שו"ת הרד"ד אבן העזר א יד

די שיוציא ויכול להחזירה כמו דלא גזרו בארוסה שיוציא ולא יחזיר אף דלנשואין קיימה דדי לקנוס בשעתה בנשואין א"כ מה בארוסה דאיכא למיחוש שמא יבעלנה לא יוציא כ"ש מעוברת דליכא למיחוש השתא מידי ראוי דאפילו תנשא לכתחלה ויגרשה קודם שתלד אבל ממתניתין דסוטה אין להוכיח שלא קנסו בארוסה וגם מדרבנן לא הוי מצי להוכיח כלל כיון דמש"ה י"ל דתניא לא ישא דבארוסין ר"מ מודה ומשני משום דחסא ופריך דידי' נמי ואי דחייס דחברי' נמי חייס שאינו חשוד להרוג נפש ואף דיש מיעוט דחשודים ואינן חסים על נפש דחברי' משום מיעוט לא היה להם לתקן ולא שייך לומר דהואיל ותקנו בשביל מינקת דשכיח ה"נ גזרו במעוברת דל"ש דהא לא הוי חדא גזירה דמניקה לפי הס"ד ליכא סכנה דא"ה דידי' נמי רק בשביל לתא דממונא שפורקת חיוב הנקה נהי דתמסמס לולד או היורשים ומעוברת בשביל דחסא א"כ לאו חדא גזרה דליגזרו במידי דלא שכיח דידחוס ויהרוג נפש לכן משני דאשה בושה לבא לב"ד והורגת בנה וא"כ כיון דבשביל סכנה גזרו במלתא דשכיחא גזרו נמי אמעוברת דאיכא סכנה נמי ע"צ המיעוט שידחוס ולא יחוס אבן חבירו ותו נראה דלפי הס"ד אי חיישינן שלא יחוס ע"צ המיעוט א"כ דידי' נמי אפשר שידחוס למלאות תאותו ולא יחוס לכן משני כיון דגזרו במינקת דאיכא סכנה גמורה חששו על המיעוט נמי לאסור במעוברת וכ"ז בדחברי' אבל דמינקת דידי' אין שום סכנה דימסמס א"כ שיתקנו רק ע"צ המיעוט במעוברת לא תיקנו במיעוט גרידא ואם כי הדברים פשוטים לחומר הנושא נ"ל כי נכונים הם

אמנם בעיקר קושיא מהא דחגיגה נ"ל לישב לפמ"ש מהרש"א כתובות ד"ס ע"ב דגרושה גזרו אטו אלמנה א"כ ה"ה זונה נמי גזרו אטו אלמנה א"כ י"ל דבתולה שעיברה באמבטי ל"ש למגזר אטו אלמנה כיון דלא יטעו העולם כלל דבשלמא בשאר זונה יטעו העולם לומר דנשואה ואתו למשרי נשואה מינקת אבל כיון דיראו דמתירין לכה"ג ידעו דהיא לאו נשואה דאלמנה אסורה לכה"ג משא"כ בשאר זונה גזרו דלמא יטעו דנשואה ואלמנה היא ואתו למשרי מינקת אלמנה. ועפ"ז י"ל קצת מה דלא בעי בעיברה באמבטי לכה"ד אי חיישינן שנבעלה לפסול די"ל דבל"ז לכה"ד אסורה מטעם מעוברת חבירו ואף דמשכחת אחר שהפילה לא היו רוצים להאריך ולכן נקטו לכה"ג דאז מותר מיד משום דאין לאסור משום מעוברת אטו אלמנה דמידע ידעו דמדאורייתא אסורה אלמנה לכה"ג ולפ"ז אפשר לחדש דבזונה בנתנה בנה למניקה כולי האי לא גזרו חדא אטו אלמנה ונתנה שמא תחזור ואפשר לכוין בדברי התוס' כתובו' דהביאו בשם הר"ש להתיר בגרושה בד"ה והלכתא מת מותר גמלתו אסור ולא ציינו אברייתא דמינקת שמת בעלה די"ל דהר"ש מודה דגזרו גרושה אטו אלמנה רק בגמלתו או נתנה למניקה כולי האי לא גזרינן בגרושה וא"כ י"ל דרש"י בשיטת הר"ש אזיל לכן לכה"ג מותר' דלא שייך גזירה ושאר הראשונים סברי דלאו משום גזרה רק דגם בגרושה אסרו כמו אלמנה שאומרת א"נ וא"ע ותבעה כתובתה דאינו תלוי בשעבוד להניק ולפ"ז מיהת גם בזונה בנתנה למניקה תלוי בשיטת הר"ש והחולקים:

