שו"ת הרד"ד אבן העזר א קלב

אבל זה דוחק דעדיין לדידן היכי משכחת בד"נ שלא יוכלו לחזור ולהגיד וא"כ דברי ראייתי חזקים כראי מוצקים

עוד יש לי לשאול בהא דנקטעה דפריך בגמ' אלא מעתה היו העדים גידמין כו' ומשני דיד העדים שהיתה כבר מוכח דאי לאו לישנא דקרא ה"א דאף בגידמים ג"כ לא יעידו לד"נ דא"י לקיים יד העדים כו' דהא מוכח דהיכי דהיו גידמים שלא יוכלו מקודם להרוג דאינו מעכב מהא דאיתא בסנהדרין פז"ב דבן פסול לעדות אביו מקרא דלא יומתו אבות על בנים אי בעון בנים הכתיב איש בחטאו יומתו אלא בעדות בנים ופריך אשכחן ד"נ ד"מ מאי איכא למימר ומשני משפט אחד יהי' לכם השוה לכולכם מוכח דאי לא משפט א' אתי לד"נ דלישנא דקרא מוכח ולא אתי באם אין ענין רק אד"נ קאי והא לד"נ למ"ל קרא דתיפוק לי' דא"א לקיים יד העדים באם הבן הוא עדות דלכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו כמבואר בהנחנקין דפ"ה. ולפ"ז עכצ"ל דכיון דבעת ראוים הי' ג"כ א"י לקיים הא דיד העדים הוי כגידמין מעיקרא דיוכל אחר להרוג להנדון וא"כ פשיטא דאם היו גידמין מעיקרא חייב מיתה דאל"כ למ"ל קרא דלא יומתו אבות על בנים וא"כ קשה דלמ"ל יד העדים שהיתה כבר

אמנם זה ל"ק כלל דלכן צריך יד העדים שהיתה כבר די"ל דלא יומתו איצטריך למסית ומדיח דבזה ג"כ הבן נעשה שליח לאביו כמבואר בהנחנקין ואז שפיר היו מקיימין יד העדים תהי' בראשונה וא"כ ה"א דבגידמין מעיקרא נמי פטור לכן קמ"ל דהעדים שהיתה כבר. והרווחנו בזה ליישב מה שקשה מאוד על הא דז"ב דכ"ח אשכחן לד"נ ד"מ מנלן אמר קרא משפט אחד יהי' לכם משפט השוה לכולכם דהא התוס' ר"פ אד"מ כתבו דהא דילפינן ד"מ מד"נ ממשפט אחד ואף דבכמה דברים מחלקין בין ד"מ לד"נ היינו במידי דתלוי בזכות וחובה אבל במילי דלא תלוי בזכות וחובה משוין להדדי. ולפ"ז למאן דסובר דאף בד"מ לא בעי דו"ח ולא יליף ממשפט אחד יהי' לכם ועיין תוס' סנהדרין ד"ב ע"ב. וא"כ ע"כ סובר דאף במילי דלא תלוי בזכות וחובה מ"מ לא ילפינן דשאני ד"נ דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה יש לנו להציל אף במילי דלא תלו בזכות וחובה ולכן בעי דו"ח א"כ מנא ידעינן דקרובים פסולין להעיד בד"מ דלמא כשרים כיון דלא ילפינן ד"מ מד"נ ממשפט אחד כלל

ובזה ניחא כיון דע"כ קרא דלא יומתו למסית הוא דאתי דבלא"ה נעשה שליח להמיתו דלשאר חייבי מיתות לא איצטריך כיון דאין נעשה שליח להכותו ולקללו ולא משכחת יד העדים וכיון דאשמעינן אמסית שפיר לא שייך לחלק בין ד"נ לד"מ משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה דאדרבה במסית כתיב לא תחמול ולא תכסה עליו וא"כ שוה מסית לד"מ ובשלמא לענין דו"ח שפיר איצטריך קרא לשאר ד"נ וממילא לא נחלוק בין מסית לשאר ד"נ או די"ל דגם במסית לא בעי דו"ח ואף אי בעי דו"ח לא חלקנו בין מסית לד"נ אבל קרא דלא יומתו דלא אתי קר רק למסית דאל"כ למ"ל קרא דהעדים כו' וא"כ ע"כ התורה לאו בוהצילו העדה תלי לה דאדרבה שאין מחפשין זכות למסית לכן שפיר ילפינן ממשפט אחד לד"מ וזה נכון מאוד לפענ"ד

