שו"ת הרד"ד אבן העזר א כד

וראיתי להריטב"א ספ"ב אהא דמכי מטא לידה אגרשה דרצה לפרש כפי' הריב"ש דאינו מועיל בפ"נ ודחה הפי' ומסיק דל"צ לומר א"כ גם הוא מסכים לדברי רמב"ם דל"צ קיום ומאחר שהרמב"ם והר"ן וריטב"א מסכימים לדעת אחת והמחבר הביא דברי הראב"ד בשם י"א ודאי להקל סמכינן ובשעת הדחק י"ל דאף הראב"ד מודה כמש"ל א"כ דעת הרשב"א יחידאה הוא

עוד נ"ל להביא ראי' מהא דגטין ד"ט דחשיב גטי נשים ששוה לשחרורי עבדים לענין מוליך ומביא ופריך ותו ליכא ומשני דלא חשיב רק מלתא דליתא בקדושין ופריך והא חזרה דאיתא בקדושין ומשני בשליחות בע"כ בקדושין ליתא ואמאי נקט למוליך ומביא לינקוט נמי לקבלה דבעי קיום דהא מסקינן התם דגם מילתא דאיתא בשטרות נמי קתני אלא כדעת הרמב"ם וא"כ לא שוו גטין לשחרור דהא טעמא דגט לא בעי קיום כמ"ש הרמב"ם פ"ז מגירושין דאין איסורין כממון א"כ עבד דהוי ממונו דאדון עבד שהוציא גט בעי קיום וזה ראי' גדולה להרמב"ם. אבל עדיין אינו מעלה ארוכה דהרמב"ם כתב פ"ו מה' עבדים ה"ז דעבד שהביא גטו ג"כ א"צ לקיימו כשם שאשה המביאה גטה וכ' הכ"מ דהוא בכלל מוליך ומביא וא"כ גם להראב"ד י"ל דבעי קיום בתרווייהו ואין כאן ראי' כלל אבל מ"מ נ"ל בשלמא להרמב"ם דע"כ באשה ועבד תקנו דיועיל בלא קיום משום עגונא ולהתיר בב"ח שפיר הוי בכלל מוליך ומביא דאידי ואידי משום תקנה להקל אבל אי תימא כדעת הראב"ד א"כ מוליך ומביא דיועיל בפ"נ תקנו להקל ובקבלה התקנה להחמיר דבעי קיום א"כ אינו בכלל מוליך ומביא דשם תקנו להקל דאי יערער לא משגחינן בי' ואילו בקבלה תקנו להחמיר דלבעי קיום לא הוי בכללא דמוליך לכן הוציא הרמב"ם דינו שפיר

עוד ראי' דלפי הס"ד בגיטין ד"ב ע"ב דרבה ל"ל דרבא ואמרו בגמרא דאיכא בין רבה לרבא ממדינה למדינה בא"י ואמאי לא אמר א"ב בין רבה לרבא אשה המביאה גט לעצמה דלרבה משום קיום ודאי לא בעי דלמה יגרע בקבלה מהולכה דל"ב גם בהולכה בפ"נ משום קיום וע"כ בגט הקילו דל"ב קיום ומשום לשמה כתבנו דודאי כיון דלא מהני בפ"נ בקבלה כמ"ש הריב"ש א"כ האשה שקבלה הגט ודאי דרשאה להנשא אבל לרבא בעי קיום אפילו בשליח לקבלה או אשה שהוציאה גט אלא ע"כ כהרמב"ם ואין לומר דגם לפי הס"ד בעי קיום בשליח לקבלה אף בהולכה דלא בעי חדא דאין זה סברא וטוד דהו"ל למיפרך ליתני דשוה גטי נשים לשחרור לענין הם עצמם שקבלו גטם דבעי קיום דלא שייך לומר דבכלל מוליך ומביא דהא אי רבה ל"ל דרבא מוליך ומביא משום לשמה לחוד ולא משום קיום ואילו בקבלו הגט משום קיום אלא ע"כ דלא בעי קיום גם בקבלה לרבה ולימא איכא בינייהו בין רבה לרבא בשליח לקבלה ומוכח כמ"ש הרמב"ם

