שו"ת הרד"ד אבן העזר א קכז

מכות מבואר כדבריהם דאין הורגין מכח ממ"נ. וז"ל פ"ק היו עומדין ומעידין על א' שהרג את הנפש בלוד ובאו אחרים ואמרו להם היאך אתם מעידין שהרי אתם עמנו הייתם בחמשה לחדש בקסרי ובאו אחרים ואמרו להם היאך אתם מעידים שהרי אתם עמנו הייתם בעשרה לחדש בציפורי ההורג אינו נהרג שמא זוממין הן והעדים אינן נהרגין שמא אמת אמרו עכ"ל הירושלמי והוא אינו מובן

וברב בעל פני משה כתב הגי' היאך אתם מעידין שהרי הייתם עמנו אותו היום בקסרי ובאו אחרים ואמרו בה' לחדש וכו' ואף לגי' הספר אפשר נמי לפרש דה"ק דעל הראשונים שאמרו ביום פלוני הרג פ' את הנפש בלוד ובאו המזימין הראשונים ואמרו היאך אתם מעידין שהרי עמנו הייתם עד ה' לחדש בקסרי ואותו היום בכלל ובאו מזימים השניים ואמרו הרי אתם עמנו הייתם עד י' לחדש בציפורי ואותו היום בכלל ההורג אינו נהרג. כלומר מי אמרינן דההורג אינו נהרג דשמא עדים זוממין הן הראשונים שהרי עכ"פ הוזמו בעדותן ואם דהזמה של זו אינו כהזמה של זו מ"מ שני הכתות מעידין שלא היו הראשונים בלוד באותו יום. וכן העדים אינן נהרגין דשמא אמת אמרו בעדותן כיון דאין עדות מכוונת דאלו אמרו בציפורי ואלו אמרו בקסרי וכיון דהמזימין מכחישין אלו לאלו א"נ להשוותן לעדי זוממין שיהיו נהרגין עכ"ל ובמראה הפנים כ' דהבעיא א"א לפרשה בענין אחר אלא כדפרשתי בפנים שהרי ההורג אינו נהרג והעדים וכו' ואי בזוממי זוממין אמאי אינו נהרג אלא ע"כ בדאיכא הכחשה במזימין איירי והרמב"ם לא הזכיר מזה הדין. ואולי לרוב פשיטותו לא כתבו לפי דפשיטא דשניהן אינן נהרגין וכו' עכ"ד מבואר דאף בעדים ראשונים מכח ממ"נ הם מזוממים עכ"ז אין להם חיוב מיתה כיון דלא נודע ע"י מי מהעדות להמיתו וגם שם איירי במכחישין עצמם בזמן ועכ"ז לא ימותו מכח ממ"נ וכדברי הנוב"י והנה"מ. אולם מטעם לפי שאינם בזוממי זוממין כיון שלא יוכל לגמור הדין כאו"א בפ"ע או מקרא דצדק צדק תרדוף כמ"ש בהאשה שלום

אך זאת נפלאתי דבמכות פשיטא לי' להירושלמי דמכח ממ"נ אין להעניש מיתה בלי קרא ובהאשה שלום פליגי בה ר' מנא ור' אבין אי ממיתין מכח ממ"נ או לא ואף ר' אבין לא ידע זאת מסברא כ"א מקרא. ולמה שם פשיטא לי'

ועוד אשתומם על המראה הפנים שכ' דהרמב"ם לא הביא הדין לרוב פשיטותו דהיאך יהי' פשיטא להרמב"ם מה שנחלקו בו אשלי רברבי ר' מנא ור' אבין

