שו"ת הרד"ד אבן העזר א כ

דמיעוטא דלשבעה הוא ונימא דבן ט' אלא ע"כ אף שפירסה נדה בנתים מ"מ ספיקא הוא

עוד נ"ל להביא ראי' דאמאי דחק בגמ' לתרץ דהואיל ולא הוכר עוברה לישני שפירסה נדה בנתים דהואיל ורוב אין להן נדות א"כ ספק לראשון או לשני הוא דאיכא רוב דלט' ילדן ואיכא רוב דאינן רואות נדות. ואין לומר דבכה"ג שרואות נדות אף מיעוטא ליכא דתהי' מעוברת רק מיעוטא דמיעוטא דאדרבה הוכחנו מנדה ד"ט דאין דמי' מסולקין. אלא ע"כ דאף רוב ליכא שאינן רואות נדות משקבלה הריון. ומה שכ' רש"י לטבילתה דברינו נכונים מאוד דהכי הוי חומרא דלא סמכינן אדר' יצחק לחשוב משעת סמוך לוסתה ולא הוי עדיין מ' יום. וזה נכון

ומה שהביא עוד בעה"ג ראי' מדברי הרמב"ם שכ' הפילה יום מ"א אחר התשמיש משמע אחר התשמיש הסמוך שלא ראתה אחרי' נדה עכ"ל דברי תימה הן דאדרבה ראי' להיפך דאי איתא דהרמב"ם סובר כוותי' הו"ל לומר אחר תשמיש בשעה שטבלה ולמה סתם דבריו אלא ע"כ כוונתו דכל תשמיש שאפשר לומר שממנו נתעברה חוששין שמא מתשמיש זה נתעברה ותשב לזכר ולנקבה ולנדה. ומה שרצה תו להביא ראי' מהא דנדה דף כ"ה דמר שמואל דבדק בשפורא ואמר האי בר מ"א ומני משעה שטבלה ואמר בנדותה בעל כפתי' ואודי ואמאי דלמא קודם לנדותה בעלה אלא ע"כ דאי איתא דקיבלה הריון לא ראתה דם ודחה בעצמו דשמואל דרב גוברי' ידע בהשפיר דמ"א ולא יותר. ובודאי דחייתו אמתית וע"כ הכי הוא דאל"כ אמאי כפתי' בשביל שראתה נדה נהי דרוב גמור הוי דלא תראה דם אחר שקבלה הריון אבל מיעוט איכא אמאי לא הצדיק אותו דממיעוט הוא. תדע דהא התוס' בל"ז הקשו בסוטה למ"ד אינה מתעברת אלא סמוך לוסתה מהא דשפורא דמר שמואל ותי' דמ"מ מיעוט איכא שמתעברת א"כ אמאי חשש דבנדותה בעל כיון שמיעוט הוא שרואות דם בתר קבלת הריון הא בלא"ה האי איתתא ממיעוט היא דאינה אלא סמוך לוסתה הי' לו לומר דצדיק הוא ולא חטא וסמוך לוסתה בעל אלא עכצ"ל דשמואל הכיר דהוא בן מ"א ולא יותר ובהכרח דבנדותה בעל. והנה העה"ג לפי שיטתו שרצה לומר שכמעט מהנמנע שמשקבלה הריון תראה דם נדה לכן רצה שפיר להביא ראי' משמואל דלכן מפרש דהא דקלאפטרא מלכתא לא מיירי בראו נדות קודם שימושן דא"כ היאך יאמר ר' ישמעאל

