שו"ת הרד"ד אבן העזר א כו

דפנוי' אינה אלא מדרבנן דלא אמרינן דאפקרה נפשה רק למי שיצרה גבר עלי' וראינו שזנתה עמו לא לזולת משא"כ כשחשודה על ביאת בהמה דבסקילה אמרינן מדאפקרה אבל זה דוחק

ונראה לישב שיטת הרשב"א והרא"ש דכיון דביבמות דנ"ט על מעשה דהיתלי אמר שמואל אפילו לכה"ג וכבר כ' היש"ש דע"כ שלא כדרכה איירי דאל"כ כיון שהשיר בתולים הוי מוכת עץ וכ"כ רש"י להדיא או דמיירי שלא השיר בתולין להאומרים דשל"כ אפילו בביאת אדם כשר לכה"ג וא"כ מאי רבותא דכ"ג יותר מדהדיוט עכ"ד. ולפ"ז נהי דהרשב"א והרא"ש ל"ל סברא דאפקרה לגבי אחריני דשמא חשקה נפשה בו לבד. מיהת לאותו שנבעלה חוששין לביאות הרבה ונהי דהשתא הי' של"כ או שלא השיר בתולין מיהת שמא הפקירה עצמה עוד פעם כדרכה והשרת בתולין ותפסל לכה"ג לכן סיפר רב דימי דהיתה בשוגג ול"ח שנבעלה עוד הפעם וכשרה לכה"ג. מיהת הבה"ג דלא הביא דכשרה לכ"ג רק לכהונה מוכח מדכתב באונס דסובר כדעת הב"ש בפנוי' שזינתה דבעינן רוב אף בנודע שבא עלי' כשר דחיישינן דאפקרה לאחריני דלא כהמשיגים ומאחר שדברי בה"ג דברי קבלה מי יקל נגדו

וראיתי הלום שס' הב"ש והחולקים הם פלוגתא דראשונים רש"י ור"י בגטין דפ"ט אמר רבא יצא עלי' שם מזנה בעיר אין חוששין מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזאי ופרש"י מזנה לנתין וממזר וכן בסמוך אהא דבעולה א"ח פרש"י לכ"ג אלמא דרש"י סובר דאי הי' קול שזנתה שלא לפסול היתה מותרת לכהונה אפילו בלא טעמא דפריצותא דחזאי ובתוס' חלקו ופי' דאפילו בסתמא חיישינן שנבעלה לפסול אי לאו טעמא דפריצותא בעלמא דאפילו ר"ג מודה בשותקת והשתא נחזי אנן דקול גרע מספק דבספק נתקדשה אפילו נודע הספק אחר קדושי שני תצא כדמוכח כתובות דכ"ג דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ובקלא בתר נשואין ל"ח רק מקמי נשואין א"כ קול גרע מספק ומ"מ סובר הר"י דלא נודע אי כשר או פסול פסולה אי לאו טעמא דאמרינן דלא זנתה רק פריצות אלמא דרוב פסולין הוי כודאי לפסול לפי שהזנות מצוי בפסולין ותדע דהא איתא דקול שיש בו אמתלאה כגון ספק קרוב לו או לה לא חיישינן לקלא דאמרי עיינו רבנן דהי' קרוב לו ואינה גרושה נימא נמי כאן עיינו רבנן וחקרו דלכשר נבעלה וליכא לעז אלא ע"כ דכאן קרוב לודאי שלפסול נבעלה או דל"ש לומר דחקרו רבנן שהמזנה הי' כשר דהא אפילו ראינו שכשר בעלה ניחוש כשם שהפקירה עצמה לזה הפקירה לאחרים ולא שייך לומר דרבנן לא זזו ידם מתוך ידה וא"כ איכא לעז ונהי דנאמנת לר"ג בטוענת ולא בשותקת. הרי לפניך דדעת הר"י בתוס' כדברי הב"ש דבשביל חשש דאפקרה פסולה אף בודאי בא עלי' כשר דאל"כ אמאי הוי חיישינן בלאו ה"ט דפריצותא חזאי הא לא גרע מספק קרוב לו ונימא חקרו רבנן אחר הקול ושמעו מעדים דלכשר נבעלה וזה ראי' נכונה. וי"ל לרש"י אפשר כיון דאיכא תרי לישני ביבמות אי חיישינן דאפקרא ולהך לישנא דל"ח דאפקרא א"כ נימא דעיינו רבנן דלכשר נבעלה לכן פי' שהקול הי' מפסול לה אבל לדינא י"ל דמודה להר"י כמ"ש הרמב"ם כל"ק דיבמות רק פי' שלא יקשה לל"ב דל"ח דאפקרה ונהי דאפשר דרש"י פליג מיהת דברי הר"י הן הן דברי ב"ש

עוד ראיתי להתוס' סוטה דכ"ז לא יתישבו רק לשיטת הב"ש דשם אהא דאמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה תמהו דכאן שמואל ל"ל רוב בעילות אחר הבעל ואילו בבא על ארוסתו בדיימא מעלמא אמרינן דבתרי' דידי' שדינן ול"ב בדיקה בשלמא לל"ק דבא עלי' בודאי י"ל דהכא גרע נהי דיושבת תחתיו דלמא לא בא עלי' כלל אבל לל"ב דדיימא מיני' ומעלמא בתרי' דידיה שדינן בלא בדיקה אפילו לא בא עלי' ודאי קשי' עכ"ד נראה מדברי תוס' סוטה מפרשים בל"ב דיבמות דיימא מיני' לא בא בודאי והם סותרים לדברי תוס' יבמות ד"ע שכתבו דיימא מיני' היינו שבא בודאי ובאמת הוכיח שפיר דאל"כ מאי מייתי רבא סייעתא לדבריו בדיימא מיני' ודיימא מעלמא דבתרא דידי' שדינן מהא דתנן ילדה תאכל בתרומה והא מתניתין בכהן שבא על הפנוי' בודאי איירי כמ"ש התוס' שם וא"כ קשי' לשיטת התוס' סוטה קושית התוס' יבמות דמה מייתא רבא סייעתא ממתניתין דמיירי בבא בודאי לכן נראה דבכהן הבא על הפנוי' ל"ש לחלק בין בא בודאי דנהי בארוסה לענין הולד ממזר י"ל דבא בודאי תולין הולד בו אפילו דיימא מעלמא כיון דהוא ודאי בא ואחריני איכא ספק אמרינן ס' שמא לא זינתה עם אחר ואת"ל זנתה מ"מ שמא מביאת ארוס נתעברה והולד כשר ודמי לספק על ס' לא על ואת"ל על שמא לא דרס אבל בדיימא לחוד איכא ספק שמא לא בא ארוס כלל וליכא ס"ס להתיר ועכ"ז אמר רבא דכל דאיכא למיתלי בארוס דהתירא לא שדינן אביאת איסור א"כ שפיר מייתי ראי' מילדה תאכל בתרומה דבארוסה הואיל ודיימא מעלמא ומיני' דליכא ס"ס הואיל דלא ודאי בא עלי' הוי ממזר א"כ בכהן אפילו בא בודאי כיון דדיימא נמי מעלמא ניחוש שזנתה עם אחר ג"כ וליכא ס"ס דשמא מכהן נתעברה דאף אי מכהן נתעברה שמא נבעלה מקודם לפסול לה ונעשית זונה וכשבא כהן על הזונה הוי ולדה חלל שבא מאיסור כהונה אלא ע"כ דאמרינן מה דדיימא מעלמא שקר הוא א"כ בארוסה נמי נימא מה דדיימא מעלמא שקר ומארוס נתעברה לפי שהיתר הוא ה"נ דל"ח שנבעלה לפסול דהוי ביאת מלקות עם נתין וממזר משא"כ ביאת פנוי' דאינה אלא דרבנן אבל אי תימא בדיימא מיני' ומעלמא לא אמרינן דבהיתר נבעלה דדיימא מעלמא בודאי נבעלה לאחר ה"נ בכהן חיישינן