וליישב דברי רמב"ם הי' ביכולת לומר דהרמב"ם דחאה מהלכה כיון דהירושלמי יליף דאין הורגין מכח ממ"נ מכח קרא דצדק צדק תרדוף ושניא בד"נ. אבל ש"ס דילן דמוקי קרא דצדק צדק לד"מ בדין מרומה בסנהדרין דל"ב ע"ב שחולק על הירושלמי לכן דחה מהלכה ופוסק דהורגין מכח ממ"נ כדברי כ"ת. ולכן השמיט דברי ירושלמי. אבל לשון הירושלמי מורה דזאת סברא פשוטה בלי קרא ולאו מקרא דצדק צדק יליף. וא"כ יקשה על הירושלמי שסותר דבריו להא דאשה שלום. והנה לכאורה היינו יכולין לפרש שייכות קרא דצדק צדק תרדוף להא דאין הורגין מכח ממ"נ דהוא בלתי מובן. דכיון דבאד"מ דל"ב יליף מקרא דצדק צדק דבעי' דו"ח לדין מרומה א"כ מוכח שלשון צדק צדק מורה דבעי דו"ח וכיון דבעי דו"ח שוב עדות שאאי"ל פסול ולכן אין הורגין מכח ממ"נ אבל בד"מ דלא בעי דו"ח דהירושלמי מוקי קרא דצדק צדק לד"נ דוקא וכיון דבד"מ לא בעי דו"ח גם עדות שאאי"ל כשר ולכן מחייבין מכח ממ"נ עכ"ל

וליישב דברי הירושלמי אהדדי עלה בידי דבר נכון דהנה לכאורה אין מקום להסתפק בד"נ בשתי כתי עדים שמכחישות זא"ז אם הורגין מכח ממ"נ דא"א לומר שיהרג מכח ממ"נ לפי שלכל חד מהכתות חייב מיתה. דהא איתא בסנהדרין דמ"ו ע"ב דאמר שמואל נקטעה יד העדים פטור משום דכתיב יד העדים תהי' בראשונה ובעינן שיהיו יכולין להמיתו ולפ"ז א"כ כיון דלא נודע לנו מי מהכת היא המחייבת ואיזהו הדוברת אמת א"כ לא נדע איזהו מהעדים שיקיימו יד העדים תהי' בראשונה ולא נוכל לקיים קרא כדכתיב א"כ למ"ל הרעש הגדול הזה לתלות בקרא דצדק צדק תרדוף הא בל"ז פטור בנקטעה יד העדים כיון שנשלל ידיעתינו מי מהעדים האמתיים

אכן הירושלמי בהאשה שלום מיירי באלו אומרים במקל הרג ואלו אומרי' בסייף הרג שהמחויב מיתה הוא הרוצח וברוצח גלי קרא דמות יומת הרוצח דלא בעי' קרא כדכתי' וכ"פ הרמב"ם פי"ד מה' סנהדרין ה"ח וברוצח ג"כ נקטעה יד העדים חייב ויכולין להמיתו ביד כל אדם לכן שפיר לר' מנא הורגין מכח ממ"נ דלא בעי' קרא דיד העדים ואף אם לא נודע מי הם העדים האמיתיים חייב מיתה כמו בנקטעה ידם ור' אבין הוצרך למילף דאין הורגין מכח ממ"נ מקרא דצדק צדק תרדוף אבל בהא דהמזימין במכות דשם איירי לענין עדים זוממין דהם נכנסין תחת גדר שאר חייבי מיתות. ואף שהעידו על רוצח מ"מ לא חמיר דינם כרוצח. ובעינן קרא כדכתיב ובנקטעה יד העדים שפיר פטור וכיון שלא נודע לנו העדים האמיתיים ועל כל חד וחד מהכתות אין לחייב להמוזמין שמא אמת אמרו והם הדוברים שקרים ומכח ממ"נ אין להרוג כיון דלא נודע האמיתיים אין ציור לקיים יד העדים תהי' בראשונה ודמי לנקטעה ידם דפטור לכן פשיטא לי' להירושלמי דלא יהרגו העדים ובהא אף ר' מנא יודה ולכן לא הזכיר הרמב"ם לרוב פשיטתו ודוק היטב כי נכון הוא מאד

