שו"ת הרד"ד אבן העזר א יח

דאמרי סהדי דבעלה קיים הי' באותו שעה והשתא מת ליהמני לאסרה לבעל השני במגו דאי בעי שתקי שעכשיו מת רק אמרו שלא מת אז או שתקי מאמירתם שעכשיו מת ואף אם אחד שותק תו לא משתריא האשה כלל לבעלה ע"י ע"א שאומר מת ביום ב' דחד לא מהימן מן התורה להתירה וא"כ באשם תלוי קיימא א"כ ממילא מהימנא במגו והוי כודאי איסור ולכן אף דכהונה איסור לאו מדאורייתא אסור דליכא ספיקא רק הוי כודאי מכח מגו דאי בעי שתקו. והשתא ניחא קושייתינו דשפיר הוכיחו בגמ' דאי ס"ד דאי אמרו דקיים הוא גם עכשיו בנשאת לא' מעידי' ואמרה ברי לי לא תצא דשפיר דייקא דיראה שתצא מבעל ראשון דאם לא נדע שמת אז שייך דייקא גם אחר נשואין דעד עתה היתה נשאת ברשות ועכשיו בשתדור אחר ביאת עדים תהי' כמזידה ע"י ברי דידה וא"כ סותר לחזקת א"א ומותרת לדור תחת בעל השני. א"כ הדרא קושיא לדוכתי' אמאי תצא בכהונה הא הוי ספיקא מה"ת לקולא ומגו לא שייך לומר דאי שתקו מזה שמת עתה ג"כ לא תצא כיון דנשאת לא' מעדי'. ומשני בגמ' דאיסור כהונה שאני דהחמירו חז"ל בספיקא אף דבכ"מ ספיקא דאורייתא לקולא כמו בס' ממזר בכהונה החמירו. ודו"ק

אמנם באמת פסקו כל הפוסקים דמדאורייתא ספיקא לחומרא. לכן נראה דמשמע להגמ' סתמא דדפנו אף דאמרה ברי לי קודם הנשואין ואי דתצא מבעל ראשון דמזידה היא כשאמרה ברי ואיכא דייקא מ"מ דפנו לכן פריך הגמ' וא"כ ממילא מוכח דאף דאסורה לישראל ג"כ מ"מ שפיר אמרינן איסור כהונה שאני. וא"כ דברי הת"ה צ"ע. איברא קשיא דא"כ התינח לשנויא דאיסור כהונה שאני אבל לאידך שנויא אמאי נקט קרא דדפנו הא בל"ז אסורה מטעם שאסורה לבועל א"כ למה נקט קרא דדפנו באיסור כהונה לינקוט בשאר דוכתא. בשלמא לשנויא דאיסור כהונה שאני א"כ בישראל שריא אבל לאידך שנויא דגמ' בכל אשה נמי כן הוא. וא"כ מזה ראי' להתה"ד דכה"ג מיירי בגמ' שאינה אסורה מצד איסור אחר וקמ"ל דדפנו ומקדשו בע"כ משום איסור כהונה אבל אי מיירי שאסורה ג"כ משום איסור סוטה לבועל למה אשמעינן קרא בוקדשתו דמיירי בכהן כיון דאף בישראל דפנו שתצא משום איסור סוטה ולמה נקטו קרא דכהן. וביותר קשה למה דמוקי שבאו עדים ואח"כ נשאת כרמב"י הא בזה באומרת ברי לי ודאי דאסורה לבועל דמזידה גמורה לשיטת הר"ן דברי ממש בעינן. וצ"ע כעת. וליישב דברי התה"ד נראה דקוטב דבריז הוא דשם איסור כהונה ודאי איסור נבדל הוא מה שאין בישראל דנהי דלגבי בעל שני תרווייהו איכא איסור כהונה ואיסור סוטה מיהת לגבי שאר כהנים אם ימות בעל השני אז לגבי כהנים תאסר האשה מצד כהונה דהוי תרי ותרי ותאסר אף שאומר ברי לי לגבי שאר כהנים דמטעם סוטה לא מתסר להו וא"כ לכהנים אחרים איכא איסור כהונה