מיהת אין להתיר כיון דרבים חלוקים אר"ש הזקן ואיך נעביד עובדא נגדם. וכן משמע בנ"י דבזונה לא הוי משום גזירה רק דבה גופה איכא טעמא דאיסור מינקת וא"כ אין להקל אפילו בנתנה למינקת

וראיתי להנו"ב מה"ת אה"ע סי' ל"ח שכ' ג"כ דזונה וגרושה רק אטו אלמנה גזרו א"כ י"ל בנתעברה מעכו"ם ועבד דאינו בכלל מעוברת ומינקת חבירו והאריך והגאון מע"א ז"ל דחה דגם עכו"ם חבירו מקרי כהא דמצינו בשבת ק"ן לא יאמר לחבירו כ"כ בסי' צ"ה [ע' בשבת פרק השואל מחבירו]. ולדידי נראה דאף דעכו"ם חבירו מקרי מ"מ לא מקרי מעוברת חבירו דאין הולד מיוחס אחריו דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר וישראל מעליא הוא כמ"ש התוס' כתובות ד"ג ע"ב דרחמנא אפקרא לזרעי' ואין הולד מיוחס אחריו ולא מקרי מעוברת חבירו וכן מינקת חבירו דאין הולד שלו כלל ועפ"ז אפשר לישב סוגיא דחגיגה כיון דהח"מ סי"א באה"ע נסתפק בעיברה באמבטי אי קיים פו"ר א"כ אי נימא דלא קיים פו"ר דלא יתייחס הולד אחריו א"כ לא מקרי מעוברת חבירו ושפיר מותרת לכה"ג ומינה יש לפשוט ספיקו של הח"מ. ומעתה הואיל ובעי בגמ' רק לכה"ג ולא בעי לכל אדם אי חיישינן לדשמואל ואסורה מטעם מעוברת או תלינן דבאמבטי ואינו מעוברת חבירו דמספק הוי שרינן איסור מינקת ומעוברת דאינו אלא דרבנן לכן בעי לכה"ג דהוי איסורא דאורייתא אי מותר בספק א"כ ממילא ה"ה בספק אי זינתה מעכו"ם אי מישראל מותר מעוברת ויפשוט ספיקות הנו"ב ויש לכאורה להתיר בנ"ד שאומרת מעכו"ם נתעברה ונהי דלא מהימנינן לה עכ"פ ספיקא הוי ושריא

