שו"ת הרד"ד אבן העזר א כג

שנשאת באו עדים לא תצא ולפ"ז ניחא דמיירי בהגט אינו מקוים בידה דאז שפיר ל"ש דחזקה אא"מ דהא הגט מסייע ואין לומר דאי בעי תטמין גטה ותטעון גרושה אני הא כיון דשלא בפניו אינה מעיזה, א"כ אינו מגו דאם תטמין הגט לא תוכל להעיז משא"כ כשמראית הגט ומסייע לה תוכל להעיז בשלמא כשלא באו עדים קודם הנשואין תוכל להנשא ולא תצטרך לומר כלל גרושה ולא הוי רק מה שנשאת העזה וזה אינו כיון דתוכל להנשא דידעה שאחר הנשואין אם יבאו עדים תהי' יכולה להעיז כיון דנאסרה עליו א"כ תוכל להטמין הגט משא"כ באו עדים קודם שנשאת אז לא תוכל לומר בפה שהיא גרושה דא"י אז להעיז וא"כ רק מוכרחת להעיז ע"י סיוע הגט ל"ש מגו וא"כ ליכא חזקה. ובזה י"ל קושית הכ"מ דמה הקשה דילמא מיירי באין גטה בידה ולפ"ז ניחא דהי' קשה לרשב"א קושית התוס' דא"כ גם באו עדים קודם שנשאת נמי ולכן הוכיח דמיירי בגט בידה וכמש"ל. אבל כיון דהתוס' ושאר הראשונים לא תירצו כן מוכח דסוברים כדעת הרמב"ם בגט שא"מ דתנשא וא"כ יש סעד מכל הראשונים להקל בנ"ד

ויש לנו להביא ראי' לדעת הרמב"ם דתנשא לכתחילה דהריב"ש סי' שפ"ה פסק כדעת הראב"ד ומ"מ כתב דאם נשאת לא תצא וראייתו מהא דאמרינן בגיטין ד"ה טעמא מאי דילמא אתי בעל ומערער כו' אנן ניקום ונערער כשנשאת אבל לחוש אשה ושליח שוין בא"י ל"צ ובח"ל חוששין אפילו בלא מערער עכ"ד וא"כ קשי' למה דחקו בגמ' לומר דאם משנשאת באו עדים כר"ה ואפילו שלא בפניו והוי דלא כהלכתא לוקי בגט שאינו מקוים יוצא מת"י דאז קודם שנשאת באו עדים לא תנשא כדעת הראב"ד אבל אחר שנשאת לא תצא כ"ז שאין בעל מערער כמ"ש הריב"ש אלא ע"כ כדעת הרמב"ם דאף לכתחילה תנשא. אבל זה אינו ראי' דא"כ אפילו באו עדים ואח"כ נשאת לא תצא כיון דהשתא מיהת לא מערער אכן י"ל דהנה הקשו התוס' למה דמוקי כר"ה שלא בפניו דא"כ גם באו עדים קודם שנשאת לא תצא ויש לישב קצת דרבותא נקט לא מיבעיא קודם שנשאת דלא נאסרה על הבעל ועדיין טוענת גרושה אני דודאי נאמנת מכח א"א מעיזה רק כשנשאת ואח"כ באו עדים ה"א כיון דלא הוחזקה לא"א קודם ל"ש חזקה ועתה כשנשאת ונאסרה עליו א"כ מעיזה ה"א דתצא קמ"ל דגם בלא נודע שנשואה היתה שייך העזה ולא תצא. וא"כ ממילא הדר קושיתינו לוקי בגט שאינו מקוים ולרבותא נקט ל"מ באו עדים קודם שנשאת דה"א דשייך חזקה דאא"מ לכן ל"ת רק אפילו בנשאת ובאו עדים דליכא העזה דלא הוחזקה א"א ועתה כבר נשאת ונאסרה ודאי מעיזה וא"כ ה"א דתצא קמ"ל דלא כיון שאין הבעל מערער וא"כ יש להביא ראי' להרמב"ם אבל מ"מ אין זה ראי' מוכרחת