לבד וה"ה שנחמיר בזה שהוא הבועל דאיכא גבי' גם איסור סוטה מ"מ לא גרע משאר כהנים שאסורה אף שיאמרו ברי לי ובשביל שנוסף עלי' איסור סוטה לא גרע. משא"כ באיסור שאמרה טמאה אני ברצון ליכא למימר איסור כהונה שאני דשם ממ"נ לגבי זה הבעל איכא איסור מלבד איסור כהונה ואין להחמיר עלי' והוא דנאמר הואיל ולגבי שאר כהנים אם ימות דנחמיר עליהם משום איסור כהונה א"כ ה"ה לבעל הזה דליתא דודאי לגבי שאר כהנים לאו משום חומר מתסרא דהא אם מת הבעל אסורה לכהונה כמ"ש הרמב"ם פי"ח מה' א"ב דלגבי אחרינא ל"ש להקל שעיני' נתנה באחר וא"כ מן הדין אף אם נאמר שעיני' נתנה באחר לשאר כהנים אסורה לקיימה וא"כ רק אנו חוקרין לגבי הבעל לבד אי בכה"ג דאיכא רגלים לדבר נחמיר משום איסור כהונה ובבעל לאו משום איסור כהונה לחוד מיתסר רק משום איסור שאסורה גם בישראל דלגבי ישראל נמי אסורה כשזינתה ברצון וא"כ כשם שלגבי ישראל אנו מחזירין דאמרינן שעיני' נתנה באחר ה"נ לגבי כהונה. ולגבי כהנים אחרים אף אם נאמר דעיני' נתנה באחר בלי רגלים לדבר אסורה דנהי דלא מהני הודאתה לגבי בעל לגבי אחרים אסורה וא"כ אין שייך בכהן להחמיר יותר כנ"ל לפרש דבריו. ודברי הצ"צ ג"כ נכונים. אמנם לפ"ז בתרי ותרי ונשאת לא' מעדי' שהוא כהן נמי י"ל דתצא לפי דהוי איסור כהונה גם לשאר כהנים אחרים אם ימות בעל הראשון והשני וצ"ע

אמנם מסתברא כתי' הראשון דלא החמירו רק בתרי ותרי משום לזות שפתים כמ"ש בתי' קמא אבל בהודית אף דאיכא רגלים לדבר לא. דראייתו מהא דבולשת לכאורה ראי' נכונה דאין סברא לחלק בשאר מילי בין איסור כהונה. ואפשר ליישב דבולשת כיון דאיסור שבוי' אינה אלא מדרבנן א"כ ל"ש איסור כהונה שאני משא"כ בהא דטמאה אני דמדאורייתא אסורה י"ל דאיסור כהונה שאני. אבל תמוהין לי דברי הצ"צ שהתחיל לומר ואע"פ שנראה מענינה בהיפך שלא הודית אלא לאחר הבטחה שהבטיחה בעלה שלא יבגוד בה מ"מ אפשר שמערמה עשתה כן שלא הודית מיד כדי שיהיו מאמינים לדברי' ותאסר על בעלה והכל הוא משום שעיני' נתנה באחר וכה"ג נמצא בתשו' מיימוני מתחלת מעשה באדם אחד כהן שראה אשתו הולכת נגד בחור א' במקום יחוד כו' ושמע מאחורי הכותל שהם ביחד ומחמת קול נשימתן הבין שקלקלו וכו' והתיר מהר"ח וכ' בסוף דאני המעתיק נראה לי להביא ראי' מדברי מ"ו שי' מההיא עובדא דמייתי בשלהי נדרים וקאמר דלמא עיני' נתנה באחר ה"נ דלמא נתנה עיני' והשמיעה קול תשמיש כדי שיוציאנה דאם לא נאמר כן אלא נאסר אותה עליו א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כל אשה הנותנת עיני' באחר תוכל למצוא דרך לפטור מבעלה וא"כ אית לן למיליף מהתם מק"ו ע"ש שהאריך. ולכך אילו בכה"ג שלא במקום