אבל נראה דבספק מכותי ועבד י"ל דאסורה מטעם מעוברת דהוי דשיל"מ כמ"ש הנו"ב שם רק בכה"ג דלא הוי דשיל"מ דלא יוכל להמתין עד שתלד דאז א"א לפתיחת הקבר בלי השרת בתולים ותהי' מוכ"ע ופסולה לכה"ג לכן לא בעי לשאר אדם דלשאר אדם הוי דשיל"מ דיוכלו להמתין עד שתלד וי"ל דלהם פשיטא דחיישינן לדשמואל אף דלא שכיח דבר שיל"מ לא אזלינן בתר רובא ועוד נראה דהנה הרי"ו הובא בהג"ה יו"ד סי' ק"ב הביא במבשל בשבת שנתערב כיון דלדידי' אסור לעולם ולא הוי יל"מ גם לאחרים נהי דלהם מותר למ"ש וא"כ לגבייהו יל"מ מקרי מ"מ כיון דלגבי דידי' לא מקרי דשיל"מ ובטל לגבי אחרים לא מקרי דשיל"מ דלא מפלגינן בינייהו ולפ"ז אי נימא דמצד חשש בעולה לכה"ג ל"ח לדשמואל ומצד מעוברת חבירו מותר לכה"ג דא"א להמתין עד שתלד כדי שלא תהי' מוכ"ע א"כ לגבי כה"ג אל"מ גם לכל העולם שריא הואיל ולגבי כה"ג לא הוי מתירין כמו במבשל בשבת דלא הוי לאחרים דשיל"מ משום המבשל משא"כ אי נימא דלכה"ג לעולם אסורה מטעם בעולה לכה"ג א"כ לא שייך להתירה לכל העולם הואיל ולא מפלגינן בינייהו אדרבה לכה"ג לעולם אסורה משום חשש בעולה ולגבי כל עולם מצד מעוברת הוי יל"מ דאפשר להמתין א"כ לכל העולם תליא בכה"ג לכן בעי בגמ' לכ"ג וא"כ אין לפשוט דבספק מעכו"ם או מישראל דשריא. ונהי דהנו"ב חוכך לומר דדוקא באיסור אכילה דפ"א יאכל או היום או מחר לכן מקרי דשיל"מ אבל לא באיסור טלטול וכן באיסור תשמיש מ"מ לא מלא לבי להקל וגם אנכי פלפלתי בזה במ"א וכאן בל"ז לא מסתברא לי דיהי' מקרי דשיל"מ דפן יקדמנו אחר דלכן התירו לארס במועד מיהת בל"ז אין זה ספק גמור דאדרבה חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה מסייע דלאו מעכו"ם הוא ואפשר לצדד ולומר דהזנות מצוי בפסולין כמבואר בירושלמי כתובות פ"ק בטעמא דר"י דפוסל ונהי דקיי"ל כר"ג ומכשיר דנגד זה איכא סברא דבודקת ומזנה והוי ס' השקול ומהימנא התם משום חזקת הגוף אבל כאן אין להתיר דאפשר דהוי דשיל"מ ואף בודאי מעכו"ם לא ברי לן התירא דנו"ב ובמינקת דהחמירו מאד הפוסקים לא מסיקנא להתירא כדמסיק תעלא מבי כרבא כ"א בדבר שדשו רבים והורה זקן מוח"ז הגאון ז"ל בס' בית יעקב שתשבע המינקת עד"ר שתינוק הולד בין ישלמו לה או לא והבעל יקבל עליו לתת שכר הנקה ואם המינקת נשואה די"ל שמא תתעבר כמ"ש הגנו"ב סי' כ"ה מחויבים להשליש שכר הנקה כדי שתוכל למסמס ונהי דבכ"מ לא סמכינן על השלשה דמי יודע שיעור המסמוס כאן בעני' ויש חשש שתצא לתרבות רעה גם כי בזונה בל"ז אין חסות על בניהן וכן מצדד הצ"צ ס' נ"ה א"כ ישלישו שכר הנקה וגם הבעל ישבע שאם יצטרך למסמס שיעשה כמו שהי' שלו וגם בעל המינקת ישבע שלא יפר לה אז אני נמנה להתיר. וראיתי לשבות יעקב ח"ג סי' ק"ח שכתב פסק הלכה למעשה בפנוי' שזינתה שתי פעמים דהוי מופקרת לזנות ויש לסמוך ארמ"א דמיקל. ולפי זה הי' ראוי להתיר בכל זונה בתולה כיון דאין אשה מתעברת בביאה ראשונה ודאי זינתה פעמים והוי מופקרת אבל באמת זהו תימה דמופקרת לא מקרי רק היכי דאפקרה נפשה לגבי רבים ובגיטין פרק השולח אשר משם מוצא הדין של ר"י מינץ להקל במופקרת שם קרי לה מצוה דרבים לפי שרבים נכשלין אבל אם זנתה לאחד אפילו הרבה פעמים ל"מ מופקרת ואסור להרמ"א וזה פשוט לכן אף דרב גוברי' דהגשב"י מ"מ קשה לסמוך ע"ז רק בצירוף כל הדברים הנ"ל. דברי ידידו: