שו"ת הרד"ד אבן העזר א יט

נאמנת להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אלא משום דהא מלתא דטמאה אני לך כסיפא לה תקנו רבנן במשנה ראשונה דמהימנא דאי לאו דקושטא קאמרה לא הות מזלזלה עצמה למימר הכי וכיון דחזי רבנן בתראי דאיכא למיחש שעיני' נתנה באחר אוקמוה אדינא עכ"ד וטעם הר"ן הוא כשם שהודאת בע"ד כמאה עדים א"נ לחוב לאחרים ה"נ כשמשועבדת א"נ בהודאתה לחוב לבעל ורק משנה ראשונה האמינה דאל"כ לא היתה מזלזלה נפשה. א"כ ק"ו איכא מה אם כשלא נודע לנו כלל שזינתה דאז מזלזלה נפשה במעשה הזנות באונס או ברצון ומ"מ אמרינן דעיני' נתנה באחר מכ"ש כשילדה ולד לסוף ה' ואנו רואין שהוא בן קיימא דודאי זינתה והיא מזולזלת וקאי דידעינן אנו שזנתה א"כ למה נחוש להאמינה שמבעל אחותה נתעברה ואף דמזלזלה נפשה שהוא מח"כ הא כי אמרה זנתה ברצון מזלזלה עצמה יותר באיסור אשת איש ומ"מ חיישינן שעיני' נתנה באחר והכי קיי"ל וכ"פ הרמב"ם וש"ע להדיא אף דהתם אינה מזולזלת כלל מכ"ש כאן שכבר נודע שהרתה לזנונים א"כ במה שאמרה שמח"כ ודאי לא מהימנא

עוד נראה לי דאף למשנה ראשונה דמהימנא דוקא שאמרה סתמא טמאה אני דידעינן דאיכא הרבה זונים בעולם ושמא נטמאה ואף שמן הדין א"נ להפקיע מבעלה מ"מ הא ראינו שמזלזלה עצמה ואיתרע חזקתה א"כ אף שמשורת הדין א"נ מ"מ חיישינן דקושטא קאמרה אבל כשאמרה שזנתה עם אדם פלוני א"כ פשיטא נהי דמאמינין אותה שזינתה מדמזלזלה נפשה אבל עבור סברא זאת היאך נוכל להאמינה שזינתה עם פלוני אדרבה יש להלה חזקת כשרות שלא זינה עמה. וא"כ י"ל שבכה"ג אף שאמרה לא תקנו כלל משנה ראשונה וא"כ כשאמרה שמבעל אחותה נתעברה כיון שא"נ לגבי בעל אחותה ואדרבה אמרינן טובי' חטא וזיגוד מנגיד א"כ י"ל דאף למשנה ראשונה לא האמינוה שמבעל אחותה הוא וממילא אין כאן איסור אף לכהן. ונהי די"ל דפלגינן דבורא א"כ י"ל שזנתה עם אחד מחייבי כריתות ולא מבעל אחותה וא"כ מ"מ פסולה לכהונה מ"מ יש לחלק דלא אמרינן פ"ד רק היכי שהוא עד גמור כיון שמן הדין נאמן הוא לגבי אחר ונהי דא"נ לגבי עצמו לכן פלגינן דבורא אבל כאן שמן הדין א"נ להפקיע מבעלה רק מסברא מהימנינן לדברי' וא"כ כיון שע"כ לגבי האיש שאמרה לא מהימנא תו אנן מחזקינן אותה למשקרת וא"נ כלל וצ"ע: סימן י

פנוי' שהרתה לזנונים והיא אומרת שזינתה פ"א עם פסול לה ואח"כ פירסה נדה ואח"כ זינתה עם כשר אם הולד כשר לכהונה. וליכא תרי רובי

תשובה הנה היכא דליכא תרי רובי בעי בדיקה שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי הא לא"ה הולד פסול לכהונה כיון דא"י ממי נתעברה הוי פסול לכהונה

אמנם ראיתי לתשו' עה"ג סי' כ"א וז"ל ממשנה שלימה שנינו המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד ומשמעות הפוסקים הוא אפילו ניכר צורת הולד אם זכר או נקבה מ"מ אינה טמאה לידה א"כ פשיטא בנ"ד שאין לה צורת ולד אינה טמאה לידה כו' ונסתפק מר אי זה מה שראתה נדה קודם שירדה לטהר את עצמה הוא בירור גמור שלא נתעברה קודם לכן דאילו נתעברה קודם לכן שוב לא תראה ובודאי אינו בן מ' יום או דלמא אף שמעוברת דמי' מסולקין ואין שכיח שתחזור ותראה אחרי שקבלה הריון מ"מ אין זה בירור שיש לסמוך עלי' להתיר איסור כרת. והביא ראי' המחבר מרש"י שפי' ליום מ' לטבילתה ומלשון הרמב"ם דמוכח דמונין לטבילה. וחזר והקשה לעצמו מהא דנדה ד"ל ע"ב דהביאו חכמים מעשה בקלאפטרא מלכתא שבדקה שפחות ודחי בגמ' דאימר דקדים ואעברה ורבנן סמא דנפצא אשקוה ואידך דאיכא גופא דלא מקבל סמא ואמאי לא משני שפירסה נדה קודם לכן א"כ מוכח דאין זה ראי'. אבל בתר עיון אין ראי' דכיון דאם הי' שמסרה אותן לתשמיש אחר שראו נדה א"כ היאך ר"י ורבנן יחלקו במציאות שלא כך הי' המעשה לכן ע"כ מוקי באשקוה סמא ור"י סובר שלא קיבל גופם הסם עכ"ד. א"כ כיון דבאיסור כרת סמכינן דאי איתא דמקודם לכן נתעברה לא ראתה נדה א"כ ה"נ בנ"ד י"ל דאי איתא דמפסול נתעברה לא פירסה נדה וע"כ שמכשר נתעברה

אבל באמת תמוהין לי דברי העה"ג דבהדיא איתא בנדה ד"ח ע"ב דאימת אמרי במעוברת די' שעתה משהוכר עוברה ובעי בגמ' ד"ט ראתה ואח"כ הוכר עוברה מהו כיון דבעידנא דחזאי לא הוכר עוברה מטמיא או דלמא כיון דסמוך לה חזאי לא מטמיא א"ל מידי הוא טעמא אלא משום דראשה ואברי' רבדין עלי' בעידנא דחזאי אין ראשה כבד עלי' ואין אברי' כבדין לה. וא"כ כיון דטעמא דמעוברת דמי' מסולקין אינו רק משום שראשה ואברי' כבדין וקידם לכן אף סמוך להכרת עוברה אינה בחזקת דמי' מסולקין כלל א"כ היאך העלה דודאי כשקבלה הריון לא ראתה הא אדרבה אינה בחזקת דמי' מסולקין כלל. ויותר תמהני דהיאך רצה לומר בתשו' עה"ג דאי אפשר לומר דאחר שראתה נדה מסרה המלכה אותה לתשמיש דא"כ היאך יאמר ר' ישמעאל וע"כ צ"ל דר"י יאמר לא כך הי' המעשה וא"כ יחלקו במציאות וזה מרפסא איגרא הא אף אחר שראתה נדה מה יהי' פירכא לר' ישמעאל אטו לא משכחת שתהי' מעוברת מקודם לכן ומ"מ ראתה נדה בנתים כיון דאין דמי' מסולקין קודם שהוכר עוברה. ותו קשיא דא"כ לא לישתמיט לא' מן הפוסקים ובגמ' בהא דס' בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון לומר דאם פירסה נדה בנתים ודאי בן ז' לאחרון ומותר ליבם את יבמתו

והנה ראיתו מרש"י שכ' לטבילתה אינו ראי' דמה שלא כתב רש"י מתשמישה כגון שלא שמשה קודם זמן רב דרש"י אשמעינן כיון דבנדה דל"א פליגי בה אי אשה מתעברת סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה א"כ למ"ד סמוך לוסתה שורת הדין דא"ר למנות מטבילתה רק מסמוך לוסתה וראוי לומר דאינו בן מ' יום לכן קמ"ל רש"י דמחמירין מקודם לכן מעת שטבלה לבעלה דשמא מאז נתעברה אבל אי שמשה מקודם אף שפירסה נדה בנתים מנלן להקל וא"כ לעולם י"ל דרש"י מיירי שלא שמשה קודם לכן רק דמונין לחומרא לטבילתה שמקרי יום מ"א אף דמן שעת ווסתה אינו מ"א יום

ותו נ"ל דהא לר' יוחנן דאמר אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה ויליף מקרא דבחטא יחמתני אמי דהוא לישנא דדכויי א"כ היאך משכחת ס' בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון הא כיון דע"כ בנתים לא פירסה נדה דלשיטת עה"ג הנ"ל אם ראתה נדה ודאי לא מראשון נתעברה דהוא סובר דבירור גמור הוא אף נגד איסור כרת. אלא ע"כ שלא ראתה כלל בנתים. וא"כ כיון דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה אחר טהרתה מדם נדות וכיון שלא ראתה בנתים ולא טבלה א"כ נתעברה ודאי מראשון והא לר' יוחנן רוב גמור הוא דאין אשה מתעברת רק סמוך לטבילתה וא"כ למה מספקינן כלל. ואין לומר דדוקא מבועל הזה שרגילה בביאתו לא מתעברת רק סמוך לטבילתה אבל מאחר לא דהא בסוטה דף כ"ז אמרינן דלר"י אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה ידע בה ומנטר פי' סמוך לטבילתה מאחרים שלא תתעבר ומה מהני הא מאחר תוכל להתעבר אף אחר כך זמן רב אלא ע"כ דדוקא סמוך לטבילתה מתעברת כדדייק מקרא דהוא סמוך לדם נדות א"כ דין בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון לא משכחת לה., אלא ע"כ אף שפירסה נדה מ"מ מספקינן שמא בן ט' לראשון הוא. ואין לומר דהך סברא דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה לאו רוב גמור הוא לסמוך שהוא בן ט' לראשון דזה אינו דהא התוס' הקשו בסוטה דכ"ז מהא דמר שמואל דבדק בשפורא שהי' בן מ' וקא מני משעתה דטבלה אמר האי בנדותה בעל וא"כ קשה למ"ד סמוך לוסתה ותי' דרוב עבורין קאמר מיהו מודי דזמנין דמתעברא בין ווסתה לטבילתה וכן למ"ד סמיך לטבילתה, עכ"ד א"כ מוכח דרוב הוא ואמאי לא נימא דבן ט' הוא מדמעברא סמוך לטבילתה וכה"ג פריך ביבמות דל"ז דנימא הלך אחר רוב נשים דלתשעה ילדן ומשני בגמ' דמיעוט לז' ילדן ויולדת לט' ניכר עוברה לשליש ימי' וזו הואיל ולא הוכר איתרע רובא. ואי איתא דאיכא גם רוב דאינה מתעברת אלא סמוך לטבילתה א"כ הוי כמו מיעוטא