ולכאורה י"ל דהרשב"א מודה ג"כ בשליח לקבלה דל"ח לזיוף דבעל א"ח לקלקלה בידי שמים וגם שליח לא משא"כ באשה וא"כ אף בא"י נמי בעי קיום והא דלא חשו לעגונא דחשו לזיופא משא"כ בשליח להולכה וקבלה ואפשר גם מד"ת בעי קיום דלא שייך לא חציף לזיופא שטרא דתוכל לתלות שהבעל נתן לה גט מזויף ולא תתבייש דאם יודע תתלה בבעלה בשלמא בכל מלוה לא אמרינן דזייף ויתלה בלוה דהא כותבין ללוה אע"פ שאין מלוה דז"א דמסתמא בדק המלוה קודם שהלוה כדאמרינן כתובות די"ט מלוה מידק דייק ומחתים ונהי דכותבין בלא דעתו רגיל לדייק קודם שהלוה אבל גט דבע"כ תוכל לומר הבעל נתן לי גט בע"כ ואנכי לא חשדתיו שיקלקל ולא יגרע בושתה לכן בעי קיום ד"ת שמא היא זייפה ובזה יתיישב מה שתמה הכ"מ עליו דמה ראי' מייתי מאשה שאמרה א"א וגרושה בבאו עדים דא"נ דילמא באין הגט ת"י דראיתו דא"כ ליהמנה כשאין בעל לפנינו במגו דהיתה מזייפת גט דכיון דתוכל לתלות בבעל וא"כ לפ"ז בהביאה מעשה ב"ד דאין דרכו של בעל להשתדל כלל להשיג מעשה ב"ד כהא דאמרינן לוה לא מקיים שטרא וכן מוכח בתוס' גיטין דכ"ז בבעל ג"כ א"כ אילו דיפה ודאי ניכר פחזיתא דלא תוכל לתלות בבעל א"כ מדאורייתא ל"ב קיום והקילו חז"ל בגט משום עגונא ובזה מודה הרשב"א

ובזה אפשר להסביר טעם הרי"ף דמעשה ב"ד א"צ קיום אשר אינו מובן כשם שנוכל לזייף כ"י עדים כן ח"י דיינים ולפ"ז ניחא דבכ"מ מדאורייתא אמרינן דלא חציף אף שמצי לתלות בלוה דהעולם יאמרו ודאי הוא זייף ורבנן חשו דשמא יחצוף המלוה ויתלה בלוה ואפילו בשטר דלאו אקנייתא דאין כותבין כיון דאמרינן בב"מ די"ג דלמא אקרי וכתב ובנפל חיישינן ה"נ לא יתגלה לעין כל שקרו דהא אם יודע יתלה דלוה זייף ואקרי וכתב אבל בקיום ב"ד דאמרינן דלוה לא מקיים שטרא דאפילו בנפל בשטר שיש בו הנפק ל"ח כדאיתא ב"מ די"ז א"כ יהי' ניכר זיופו א"כ סובר הרי"ף דאף רבנן לא הצריכו קיום ונהי דחלקו עליו דרבנן בכה"ג נמי הצריכו קיום מיהת בגט דהקילו משום עגונא עכ"פ במעשה ב"ד י"ל דמודים להרי"ף דל"ב קיום בגט וא"כ פשיטא דיש להקל בנ"ד שהביאה מעשה ב"ד וא"כ כדאי הרמב"ם ור"ן וריטב"א והרי"ף המקיל במעשה ב"ד ולפמ"ש י"ל דהראב"ד ג"כ מודה וגם הרשב"א והמחבר נראה דסמך ארמב"ם להקל במקום עגון כנלענ"ד