אכן דברי הריב"ש תמוהים לי דהיאך כתב שם מהא דגיטין להקשות אראב"ד ומשני לחלק בנשאת דל"ת דהא התם בנתקיים בחותמיו איירי ולאחר שלמדו דליכא חשש שלא לשמה רק גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו דהכי תניא בהדי' בברייתא דיתקיים בחותמיו ומוקי לה אחר שלמדו שפיר כיון דאינו אלא חומרא בעלמא אמרינן דכ"ז שאינו מערער אבל היכא דלא נתקיים אפילו נשאת תצא וא"כ מאי מקשה הריב"ש כלל להראב"ד וכ"כ התוס' גיטין שם דבלא נתקיים אפילו נשאת תצא ואם נדחוק שהריב"ש מחלק דבשליח אפילו נשאת תצא ובאשה עצמה באינו מקוים לא תצא אבל לשונו לא משמע הכי דאחר שכתב דאשה ושליח שוין בא"י ובח"ל ואל תשיבני מהא דגטין כו' התם בשנשאת איירי ומה קושיא הא אדרבה אי שוין אף באשה תצא כבשליח בא"מ ומה קושיא. תו דהרשב"א שהבאנו דמתניתין דא"א וגרושה אני מיירי בגט שא"מ א"כ מוכח התם דאי לאו דר"ה תצא ואפשר לישב דהרשב"א סובר דסתמא קתני בין בגט שא"מ ת"י ובגט ת"י לא תצא בנשאת ואח"כ באו עדים מטעם הריב"ש ובאין גט ת"י אז ל"ת מטעמא דר"ה כיון דאין הגט מסייע והא דלא נקט באו עדים ואח"כ נשאת משום היכא שאין הגט ת"י די"ל דדוקא בנשאת בהיתר סמכינן אדר"ה בשלא בפניו אבל באו קודם שנשאת דנשאת באיסור לא סמכינן אדר"ה בשלא בפניו כלל ומיושב קו' התוס' שם משא"כ אי דלא כר"ה א"כ ע"כ א"א לפרש באין הגט ת"י דאז תצא גם בנשאת קודם שבאו עדים ובהגט יוצא מתחת ידו אפילו באו קודם שנשאת לא תצא. אבל הדבר רחוק להעמיס כן ברשב"א ומלבד זה תמוהין כל לשון הריב"ש למעיין שם דנראה דלא מחלק כלל וצע"ג