איסור כהונה לא הוי מצינן לאסרה על בעלה דהא כ' בפסקים וכתבם סי' רפ"ג דהיכא דאיכא רגלים לדבר לא תלינן שנתנה עיני' היינו דוקא דאיכא רגלים לדבר שזינתה כו' אבל היכא דליכא רגלים לדבר על הזנות רק דקושטא קאמרה אכתי חיישינן דלמא עיני' נתנה באחר לכך בנ"ד אילו לא הי' בעלה כהן לא היינו אוסרין אותה ואע"ג דההיא מעשה דמייתי בתשו' מיימוני בכהן איירי ואפ"ה מסיק המעתיק דאמרינן דעיני' נתנה באחר הא כבר העלה מהרא"י בפסקיו דל"א איסור כהונה שאני רק באיסור כהונה גרידא לכך בעובדא דתשו' מיימוני אע"ג דבעלה כהן כיון דאיסורא לאו בכהן תליא לכך שפיר קאמר דלמא עיני' נתנה באחר אבל בנ"ד דאיסורא תליא בכהן דלישראל שריא כשזינתה עם בעל אחותה א"כ מחמירין באיסור כהונה עכ"ד. ודבריו מרפסין איגרא דנהי דתשו' מיימוני מיירי שזינתה ברצון ששמע יחד מנשימין והי' ברצון דאז נאסרה לישראל שפיר חילק אבל כיון דמעתיק הביא ראי' לדבריו דלא אזלינן בתר אומדנא רק חיישינן דמערמת מהא דשלהי נדרים וכוונתו להך דאמרו בנדרים דצ"א ההיא איתתא דכל יומא דתשמיש משיא ידי' לגברא יומא חד אתיא לי' מיא לממשא א"ל הדא מלתא לא הוית האידנא אמרה לי' א"כ חד מן נכרים אהלויי דהוו הכא אי אנת לא דלמא מנהון אר"נ דלמא עיני' נתנה באחר וכן ההיא איתתא דלא הוי בדיחא דעתה בהדי גברא א"ל צערתן בדרך ארץ כו' והנה כ' הר"ן באשת כהן איירי דאי באשת ישראל כיון דסברה דבעלה אונס הוי ושריא. וא"כ כיון דהמעתיק מדמה לההיא עובדא בתשו' מיימוני משמע שגם הך דנדרים איכא רגלים דלא משקרא מ"מ מקילינן דמערמא ועיני' נתנה באחר והא באשת כהן ודאי מטעם זונה לבד אסורה א"כ הוי איסור כהונה ומ"מ אמרינן דמערמא. ומה יתרץ בזה הצ"צ דמ"ש שאומרת שזנתה מח"כ או אשת איש שזנתה באונס. ונהי דממתניתין דטמאה אני לך דמיירא באשת כהן מדתנן במשנה ראשונה דנוטלת כתובה ל"ק דהצ"צ לא החמיר רק באיכא רגלים לדבר דלא משקרא אבל במתניתין ליכא רגלים לדבר אבל כיון שהיקל באשת ישראל מכח דברי תשו' מיימוני ויליף לה בק"ו מעובדא דתשו' מיימוני ותשו' מיימוני הוציא דינו מעובדא דשלהי נדרים ושם מיירי באונס באשת כהן א"כ חזינן דלא אמרינן כלל איסור כהונה שאני אף ברגלים לדבר שאינה מערמת. וזה תימה רבה אדברי צ"צ. הן אמת שגם על הר"ן במתניתין שרצה לתרץ אאיסור שלה להיכן הלך ותי' דאפקעינהו רבנן לקדושין וכתב דא"כ רק מותרת באומרת טמאה אני לכשר אבל לנתין או לממזר אסורה דאף אי אפקעינהו מ"מ אסורה וא"כ קשיא הא דאהלויי דשם עכו"ם הי' א"כ אף אי אפקעינהו עכו"ם הבא על ב"י פסלה לכהונה אבל כבר דחה הר"ן שיטה זו וכתב שאינו במשמע

תו נראה דהנה הר"ן כתב בטמאה אני דמן הדין אין האשה