אכן אחר שכבר הוכחנו דזה א"א לומר כלל מהא דנדה ד"ט א"כ ודאי דאף רובא ליכא וא"כ מנלן להקל באיסור כרת. אחרי כתבי זאת מצאתי להשבות יעקב בתשו' ע"א שהשואל תמה אדברי עה"ג מהא דבעינן הכרת עובר ותשובתו לא ידעתי מה קול הרעש הגדול כי לענ"ד דברים פשוטים הם דודאי לענין לטמא למפרע או לענין קביעת ווסת לא מחזקינן למסולקת דמים כיון שרואות דם לפנינו וגם לא ידעינן שהיא מעוברת ודאי אם לא שהגיעה לשליש ימי' שהוכר עוברה שאז ידעינן בודאי שהיא מעוברת ומסולקת דמים. אבל ביולדת נהי דמחמירין מספק שמא ולד מעליא אבל אין לספק דלמא היתה מעוברת קודם טבילתה ובעילתה ואפ"ה ראתה כי תולין במצוי שמצוי שמיד שנתעברת היא בחזקת מסולקת דמים וזו שראתה לא מספקינן שמא נתעברה קודם לכן כיון דהיתר שכיח טפי עכ"ד

והנה מ"ש הטעם משום דקודם שהוכר עוברה לא ידעינן שהיא מעוברת דבר תימה הוא דהא אף שאח"כ הוכר עוברה אמרינן דמ"מ כיון דלא הי' אז ראשה ואברי' כבדין לאו מסולקת דמים. ומה שחילק דשם אינה בחזקת מסולקת דמים עכ"ז אין הדבר הזה מועיל לתרץ דברי עה"ג שרצה לומר שהוא מהנמנע שיהי' הא דקלאפטרא מלכתא ראי' לדברי חכמים ור' ישמעאל מוכרח לומר שלא הי' כן המעשה ואמאי אדרבה נימא דר"י אומר נהי דאינו מצוי מ"מ משכחת דמעברה קודם לכן ואדרבה מה הביאו חכמים ראי' דנהי דמצוי יותר שהיא מעוברת מעתה מ"מ מאי בירור הוא דצורת נקבה שוה לזכר ע"כ איני רואה תירוץ לדברי עה"ג. מ"מ לענין הדין הסכים גם השבות יעקב דתולין במצוי יותר ולפמ"ש לעיל איכא ראי' להיפך לענין בן ט' לראשון דע"כ לדברי' מיירי בלא פירסה נדה וא"כ קשה לר' יוחנן דנימא דבן ט' לראשון הוא כנ"ל

ואחר שראיתו מרש"י וכן מהדא דמר שמואל ליתא א"כ צ"ע מנין לנו להקל. מיהת אפשר לומר כיון דאף במפלת ליום מ"א מיירי מתניתין שמספקינן אם ולד הוא מדתנן תשב לזכר ולנקבה ולנדה והנה איכא בל"ז ספק שמא לאו ולד כלל הוא אף דידוע שמפלת ליום מ"א דלמא ליכא ולד א"כ בכה"ג סמכינן מה שמצוי שמעוברת אינה רואה דם לברר הספק דאינו ולד כלל והוי כמו ס"ס דלמא אין ולד כלל ואת"ל ולד שמא קודם מ' הוא עדיין לכן נוכל לסמוך ולמנות מעת טבילה ואף דלכאורה אנ"מ בין אם אין ולד או שהוא תוך מ' יום והוי כמו שם אונס חד הוא מ"מ כיון שמצוי יותר סמכינן בהא להתיר. אבל לענין בן ט' לראשון לא מהני מה שפירסה נדה להקל ולפ"ז בנ"ד לא סמכינן להתיר ולומר שמכשר נתעברה כיון שאפשר לומר שמפסיל נתעברה

ובאמת כה"ג צריכין לישב דברי תשו' בית יעקב שכ' דבקרטין שנאבדו ולא בדקו אם נמוחו כיון דאין בקיאין במראות דם איכא ס"ס שמא לאו דם הוא רק ברי' או שמא דם טהור שתמה הסדרי טהרה דהא שם אונס חד הוא ולפ"ז אפשר לומר כיון דדרך דם שלא תצא כמין קליפה או שערה הוי מצוי יותר שברי' היא ומתירין בס"ס אף גרוע כמו ששם אונס חד ה"נ כאן כיון שמצוי משתתעבר לא תראה דם א"כ בס"ס כהאי דלמא אח"כ נתעברה ואת"ל נתעברה סמוך לטבילה שמא לא הי' ולד גמור מקילין ולכן בנ"ד צ"ע