אמנם ק"ל לדעת הראב"ד ורשב"א כיון דבא"י אפילו באשה שקבלה א"צ לקיים כ"ז דלא מערער כמ"ש הריב"ש סי' שפ"ה דהרמב"ן שחילק בין ממון ואשה היינו בא"י א"כ ע"כ בשליח לקבלה או אשה שקבלה בא"י א"צ קיום וע"כ דאנן לא חשדינן שזייפה כמו בשטרי ממון דטענינן מזויף כמ"ש דאין אשה ממונו של בעל אם כן רק בח"ל הצריכו קיום דלפי שא"מ לקיימו חיישינן שיבא הבעל ויערער ולכן מצריכו קיום דבפ"נ ובפ"נ לא מהני כשקבלה כיון דכבר נתגרשה דאין בפ"נ מועיל רק בשעת גרושין וכן פי' הריב"ש דקושית הגמ' מכי מטי לידה אגרשה להראב"ד דתו אינו מועיל בפ"נ כיון דכבר נתגרשה א"כ חזינן דבאשה צריכה קיום וכן שליח לקבלה שמא הבעל יערער א"כ קשי' לרבה דאמר משום לשמה מה יועיל הגט ביד האשה ניחוש שמא יבא הבעל ויערער שלא הי' לשמה ואין תקנה כלל לאשה ועכצ"ל דלרבה אנן מחלקינן דבשלמא להולכה כיון דלא גמר לגרש חיישינן שיערער אבל בקבלה ל"ח לערעור א"כ מנלן דלרבא דסובר משום קיום דחיישינן בקבלה שמא יבא ויערער הא לתרווייהו לרבה ורבא לא חיישינן כלל דא"כ בא"י ג"כ ניחוש באשה לזיופא ונבעי קיום וא"כ ע"כ דרק משום חשש לשמה מנין ידעו לחלק בין קיום לחשש לשמה. ודוחק לומר כיון דאין תקנה לומר בפ"נ משום לשמה באשה שקבלה לכן ל"ח לערעור אבל לקיים אפשר החמירו אפילו בקבלת אשה או שלוחה דמנין להו לחלק בהכי. ותו דאי תימא הכי מאי פשיטא לי' לגמרא דגיטין ד"ה למיפרך ארבה דמביא גט ממדינת הים וא"י לומר בפ"נ דיתקיים בחותמיו מאי קשי' כשם שמחלקין בקבלה דמשום לשמה דא"א בתקנה דבפ"נ סגי ומיהת קיום דאפשר לטרוח אחר עדים צריך לקיימו א"כ ה"נ נימא כיון דרבה א"ל דרבא ומשום לשמה באינו יכול דאין תקנה לא חיישינן אבל משום קיום אפשר להתקיים ונהי דבידו לעשות שליח אחר שיכול לומר בפ"נ מ"מ הא א"כ גם בשליח לקבלה נימא דיפסל דאפשר בשליח להולכה שיאמר בפ"נ ותו מאי פסיקא לגמ' להקשות לרבה דלמא בא"י מודה רבה דאנוס הוא אלא עכצ"ל דבגמ' פריך דא"כ אם תחלק בין יכול לא"י א"כ אף קיום לא לבעי א"כ מוכח דלא מחלקינן בין לשמה בין קיום א"כ ע"כ כשם דלשמה ל"ח באשה שקבלה כן לא בעי קיום וכשיטת הרמב"ם והגם כי יש לדחוק ולתרץ מ"מ מנין לחדש הך חילוק בין לשמה לקיום

עוד יש קצת ראי' דבגיטין דס"ד דפריך ל"ל שנים שיאמרו בפנינו קבל (פי' אפילו ראו גט בידה נמי כמ"ש התוס') והוצרך לשנויי כר"א דעדי מסירה כרתי ומיירי שאין עדים חתומים לוקמי כד"ה ואינו מקוים וא"א לקיימו כיון שנקרע ומ"מ כיון דאיכא עדים שהבעל נתן גט לידה ליכא למיחוש לערעור כמ"ש התוס' גטין ד"ב ע"ב אהא דאתיוה בי תרי דכיון דבעל שלחם ליכא למיחוש לערעור א"כ שפיר נקט בפנינו קבל אלא ע"כ דל"ב קיום בשליח לקבלה וקשיא על הראב"ד ולפמ"ש למעלה דלא נחלק הראב"ד רק אפי"ב דשם כתב דנאמנת ותנשא משמע לכתחילה והחמיר לכתחילה ואילו בפ"ז לא חלק דמודה הראב"ד אם נשאת או בשעת הדחק אפי' לכתחלה וא"כ כיון דתנן קבל וקרע א"כ כבר א"א בקיום שפיר פריך בפנינו קבל למ"ל. וממילא גם קושיא הראשונה ל"ק אליבי' אבל להרשב"א וריב"ש קשי'. ואפשר לומר דהרשב"א רק באשה דחיישינן שזייפה הוא דמצריך קיום אבל בשליח לקבלה לא דאא"ח ולא לו וכמש"ל לחד פי' בתשב"ץ ומה"ט ניחא הא דפריך בפנינו קבל למ"ל ויתישב מה שלא הקשה הראב"ד ולא השיג פי"ב מגירושין הי"ג בשליח לקבלה כמו שהשיג ה"ג באשה משום דמודה הראב"ד בשליח לקבלה דאא"ח ול"ח לזיוף. ומה"ט י"ל דרש"י פי' במתניתין רפ"ק פי' בשליח להולכה אבל באשה עצמה מודה לראב"ד אבל בלא זה אין ראי' מרש"י דבשליח לקבלה אינו מועיל בפ"נ כמ"ש הריב"ש דא"מ רק בשעת גירושין: