדא משא"כ גרושה וכ"ז לפי המסקנא דטעם נתנה למינקת משום ל"פ יש לחלק בין אלמנה לגרושה אבל לפי הס"ד דשמא תחזור המינקת ויהי' סכנה א"כ אין לחלק בין גרושה לאלמנה דאם לא תנשא תחזור אחר מינקת משא"כ כשתנשא א"כ לפי הס"ד שפיר פריך מדבי ר"ג דשרא ר"נ דאין לחלק בין עשירה לעני' דהיכי שיש חשש סכנה עשירה וגרושה ג"כ יש לאסור משא"כ למסקנא דל"ח לחזרה רק משום ל"פ שפיר י"ל דבגרושה דלא משעבדא נתנה למינקת מותר וכן דבי ר"ג ולכן השמיטו הרי"ף ורמב"ם דעשירה דמי לגרושה ומותר שפיר

ועפ"ז י"ל קושיית ר"ת על הר"ש מיבמות דמינקת ומעוברת ולפ"ז י"ל דהר"ש אינו מתיר בגרושה ונתנה למינקת שתניק כד"ח אבל אם אין לולד להניק מודה הר"ש וביבמות לא איירי דשכרה למינקת דומיא דמעוברת דאין דרכו לשכור אז מניקה בימי עיבורה ולכן סתם מעוברת למניקה קיימא אף לתנא דברייתא דנתנה למינקת מותרת דאין אורח בימי עיבורה לשכור מינקת וכ"כ בס' גבורות אנשים וא"כ לפי"ז מינקת דומיא דמעוברת בלא נתנה למניקה מודה הר"ש. ובאמת לא מצינן להר"ש שיקיל במעוברת כ"א הרא"ש יבמות כ' בשמו ושאר אחרונים לא הזכירו בשמו רק אמינקת וא"כ י"ל דדוקא בנתנה למינקת התיר בגרושה

מיהת אף אי הר"ש לא נתכוון לזה מ"מ יש לזה פנים בהלכה ומעתה יש לעיין מהו השיעור הכניסה שתי שפחות כמה נדוניא צריכה להכניס והנו"ב מה"ת סל"ה כ' דדוקא עשירה מופלגת ראוי לקנות שתי שפחות אבל אם לא היתה עשירה כ"כ לפי מדינותינו שהפרנסה ביוקר אין דרך לקנות שפחות לזונם אם אינו עשיר מופלג וא"כ כאן בנ"ד שלא הכניסה לו סך מרובה ל"ד לדין אמונת שמואל כלל

לכן מאחר שגם הר"ן בתשו' י"ב כ' דאם לא נתנה למינקת ג"ח קודם מותו אסורה כד"ח ואחר שהם לא הקילו עד אחר כד"ח ע"כ מנין לנו להקל אחר י"ח חדשים ע"כ בדבר מינקת שכבר החמירו בו גם בס' תפארת למשה שכולם מחמירים וחשש סכנה לכן לא יצא מפי להיתר הנלענ"ד כתבתי. סימן טז

שאלה להנ"ל ע"ד חודש העבור אשר בש"ע אה"ע סי"ג הביא המחבר דחדש עבור עולה בתוך כד"ח ורמ"א בהג"ה די"א לחוש לכתחילה לחודש עבור והגאון נו"ב סי' כ' הקיל ותמה אדעת המהר"ם המחמיר לכן הקיל מאד בדבר ואנן היכי נעביד

תשובה הגם כי האריך לדחות דברי מהר"ם עכ"ז לא מצא לבו לחלוק אבל אנכי להציל דברי מהר"ם באתי כי נכונים וכל השגותיו אינם וזה החלי בס"ד. ראשית השיג וז"ל דברי מהר"ם העתיקו בפסקי מהרא"י סי' קע"ח וז"ל בתשו' מהר"ם יישב ותי' אמאי חושבין חודש עבור לתינוק כיון דתנא תני כד"ח הול"ל דוקא כד"ח תו לא. ותי' דבפ' מי שאחזו תנן כמה מניקתו ב' שנים ור"י אומר י"ח חודש ופרש"י דת"ק ור"י לטעמיהו דפליגי בפ' אע"פ בזמן הנקת התינוק וכיון דחדא פלוגתא הוא ונקט כד"ח בכתובות ה"א דאפילו נתעברה השנה לא בעינן טפי לכן נקט פ' מי שאחזו ב' שנים ואי נקט ב' שנים ה"א לשנות העולם ומכי אתא ר"ה של שנה שניי' הוי ב' שנים לכן נקט כד"ח עכ"ל מהר"ם ואני