איברא משכחת לה קרא ברוצח ולפמש"ל אף ברוצח י"ל דהיכי דא"ר כגון בנקטעה ידם אתיא קרא דתהי' רק ברוצח לא בעי קרא כדכתיב בלא נקטעה כנ"ל וא"כ נכונו דברינו

ובזה י"ל דלהרמב"ם יצא לו דהא דלכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו איירי בלא עשה תשובה ג"כ שלא כדעת התוס' דרק בעשה תשובה ועיין בלח"מ פ"ה מה' ממרים דאם נאמר דרק בעשה תשובה א"כ י"ל דקרא דלא יומתו איצטריך בלא עשה, תשובה דנהרג ע"י הבן מ"מ א"נ לעדות וא"כ קשיא דלמ"ד דלא בעי דו"ח בד"מ וסובר דמשפט אחד לא קאי אד"מ דשאני ד"נ דכתיב ושפטו העדה א"כ גם בקרובים ליתכשר דלא ילפינן מד"נ כיון די"ל דקרא דלא יומתו בשאר חייבי מיתות אתי ולא במסית ואתי לאשמעינן שא"נ בעדות זה בלא עשה תשובה ולכן הוכיח מזה הרמב"ם דגם בלא עשה תשובה אינו נעשה שליח להכותו ולקללו וא"כ קרא איירי במסית לכן שפיר ילפינן ד"מ מד"נ ממשפט אחד ודו"ק אמנם הרמב"ם סבירא לי' דגם ברוצח בנקטעה ידם דחייב וא"כ י"ל דקרא דלא יומתו אתי לרוצח ונסתר דברינו

ח) ועל מ"ש כבודו דאע"ג דכתיב יד מהני שליח כמו בסמיכה דכתיב וסמך ידו ואפ"ה מצריכינן בפ' שתי מדות דצ"ג מעוטי לשליח ע"ש ובזה היסוד הקשה אהא דפריך מבורח דלמא נתמנו לשלוחים וזה היינו יכולין לתרץ עפ"י דברי הרמב"ם דאם הוכחש העדות גם ההזמה בטלה וא"כ הוה עדות שאאי"ל דאם יוזמו יוכחש מנוי השליחות ג"כ וא"כ יוכחש המעשה והא דשליח נעשה עד כ' בס' המקנה דאתאן למ"ד דבעדי נשים א"צ דו"ח ולא בעינן שיהי' יכול להזימה אבל בד"נ אין שליח נעשה עד אבל כ"ז אינו מספיק רק ליישב בדוחק