שלפסול נבעלה א"כ מה יועיל שבא בודאי הכהן ואיכא ס"ס דמכהן הולד מ"מ מה מהני אי חיישינן שמא נבעלה מאחרי' ונבעלה לפסול חילל הולד ומעתה אי תימא דזה חשיב ס"ס כדעת המשיגים אב"ש הדרא קו' התוס' לדוכתי' דילמא בארוסה דיימא הוי כספק וליכא ס"ס רק שמא נבעלה לאחרים או לארוס וא"ל דהוי ס"ס שמא מארוס לבד ואת"ל זנתה עם אחרים שמא מארוס דאיכא למימר להיפך שמא לא זנתה כלל עם ארוס ואת"ל זנתה נמי עם ארוס שמא הולד מאחרים ואין לדחות דמה נ"מ אם הולד מאחרים אי זנתה עם ארוס והוי כשם אונס חד דז"א דכיון דכלה בלא ברכה מכין הארוס מכת מרדות ואף דמספק אין להכותו מ"מ לא מיקרי שם אונס חד כמ"ש התה"ד לענין זכר ונקיבה בב"א כמ"ש הש"ך סי' ק"י אות י"א וא"כ דאיכא ס"ס נמי לחומרא אסור אבל בכהן הבא על הפנוי' דבא ודאי ואיכא ס"ס שלא נבעלה לאחר ואת"ל לאחר שמא מכהן נתעברה והאחר כשר ולא נפסל הולד דאין לומר להיפך שמא מאחר נתעברה ואת"ל מכהן שמא נפסל הולד ע"י ביאת אחר דז"א איך תתחיל לומר שמא מאחר נתעברה הא מנין לך לחוש לאחר כלל הא הוי ספק וכה"ג כתב הש"ך לענין ס"ס שאינו מתהפך לחלק בין ספק על דאתה מוכרח להתחיל שמא לא על דלא נוכל להתחיל שמא דרס כיון דלא ידענו דעל ע"ש וא"כ הדרא קו' התוס' יבמות אתוס' סוטה אלא ע"כ דשמא נבעלה לכשר אינו בגדר ספק דזנות מצוי בפסולין א"כ אי נימא דדיימא מעלמא הוי ספק גם בכהן ניחוש דחילל הולד שנבעלה לפסול אלא ע"כ דבבא עלי' אמרינן דמה דדיימא מעלמא אין בקול רנון זה ממש ולית ספיקא א"כ בארוסה אמרינן דיימא מיני' ומעלמא כשר דודאי מוקמינן דלארוס דהוא היתר קרוב להאמין אבל מעלמא דהוא איסור פני' שקר הוא דכל קול שאפשר להכחישו מכחשינן ומוקמינן אחזקת כשרות דלארוס נבעלה עוד ראיתי להת"י כתובות די"ד שהקשו אהא דחדא הא קא מודה דנימא מדאפקרה לל"ק דיבמות אליבא דאביי ותירצו דמודה שבא עלי' ביאות הרבה כמו רוב בעילות אחר הבעל. וק"ל דא"כ למה אביי לל"ק דחק לאוקמי הא דילדה תאכל בחבושין בבית האסורין לוקי שבא עלי' ביאות הרבה. ולפ"ז ניחא דבשלמא בארוס וארוסתו שם לענין ולד ממזר נהי דאפקרה לגבי אחרים וזנתה מ"מ נתעברה ממנו שרוב בעילות ממנו כמו באשת איש משא"כ אי זינתה לפסול מקודם הוי ולד חלל אף שולד של כהן הוא משא"כ בארוס דהארוס ישראל אי ממנו נתעברה אף לכהן הולד כשר דנהי שזנתה מקודם אף דעבר אאיסור סוטה אין חלל אלא מאיסור כהונה ואין לדחות מה מועיל ביאות הרבה להתירה לבעל נימא דאפקרה ונאסרה לבעלה דלפמ"ש לקמן להוכיח דמבעלה אין מוציאין בשביל חששא דאין אשה נאסרת לבעלה כ"א ע"י קנוי או להת"י דחדא דקא מודה לא קאי רק אולד ולא עלי' וא"ל דאי