שו"ת הרד"ד אבן העזר א כח

ארוס בבית אבי' דאל"כ קדמה שכיבת בעל לבועל ואס"ד לרב אליבא דאביי כשבא עלי' ארוס חיישינן דאפקרה ונאסרה על בעלה א"כ קודם הסתירה נאסרה ומה גרמא בסתירתה יותר להפסיד כתובה כיון דבל"ז אסורה וקיימה ונהי דיש לדחוק דהתם ביהודה קאי שמיחדין ל"ח דאפקרה ועוד דבכתובות ד"ט משמע קצת דבגליל מצי טעין ומשמע דמצי טעין לא בא בארוסין משמע דאם בא בארוסין ומודה ע"ז הבעל א"י להפסידה כתובתה ויכול לקיימה ואמאי תיאסר עליו לאביי ותפסיד כתובה דהמע"ה שמא זנתה עם אחר אלא ע"כ ודאי מודה רב דהיא נאמנת לגבי עצמה להתירה לבעלה וכן לענין כתובה דקיי"ל ברי ושמא ברי עדיף ורק לגבי הולד סובר דהוי ממזר דסובר רב כמ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. וכן מצאתי אח"כ להגאון רע"א ז"ל שהקשה דאמאי א"ר הולד ממזר הא תוס' כתובות די"ד ע"ב הוכיחו דרב אית לי' דר"ג דאל"כ קשי' הלכתא אהדדי דקיי"ל כר"ג וכרב לגבי שמואל ותי' דרב סובר דר"ג פוסל בבתה וא"כ כיון דר' יוחנן פליג ואומר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה קיי"ל כר"י לגבי רב עכ"ד. מעתה י"ל קושית תוס' אהא דקאמר ר' יוסף חדא דקא מודה ועוד כי לא מודה הק"ל כר"ג דקשי' לאביי מה מהני הודאה דלמא אפקרה. ולפ"ז ניחא דכיון דנהי דר"י פליג אדר"ג במדברת דשם כיון דזנות מצוי בפסולין א"נ לומר לכשר נבעלתי אבל במודה וטוענת דלא אפקרה י"ל דמודה ר' יהושע דנאמנת לפי דיש לה חזקת כשרות ורק רב דסובר כמאן דפוסל בבתה דלא מהני חזקת כשרות דאם לולד סובר דהולד ממזר אבל ר' יוסף דע"כ סובר כמאן דמכשיר בבת דאל"כ מאי קאמר ועוד הלכה כר"ג הא ר"ג לא מכשיר בבתה ושם לענין ולד עסקינן א"כ ע"כ סובר דחזקת אם מועיל לבת א"כ שפיר במודה ל"ח כלל שאפקרה דחזקתה מועיל לבת ואביי רק אליבא דרב דפוסל בבתה חייש לאפקרה. ולפ"ז אחר שהעלינו דלמאן דמכשיר בבתה אף ר' יהושע מודה דכשם שנאמנת לגבי עצמה נאמנת לענין הבת ודוקא בלא מודה חייש ר"י אאם ובת דזנות מצוי בפסולין א"כ ממילא יש לדחות דברי ב"ש דבשביל חשש דאפקרה ל"ש את לא תעביד עובדא דהתם לכתחילה חיישינן לדר' יהושע אבל בחשש דאפקרה אף ר"י מודה אבל מפני שאנו מדמין נעשה מעשה

ומ"ש כבודו בשם הב"מ דלדעת הב"ח דהא דאפקרה לא חיישינן בתרומה דרבנן ובזה יישב דברי הרמב"ם שם א"כ כיון דאת לא תעביד עובדא אינו אלא לכתחילה וגרע מדרבנן ודאי א"ר לחוש דאפקרה. באמת יש לבע"ד לחלוק דשם עיקרו דרבנן תרומה אבל לכהונה דספק דאורייתא ונהי דמה"ת סמכינן אחזקת כשרות כר"ג להתיר מיהת לכתחילה חיישינן שיפגע באיסור דאורייתא בזה יודה הב"ח ואין לסתור דברינו דא"כ אמאי קיי"ל לענין הולד דמהני בדיקה הא הוי ג"כ דאורייתא דשם הוי כדיעבד אבל לכתחילה אסור הואיל ואם הפקירה עצמה הוי איסור דאורייתא חיישינן להכי

ונהי דגדולי האחרונים הדג"מ וב"מ והקהלת יעקב והפלאה חלקו אדברי ב"ש אחר שכבר הוכחנו מדעת בה"ג וגם משיטת תוס' בכמה דוכתי לכן איני אומר בה לא איסור ולא היתר

אבל בנ"ד אינו דומה כלל לדברי הב"ש ומחלקותו דכאן לא הודה הבועל הראשון רק רנון מיני' ויחוד היינו ראוה מדברת אפילו הרבה פעמים הדין דאסורה לכתחילה בלא פקפוק כלל

ומ"ש כבודו דכיון דנתיחדה הרבה פעמים דהרא"ש כ' דהרמב"ם מודה לו יהי' כדברי הרמב"ם רק מודה דהוה בנו ליבום כיון דהוה כרוב בעילות אחר המיוחד וכעין ס' הת"י כתובות די"ד אבל לענין כהונה מה בצע אם רוב בעילות ממנו אם רק פעם אחת נבעלה לפסול ומה יוסיף מיוחדת מבא דיודה הרמב"ם וזה ברור

ותו דאף אם הרא"ש חולק במיוחדת היינו שלקחה לפלגש דאז משמרה מזנות דמאוסה עליו כשתזנה תחתיו וכ"כ הרא"ש יבמות פ' החולץ דנהי דבשביל איסור לא יפרוש ולכן יוציא בגט אבל סוטה דמאוסה עליו לא יוציא אלמא אף דלא חמיר לי' איסורא מ"מ מאוס אצלו שכיבת אחר אבל בנ"ד שלא היתה לפלגש רק נתיחד כדרך הזונים מ"ל פעמים הרבה ומי ישמרה מאחרים ודאי דלא מודה הרמב"ם ואדרבה לדברי התוס' יבמות דיימא לחוד לא מהני אף לל"ב רק בבא א"כ י"ל דאף הרא"ש מודה בהא דאסורה לכהן

ואם לחשוך לומר דבנ"ד בל"ז דרים יחד ומוטב שיאכלו בשר שחוטות אבל באמת לא מבעי' לדעת הרמב"ם דפנוי' ליכא מלקות באיסורי כהונה ואפילו לכל החולקים דבעל ולא קידש לוקה משום לא יחלל מ"מ אם יקדש יוסיף ע"ז לאו דלא יקח וא"כ קשה בעיני להתיר

ומהראוי אפילו בנדרים שמחמירין מלהתיר עד שינהיג איסור כימים שנהג בהן היתר ולא להקל עלי' לפי שדרה באיסור. וגם כי חוכך אני דאימת תהי' נאמנת קודם שנעשית פלגש אז לא שאלינן אם נבעלה לכותי רק עתה שכבר דרה אתו וקשורה בו ככלב מנין לנו דר"ג סובר דתהי' נאמנת אחר שבשאט נפש וביד רמה דרה אתו ואנוסה תחתיו ואילו אם רצתה היתה יכולה להשתדל אצל הממשלה להפרד ולא תאבה הפסידה נאמנתה דבכל זונה יצרה תקפה מ"מ י"ל דמאמין ר"ג שלא תטעון שקר לישב באיסור כל ימי' אבל אחר שעשה קונטראקט לישב לעין כל באיסור כל ימיהם א"ר להאמין אף לר"ג וכדומה כי גם עתה אינה שבה בתשובה רק בשביל ירושת בנים או ערמה אחרת ואנן נעביד תקנתא לרשיעי לכן תלך אל רבנים הגדולים שם ידעו תוכן הדברים

ואם הי' הרהור תשובה בלבבה היתה יכולה להתקדש ע"ת אם לא זנתה לפסול דאז אפילו זנתה עכ"פ לא יעברו אלא יקח דאינו קדושין ול"ש אין תנאי בנשואין דעיקר הטעם משום חזקה דאאעב"ז וכאן אדרבה אי זנתה לפסול עדיף שלא יהי' קדושין משיהי' קדושין דלדעת הרמב"ם יהי' בעל ולא קידש ואינו לוקה ולהחולקים מיהת לא עבר רק אחדא וזנות פלגש מיוחדת אינו אלא מדרבנן ובזה הי' עצה אפילו לכתחילה בדינו של הב"ש לקדש ע"ת דלדעת הרמב"ם דסובר דחיישינן הוא סובר בעל ולא קידש הוי דרבנן וא"א עב"ז ל"ש מטעם הנ"ל ואי דאיך נתיר לו שמא זנתה לפסול ונהי דלא יהי' קדושין מ"מ יהי' איסור דרבנן הא בשביל איסור דרבנן ל"ח דאפקרה כמ"ש הב"ח א"כ בשביל דרבנן נקטינן דלא אפקרה והוי מקודשת וליכא איסור כלל דנתקיים התנאי ונהי דאדאורייתא חיישינן מ"מ אם זנתה בטל הקדושין וליכא דאורייתא. אבל ג"ז צ"ע דלדעת הרמב"ם פלגש להדיוט דאורייתא אסור וגם רבים החולקים דגם בלא קידש לוקה א"כ הוי דאורייתא

הדרן לדינא דידן הלא מי מחה בידם לשבת בזנות עד כה כן לא ימחה בידם לקדש אמנם מאתי הוראה לא תצא בדבר כי יען רבו כת החדשים ואם נקל להם כחודו של מחט יקילו הם בזונה לכהן ומצאתי אחר כתבי בש"י ח"ג שהקיל במודים בחד רובא והכנ"י ג"כ החמיר כדברי ב"ש גם כי כתבתי דנ"ד חמור מינה דהרא"ש ג"כ יודה וגם בחתם סופר ח"ב מאה"ע החמיר כדעת הב"ש ואנכי מיראי הוראה אנכי כי לא כל הרוצה לעשות עצמו גדול בכחא דהתירא יפה עושה. דברי דו"ש: סימן יג יום ו' ה' שבט תרכ"ז שנית להרב וכו' מ' אהרן פנחס אבד"ק פראשקי

מכתבו קבלתי מ"ש דבכה"ג באונס היינו שלא כדרכה דאל"כ הוי מ"ע ופסולה לכה"ג כמ"ש היש"ש. כמה זרים הדברים דאטו לא משכחת ברצון שלא כדרכה וגם בה"ג לא העתיק כלל דכשרה לכה"ג רק לכהונה וכדרכה נמי כשרה לכהונה. תו תמה עלי דבארוס וארוסתו מה מהני רוב בעילות מ"מ תיאסר על בעלה חדא דהא קא מודה י"ל דאה"נ דלא מהני רק לולד ועוד כבר הוכחתי דלבעלה ל"ח דאפקרה ולא עיין יפה בדברי תו