אמנם בעיקר הא דסמיכה איצטריך קרא דידו למעט שליח זה תימה דהיכי נימא דבידו יהי' המובן ג"כ יד שליח ותפילין יוכיח והרי ידועים דברי התוס' רי"ד דכל מצוה שבגופו אין מועיל שליחות כמ"ש התוס' רי"ד בפ' האיש מקדש ועיין בבית אפרים חלק חו"מ ס"ז שהרחיב בפי' דבריו אמנם בתפילין כתיב ידיך ולא שליח אבל היכי דכתיב יד י"ל דגם שליח במשמע. אולם צ"ע לפמ"ש הריטב"א בקדושין דמ"ב דלמ"ל שליחות בתרומה ובפסח תיפוק לי' דזכי' הוא לו וניחא לי' (וע"כ קושייתו סובבת לדעת דזכי' מטעם יד דאל"כ גם זכי' נפקא משליחות) ותירץ שם דהואיל וניחא לי' לאינשי למעבד מצוה בגופי' לא הוה זכי' וחובה חשיבא כדאיתא בנדרים פ' אין בין המודר בתורם משלו על של חבירו אע"ג דשאני הכא דעשאו שליח וגלי דעתי' דניחא לי'. ודלמא גזה"כ הוא דבעינן דבגופי' יהי' ולא ע"י שליחות כו'. אבל בתוספות חלקו דזכי' מדין שליחות הוא כדכתיבנא בב"מ בס"ד עכ"ל הריטב"א ז"ל כוונת דבריו דבאמת הוא זכי' רק דחוב הוא זה שניחא לי' למעבד בגופי' והקשה דבגלי דעתי' דניחא לי' למ"ל טעמא דשליחות ורצה להורות דמגזה"כ הוא ולכאורה היינו יכולין לתרץ דאף לדעת האומר דזכי' מטעם יד הוא דוקא בזכות גמור והחלטו אבל בזכות שיש בו קצת חובה רק שהוא אומר שאין זה חובה רק זכות מועיל גלוי דמת הזה מדין שליחות ולא מדין יד דזכי' שאינה זכי' גמורה אינה מדין יד רק מדין שליחות כיון דשלא מדעתו אינה זכי' כלל רק ע"י גלוי דעתו א"כ אינו דומיא דידו דהוא שלא מדעתו והוא רק משום שליחות ולכן שפיר בפסח ובתרומה בעינן שליחות וכעין זה כ' הט"ז באה"ע סי' ק"מ לחלק בין זכות גמור לזכות שיש בו קצת חוב

ובזה יישבנו קושיית פנים מאירות אהא דנדרים נודרין נדרים ונדבות כישראל דהיאך ישחט דהא ליתנייהו בתורת שליחות דאין שליחות לעכו"ם וא"כ מי ישחוט להם ולפ"ז ניחא כיון דהעכו"ם עצמן א"י לישחט ולא שייך דניחא להו למעבד מצוה בגופי' וא"כ זכות הוא לו ומדין יד הוא דזהו זכות גמור שמועיל משום יד וישבתי בזה מה שקשה לי מאוד קושיא גדולה על דברי הר"ן נדרים דל"ו ע"ב בהא דאמר כל הרוצה ליתרום יבא ויתרום דפי' הר"ן דלענין מודר הנאה לאו שליחות הוא אבל לענין תרומה לא בעין שליחות רק גלוי דעת ומיהו באומר כל השומע קולי יתרום שליחות מעליא הוא ואסור מדתנן כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מוכח דשליחות גמורה הוא וממילא ג"כ אסור במודר הנאה עכ"ד. וא"כ מוכח דלתרומה לא בעי שליחות כמו בגט דכל הרוצה לכתוב לא מהני בגט רק כל השומע קולי יכתוב וכדברים האלה כתב השיטה לכתובות פרק המדיר והטעם פירש"י דבתרומה רק כתיב אתם לדעתכם ובעינן גלוי דעת דניחא לי' וא"כ כיון דבתרומה לא בעינן שליחות רק גלוי דעת קשה לי דמאי פריך די"ל קראי בגירושין ותרומה וקאמר שם בפ' האיש מקדש דתרומה מגרושין לא אתי שכן ישנן בע"כ וגרושין מתרומה כו' והא היכי ניליף גט מתרומה אחרי אשר הבדל רב בינהם דבגט בעי שליחות גמור ובתרומה לא בעי רק גלוי דעת דניחא לי' וחלוקים בדיניהם וזה תימה ויפלא לי מאוד על אשר לא הרגיש בזה אחד מן המפורשים. ובזה מיושב דטעם דבתרומה סגי בגלוי דעת י"ל דאחרי שהתורה השמיענו דין שליחות דמועיל א"כ בזכי'