והואיל ואיירינא בהאי ירושלמי י"ל שמקום הניחו לי לפרש פי' אחר דלא כהפ"מ שנדחק לפרש במה שהעיקר חסר מן הספר. גם מה שבמכות כ' בדרך פשיטות וביבמות פליגי בה. ונ"ל דקאי שפיר אזוממי זוממין והא דההורג אינו נהרג וגם ההזמה מה' לחדש לי' לחדש אשר הוא בלתי מובן. ויבואר עפ"י מאמר רבא במכות ד"ה באו שנים ואמרו בסורא בצפרא בחד בשבתא הרג פ' את הנפש ובאו שנים ואמרו בפניא בחד בשבתא עמנו הייתם בנהרדעא חזינן אי מצפרא לפניא אזיל מסורא לנהרדעא לא הוי זוממין ואם לאו הוי זוממין. פשיטא מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל (ועיין בתוס' יבמות דקט"ז הקשו דשם חיישינן לגמלא פרחא ע"ש) ולפי"ז י"ל בפי' הירושלמי דשנים אומרים פלוני הרג בלוד ובאו שנים אחרים ואמרו היאך אתם מעידין שאתם עמנו הייתם בה' לחדש בקסרי ולא הי' אפשר לילך מלוד לקסרי עד יום ה' לחדש. ובאו עוד זוממי זוממין ואמרו היאך אתם מזימין שהייתם בה' לחדש בקסרי ואתם הייתם עמנו בי' לחדש בציפורי. ולא הי' אפשר לילך מקסרי לציפורי בה' ימים וע"כ שקר דוברים דבכה"ג יש לנו לספק מי יומת עי"ז. ולכן בודאי הראשונים לא יומתו ע"י שהוזמו דשמא אמת אמרו שפלוני הרג בלוד רק שהי' בה' לחדש בקסרי ע"י גמלא פרחא. וא"כ אף אם לא היו מוזמין המזימין לא היו הראשונים חייבין מיתה לכן גם המוזמין לא יתחייבו מיתה עתה לפי שלא כיוונו להרוג להראשונים ועוד שמא המזימין ג"כ הלכו בגמלא פרחא מקסרי לציפורי. אכן ההורג י"ל שנהרג מכח ממ"נ אם לא ניחוש לגמלא פרחא הרי הוזמו המזימין לחייב ההורג מיתה דעדים הראשונים אמת העידו והמזימים שקר דברו. ואם ניחוש לגמלא פרחא דאזי המזימין לא הוזמו דיכול להיות שהלכו מקסרי לציפורי ע"י גמלא פרחא מ"מ יתחייב מיתה כיון דגם אין ממש בהזמת העדים הראשונים דנוכל לומר שמא הראשונים הלכו מלוד לקסרי ע"י גמלא פרחא לכן קמ"ל דההורג אינו נהרג שמא אמת אמרו המזימין והמוזמין הראשונים שקר דברו. והראשונים לא הלכו בגמלא פרחא והמזימין הלכו בגמלא פרחא. וזהו דברי הירושלמי שמא זוממין הן. היינו ששמא הם זוממין שהראשונים לא הלכו ע"י גמלא פרחא והשני הלכו ע"י גמלא פרחא. וא"כ מספק אין להרוג ההורג. גם העדים אין להרוג שמא אמת אמרו והלכו ע"י גמלא פרחא, וה"ה דאינן נהרגין לפי שלא היו הראשונים חייבין מיתה לפי דשמא אמת אמרו. וא"כ לא זממו המזימין להרוג. והא דנקט בזוממי זוממין. ולא נקט בזוממין לבד חיישינן לגמלא פרחא דלכן קמ"ל בזוממי זוממין אף די"ל דנהרוג ההורג ממ"נ אם הלכו ע"י גמלא פרחא כולם הלכו ואין כאן זוממין. ואם לא הלכו כולם לא