ובשמתי עיוני בגוף כתב שהביאה וזה נוסחא להיות לראי' ביד האשה ריזל בת ליפמאן איך שקבלה גט פטורין מאישה אביגדור ארי' המכונה ליב בן אברהם מפה פעטטרסבורג בשני בשבת בשנים ועשרים יום לירח ניסן שנת חמשת אלפים ושש מאות וחמש עשרה לב"ע ומעתה רשאה האשה הזאת להתנסבא לכל גבר דיתיצביין ולראי' בעה"ח יום ג' י"ג אייר שנת תרט"ו לפ"ק פה ע"מ פעטערסבורג ואח"כ כתוב נאום ולא נחתם עליו ולמטה הימנו ונאום שמואל יונה בר"ש פרידמאן שי"ב ואח"כ למטה ונאום שניאור זלמן במו' יקותיאל פארעלסקי ועוד למטה חתם (אחד מהבורים ומחתימתו ניכר ערכו) זעוו בן אוורההם ובמקום הנאום הראשון שלא נחתם עליו הי' כשיעור שני שיטין חלק אויר פנוי בין הכתב ובין ונאום השני והאשה אומרת שזה האיש שחתם עצמו בשיבושים הוא לא הי' בשעת הגט והוא בע"מ וסנדלר גם אמרה שקבלה הגט בשני בשבת שבוע אחת או שתים קודם פסח

תשובה בנ"ד יש כמה ספיקות חדשות נולדו והנה אף שצדדנו להקל דל"ב קיום במעשה ב"ד כאן ודאי לא מיקרי מעשה ב"ד כלל דלפי דלא התחיל במותב בי תלתא כחדא הוינא רק להיות לראי' וגם בסוף מסיים לראי' באתי עה"ח בלשון יחיד נראה שלא היו מכנפין שלשה לישב בתורת ב"ד ביחד רק יחיד כתב ואח"כ נקבצו חתימות אין זה רק שטר בעדים דודאי צריך קיום תו כיון דהרחיקו שני שיטין מן הכתב א"כ שלא כדין נעשה מסתמא לאו ב"ד הי' דב"ד בקיאי מדלא דייקינן בתר בי דינא ועוד דהרחיק שני שיטין פסול וכן מבואר בח"מ סי' מ"ו סעיף ל"א ואם הי' בין הקיום והשטר ריוח שטה אחת ושני אוירים פסול הקיום לבדו שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותו שטר ב' עדים וימצא הקיום על שטר מזויף וכ' הסמ"ע ס"ק ע"ו דדוקא עדים דלא בקיאי דהן בע"ב ואין מדקדקין כו' משא"כ ב"ד צריכין לדקדק וכיון דלא הוי מעשה ב"ד צריך קיום

ואפילו נאמר כדעת הרשב"ש שכתב בשם אביו דאפילו בשני עדים א"צ קיום כשהעידו על קבלת הגט דסמכינן אהרמב"ם לחוד דלקבלה א"צ עדים אבל לא הובא דין זה בש"ע כלל ויש לחלק דבשלמא בשהביאה גטה נאמנת שזה גטה כ"ז שאינו מערער להצריך קיום כמ"ש בטעמו הרמב"ם אכן בשטר בעדים יש לחוש דהוי מפי כתבם דלהרמב"ם אפילו בשטר גמור אינו רק מדרבנן ואף שהש"ך השיגו בסכ"ח ודאי הרמב"ם מחלק בין שטר מקנה דהוא דאורייתא אבל שטר ראי' אינו רק מדרבנן וכ"כ המרדכי ועיין נה"מ שם וא"כ כאן דאינו אלא לראי' אינו רק מדרבנן מנלן להקל בלי קיום כיון דעיקר סמך היתר הואיל דדאו' כמי שנחקרה וזה שייך במעשה ב"ד דלאו מדין עדות הוא דמדאורייתא כשר או בגט עצמו דשטר קנין הוא ומדאורייתא מהני וקיום חומרא הוא מדרבנן במקום עגון הקילו באיסורים אבל בגב"ע מעדים ולא מב"ד נהי דנכנהו כשטר בעדים מ"מ אינו אלא שטר ראי' ולהרמב"ם מדאורייתא פסול היכן מצינו שיקילו בגט לסמוך מפי כתבם בשטר עדות דלמא בממון הפקר ב"ד הפקר ויוכלו לתקן כל מה שרצו אבל להתיר ערוה מנין דלהרמב"ם לסמוך אכתב בעדים ואפילו אי הי' מצינן דסמכו וע"כ חז"ל יכלו לעקור ד"ת