ולכאורה הי' אפשר לומר דבל"ז לא תהי' נאמנת כיון דעיקר היתר הוא דאשה בודקת ומזנה וכאן שהודית שלפסול נבעלה תו ליכא הך חזקה. אבל הא ליתא דהש"מ בכתובות אהך דתנוקת שהיתה יוצאת מן המעיין ונאנסה הקשה דהא ר"ג נמי מודה דל"ש בודקת ומזנה כיון שנאנסה ותירץ דהך טעמא בודקת ומזנה לאו דוקא ע"ש. א"כ גם כאן לפי דברי תשו' עה"ג וש"י הי' אפשר להתיר דתולין במצוי שאח"כ נתעברה. אבל נראה דלכאורה הולד פסול לכהונה דהנה פליגי בכתובות די"ג אי המכשיר בה פוסל בבתה ונהי דאנן קיי"ל מכשיר בה מכשיר בבתה היינו משום דהועיל חזקת כשרות דאם להבת אבל כאן דהאם מודית שנבעלה לפסול לה ונפסלה לכהונה א"כ איך יועיל חזקת כשרות להבת כלל ואף דידעינן דודאי לא נתעברה בביאה שקודם לכן מ"מ דלמא נבעלה אח"כ לפסול לה ולא מהימנא דחזקת כשרות דידה אינו מועיל כלל להבת דכבר יצתה מחזקת כשרות האשה קודם לכן עפ"י הודאתה ואין דנין רק על הבת א"כ איך נתירנה כיון דלהבת לא הי' חזקת כשרות מעולם. וכ"ע מודי דפוסל בבתה

ובזה ניחא מה דנקט בכתובות די"ג מה טיבו של זה איש פ' וכהן הוא דמאי ענין כהן וכבר עמדו ע"ז בשיטה מקובצת ולפ"ז ניחא דאשמעינן מתניתין דמיירי שאותה פנוי' לא נפסלה לכהן מעולם. דא"כ ממילא הי' פסול הולד כשכהן בא עלי' דמיד שבא עלי' שהיא מקודם נפסלה לכהונה א"כ הוי הולד חלל. ובכה"ג משמע שהאשה עד עתה כשרה לכהונה אז מהני חזקת כשרות דידה לבת. אבל אי הוי נקט מאיש פ' וכשר הוא הוי אפשר לומר דמיירי שזה האב כשר ומ"מ קודם לכן זנתה עם פסול. דבכה"ג היא פסולה דמ"מ סובר ר"ג הולד כשר. וזה אינו דל"ש שוב חזקת האם לבת ושפיר א"נ לכן אשמעינן איש פ' וכהן כנ"ל לישב למ"ד דמתניתין סובר דמכשיר בבתה. וא"כ אשה הפסולה לכהן שנבעלה י"ל דלא מהני טוענת להכשיר הולד ויהי' הולד ממזר דשמא מממזר נתעבר דלא שייך לומר דנכשיר בבתה כיון דחזקת כשרות דאם ליכא דכבר פסולה לכהונה ואי מממזר נתעברה או מכשר לא מהני לגבי דידה א"כ שפיר לא יועיל הכשר לבתה. ולפ"ז הא דמבואר באה"ע סי' ד' סכ"ט באשת איש דאם היא אומרת מכותי או מעבד נתעברתי נאמנת להכשיר הולד אף שהבעל אומר שאינו ממנו דאמאי הא שם ליכא חזקת כשרות דאם דהאשה ודאי נאסרת לבעל ולכהונה אף אם מכותי נתעברה. אמנם ל"ק כלל דהתם להכשיר משום ס' ממזרת לא בעינן חזקת כשרות דאם כיון דס' ממזר מה"ת מותר לכן מקילינן כשאומרת מכותי נתעברתי משא"כ לענין איסור כהונה דספק דאורייתא אסור ולחומרא ורק בשטוענת מותר משום חזקת