שו"ת הרד"ד אבן העזר א כט

כתב דא"כ מה משני חבושין בבית האסורין שמא אפקרה קודם ג"ז אינו דרק בשעה שרוח זנונים התעה חיישינן שנבעלה גם לפסול לה אבל זמן הרבה לא וכמ"ש מהש"ך יו"ד סי' א' לענין שוחט שהמיר דעד עת ההיא שחיטתו כשירה

גם מ"ש דאדרבה אפילו מכחישה והולד ממזר מ"מ היא כשרה דיעבד לכהונה א"כ איך נחמיר לכהונה יותר. כמה זר הענין ודאי למשוי על בנו להיות ממזר האמינתו תורה כשני עדים מקרא דיכיר ועל אשה א"נ כלל אבל בדבר שהשכל מחייב דממזר לא הוי מצד רוב בעילות אבל לכהונה בביאת איסור פ"א נפסלה ומה יתן ומה יוסיף רוב בעילות וביתר דבריו לא רציתי כי אין הדבר לסתור או לבנות כי אנן בעקבות הראשונים וגדולי הפוסקים ובשביל דקדוקי שמועות לא נוכל לבנות דיק להתיר כ"א מאחר שהש"י וכנ"י וחתם סופר החמירו כדברי הב"ש וגם כאן גרע דלא קמודה כאשר כתבתי בארוכה ואין הדבר מוטל עליו כי אין הדבר בגבולו ומי שלא מחה בידם ע"ע לשבת בפרהסיא בזנות מי ימחה בידם לקדש בחופה וקדושין רק הרשעים העושים מעשה זמרי ומבקשים בעבור איזה כוונה להראות עצמם כבעלי תשובה ורות זנונים בקרבם אני אין בידי להתיר וכבר כתבתי טעמים ונמוקים ועצתם לא תקום. דברי ידידו: סימן יד ר"ח שבט כ"ז לאסק שוי"ר לכבוד ידידי הרב המאה"ג מ' משה אהרן נ"י אבד"ק זלאטשוב

מכתבו בדבר אלמנה ולה בנים ששה ומלאכתה מעשה אופים ובמות בעלה לקחה לה נער אומן לביתה ובעת המלקוח נתנה לפדיונו שני מאות רו"כ כי קותה שתנשא לו ועתה קרובי הנער מסיתים לבלתי ישדך אתה והיא מינקת רק זה שני ירחים לפי דברי' הי' לה כאב וצוה עלי' הרופא לתת הילד למינקת ופסק חלבה אם יש להתיר עפ"י דברי הפנ"י בקו"א לכתובות כי הילד עתה בן י"ח חודש כי היא עני' ואם לא תנשא ימותו כולם ברעב ח"ו

תשובה אם כי לכאורה יש להביא ראי' לדברי פנ"י שכתב דאחר ח"י חדשים אין כ"כ סכנה לולד רק על צד המיעוט מהא דכתובות ד"ס דפליגי במינקת לר"מ עד כ"ד חודש לא תארס ולר"י עד י"ח ואמר אביי חדא דר"מ ור"י ה' כר"י וקשיא דמה פסיקא לי' דהלכה כר"י כיון דאיכא סתמא כר"מ בגיטין דע"ה בע"מ שתניקי את בני כמה מניקתו כ"ד חדשים ר"י אומר י"ח וכיון דסתמא כר"מ הלכה כסתם משנה ולא הוי סתם ואח"כ מחלוקת כמ"ש תוס' ביצה ד"ב ע"ב לכן צ"ל דנהי דאורח להניק כ"ד חודש דלא כר"י ולכן בתנאי מכוין לכ"ד חודש כי אורחי' אבל מיהת שיהי' לתא דסכנה בפחות מכ"ד חודש וא"כ אין להחמיר במינקת חבירו יותר מח"י חדשים כיון דיהי' סכנה יותר מי"ח חודש לא סתם לן תנא והדרא לכללן דר"מ ור"י ה' כר"י וא"כ נהי דקיימא לן כרב ושמואל דבעי כ"ד חודש י"ל דגם אינהו מודים דלא הוי סכנה כ"כ רק לפי שאלמנה מחויבת כ"ד חודש א"י להפקיע מחיובא להנשא או דמיעוט יש דאיכא סכנה כדברי הפנ"י

אבל קשה הא דאמר שם הן הן דברי ב"ש וב"ה וארשב"ג לדברי האומר כ"ד חודש כ"א לדברי האומר י"ח ט"ו ופי' האס"ז דקאי אב"ש וב"ה דלא מיירי לענין נשואין דאל"כ איך אמר רשב"ג כ"א וט"ו רק מיירי לענין אורחא בהנקה ונפקא מינה דאם פי' וחזר למהוי כיונק שקץ א"כ איך לדברי אביי דאמר דהלכה כר"י נגד סתם מתניתין ע"כ מחלק דלענין מינקת חבירו להנשא סגי בי"ח דפסק הסכנה אבל אורח להניק כד"ח א"כ איך תני' הן הן דברי ב"ש הא י"ל דב"ש מודים לענין נשואין לדבר"י ולמה הוצרך לומר אביי ועוד ב"ש וב"ה ה' כב"ה הא לפי סברתו לחלק בין סכנה לאורחא בהכי א"כ אף ב"ש י"ל דמודים דתנשא לאחר ח"י חדשים אלא ע"כ דלא מחלקינן כלל דכל שאורחא להניק אם מגרע מאורחא איכא סכנה ואביי עיקר ראיתו מהא דהתיר ר"ח ועלה קסמך. או די"ל דכיון דב"ש התירו בפירוש עד כ"ד משמע דאיכא סכנה אבל מתניתין דגיטין דלא פירש דקיי"ל אפילו דו"ה שנים א"כ שפיר אורחא בכ"ד חודש ומחויבת להניק כד"ח כאשר התנה מסתמא אבל ב"ש דהתירו אף בפירש דאיכא איסורא דיונק שקץ מוכח דאיכא לתא דסכנה א"כ שפיר אמרו הן הן דברי ב"ש דגם במינקת לא תנשא וא"כ כיון דקיי"ל בפירש דחוזר לינק עד כד"ח מוכח דאיכא סכנה דלא כס' הפנ"י

ואפשר לומר דרק בשביל מועט סכנה נמי החמירו במינקת והקילו בפירש לינק עד כד"ח מיהת אין לבנות דיק מדברי הפנ"י דשם בלא התחילו להניק איירי דבל"ז מחלוקת ישינה עי' בספר גבורות אנשים וגם פסק חלבה וכבר מה שנתנה להניק ע"פ הוראת טעות וכבר נשתדכה אבל בנ"ד שהניקה רק כשני חדשים נתנה להניק וזה לא מקרי פסק חלבה כי אפשר לשוב החלב כמ"ש הרא"ש בתשובה בפי' דברי הגאונים שהצריכו נתנה למניקה ג"ח קודם מיתת בעלה והובא בב"י סי"ג וגם לא הי' לה היתר חכם גם לא נשתדכה עדיין כי א"כ הי' מחויב לישבע שלא יכנוס לביתה. ודברי הפנ"י אין להם שורש בדברי הראשונים והרא"ש בתשובה החמיר אפילו בנתנה בחיי בעלה עד כ"ד חודש ולא הקיל בט"ו הגם כי אין משיבין את הארי הפנ"י ז"ל עכ"ז הבו דלא להוסיף עליהם

ויש להביא ראי' דאיכא סכנתא עד כד"ח מדברי רא"ש יבמות שמביא ראי' להר"י מאורליינש דבקידש לא יוציא בגט לפי דכלה אסירה לבעלה כנדה מאריסי' דאביי דלא צוה להוציא ומה ראי' דלמא קודם טו"ח דאיכא סכנה גמורה יוציא אבל בתר טו"ח דכיון דליכא כ"כ סכנה דבאמת הא דתני' מעוברת ומינקת דיוציא שם לא נתפרש זמן רב בכתובות בהא דלא תארס ולא תנשא עד כד"ח. וכה"ג מחלק נ"י יבמות דבעקרה כיון דרק משום לא פלוג לא יוציא אלא ע"כ דהסכנה שוה עד כד"ח. ויש לדחות כיון דתני' סתמא יוציא משמע כל הזמן דאל"כ הוה לי' לפרש. ואין קושי' על הפנ"י

אבל ראיתי להמ"ל פי"א מגירושין תמה אתה"ד שהביא בשם א' דדוקא במזיד יוציא אבל בשוגג רק יפריש מהא שהקשה הרא"ש דלא צוה אביי לאריסי' להוציא דשם שוגג עפ"י הוראת טעות הי' ונהי שכתב התה"ד בת"ח דהוי כמזיד זהו שייך לתולה בהוראתי אבל אריסי' דאביי תולה באביי הי' עכ"ד ועפי"ז נ"ל להכריע דדוקא בג"ח הבחנה דליכא סכנתא רק איסורא לכן בשוגג לא מחמירין להוציא אבל במינקת דחמירא סכנתא מאיסורא אף בשוגג יוציא וע"ז שפיר הרא"ש חולק אדברי התה"ד אבל לענין הבחנה מודה דבשוגג לא יוציא לכן יפה עשה הרמ"א דבסי' י"ג ס"ו הביא פלוגתא לענין שוגג לענין תוך צ' יום ובסעיף י"ב לא הביא די"ל דבמינקת דהוה להא דסכנתא אפשר דהכריע דיוציא אפילו בשוגג ולפ"ז אם כדברי הפנ"י מה פשט מאריסי' דאביי הא שם שוגג הי' ולא הוי סכנה כ"כ לכן לא יוציא אלא ע"כ דגם אחר טו"ח לדידן איכא סכנה עד כד"ח

שוב ראיתי להא"ז בתשובה סי' תש"מ להרב ר"מ חסדאי נסתפק הא דאמרינן ערוקי מסתייע דוקא בהבחנה דקל אבל מינקת דחמורה לא מהני תו רצה לומר דאחר טו"ח או י"ח חדשים לא הי' כהן מגרש דסמכינן ארשב"ג ואר"י עוד חידש דבשוגג לא יוציא בגט והביא ראי' מאריסי' דאביי דלא נתבאר יוציא בגט עכ"ד בקיצור לכאורה יש קצת סייעתא לדברי הפנ"י אבל מ"מ דשם לכפותו להוציא בכהן הוא דמקילין אבל מ"מ יפריש אבל לצרפו להקל לכתחילה מנין לנו ובא"ז גופי' ה' יבום הביא ראי' מאריסיה דאביי דבקידש לא יוציא אלמא דהא"ז אף בשוגג ס"ל דיוציא

וראיתי להשבות יעקב חלק א' סי' צ"ה שרצה ללמוד מדברי הר"י מינן שהתיר מופקרת מינקת דהואיל והתירו לשחרר האמתא אע"ג דמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ואפילו אביי התם רק דהוי איסור תורה אבל מינקת דרבנן נדחה מפני מכשול רבים א"כ כיון דמבואר בח"מ סי' ר"ל דמשחררין עבדים לטובת יתומים ה"ה דנדחה איסור מינקת חבירו