שו"ת הרד"ד אבן העזר א קכו

אף שאחת היא שקרנים מ"מ נהרג מכח ממ"נ ושפיר לא בטלה העדות לענין הכחשה כיון דמות יומת הרוצח מכח ממ"נ לכך שפיר לא בטלה הזמה ולכן הוא והן נהרגין מכח המזימין. עד כאן דבר כ בוד תורתו

הנה אשר הבין כבודו בדברי הרמב"ם דטעמו משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה יש לו פנים בהלכה וכ"כ הר"ב בעל מנחת אהרן בסנהדרין ד"ט ע"ב גבי פלוני רבעני אכן מה שבנה דיק דבתרי ותרי המעידין על הריגה רק מכחישין בזמן יהרג הרוצח מכח ממ"נ ועי"ז הרס יסוד הקושיא

צריכה רבה והרבה יש לי להוכיח שהוא נגד דבריו יעיין כבודו בסנהדרין ד"ט ע"ב בפלוגתא דבן זכאי שפירשו תוס' בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז בבדיקות דלא תיהרג ולכן ל"ח לשמא יבואו עדים אחרים דסוף סוף יהיו מוכחשין בבדיקות עכ"ד מוכח אף שהשתי הכתות מעידין שזינתה וחייבת מיתה אין לה משפט מות מכח ממ"נ אך לכאורה י"ל דוקא כשהכחישו עצמם בבדיקות דשניהם ראו המעשה כאחד ונצטרפו בשעת ראי' ולכן כיון שכת אחת נפסלה גם עדות השני' נתבטל מדין קא"פ אבל בנ"ד שהכחישו עצמם בזמן ומה שראו אלו לא ראו אלו לפי אמרם ולא נתאחדו בשעת הראי' שוב אין עדות בטלה כמ"ש תוס' מכות ד"ו לענין נמצא אחת מהם זוממין הואיל וראי' שקר

אכן לדברי תוס' סנהדרין דל"א ע"א הקשו בב' כתי עדים דמודו ב"ש דיש בכלל מאתים מנה דהא כת אחת פסולה והוי עדותן בטלה ותירצו בתוס' משום שהפסול אינו ידוע לא נתבטל עדות. עוד תי' לפי שהן מכחישין עצמן בעדות אין להם צירוף שיתבטל עי"ז העדים כת השני'. ולדברי השני תירוצים ל"ש להעמיס בכוונת תוס' ד"ט ע"ב משום דהוי קא"פ עדותן בטלה. או לפי שאין הפסול ידוע או לפי שמכחישין עצמן אין להם צירוף. אכן י"ל דשם אזלי בשיטת תי' תוס' סנהדרין דל"א דהא דרשב"א דמודי' ב"ש וב"ה בב' כתי עדים אתי' כמ"ד תתקיים עדותן בשאר בד"מ והא דדף י"ט ע"ב דאיירי בד"נ לכן גם במכחישות זא"ז עדותן בטלה

ובינותי בסברא וראיתי למ"ו חותני הגאון ז"ל לספרו נתיבות המשפט סי' ל' סק"ד כ' הנה אף שכתבתי דבד"מ כשמכחישין זא"ז בשנים אומרים לוה באייר ושנים אומרים בניסן חייב לשלם מכח ממ"נ נראה דבשנים אומרים הרג פלוני בניסן ושנים אומרים באייר שאין הב"ד יכולין להרוג את הרוצח מכח ממ"נ כיון שהב"ד אינם יודעין איזה כת הם גומרין הוה עדות שאאי"ל הואיל ואם יוזמו לא יהרגו דאין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם והואיל ואינם יודעים באיזה כת נגמר שנהרוג אותן כמו בארבע שראו באחד שהרג את הנפש ושנים מהם פסולי' ולא נודע איזה מהם מהפסולין ולא הי' להם צירוף כגון שלא ראו מחלון אחד דאין הורגי' הרוצח מכח ממ"נ דהוי עדות שאאי"ל ואין עדות כלל עכ"ד. הרי מבואר דלא כמ"ש כ"ת רק דאין הורגין מכח ממ"נ

ומה דפשיטא לי' למרן בראשית השקפה נעלמו ממני דרכיו ועקבותיו לא נודעו אם גמרא אם סברא דילי'. אכן אחר עיוני מצאתי כדבריו בירושלמי ולא מטעמי' בפ' האשה שלום וז"ל רב אמר הוכחש עדות בתוך עדות לא בטלה עדות ור' יוחנן אמר בטלה עדות זה אמר מן הכיס מנה וזה אמר מצרור מנה הוכחש עדות בתוך עדות אף רב מודה שבטלה עדות מה פליגין בשהי' ב' כתי עדים אחת אומרת מן הכיס מנה וכו' הוכחש עדות בתוך עדות בטלה עדות וכרב לא בטלה עדות וכו' זה אומר במקל הרג זה אומר בסייף הרג וכו' אף רב מודה שבטלה עדות. ב' כתי עדים אחת אומרת במקל הרג ואחת אומרת בסייף הרג הכחישם בטלה העדות וכרב לא בטלה עדות וכו' חיילא דרב מהדא ר"י ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו (פי' הרב בעל פ"מ דהואיל וע"א בעדות אשה כשנים. א"כ דמי לב' כתי עדים דהואיל וממ"נ מותרת בין אם מת או נהרג מתירין אותה להנשא) ודחי ולא שמיע לי' הא דמר ר"ל בעדים וכו' מתניתין פליגי אדרב אחד חקירות ואחד בדיקות עדותן בטלה שמכחישן זא"ז אמר ר' מנא פתר לה רב עד בעד. אמר ר' אבין אפילו תימר כת בכת שניא הוא בד"נ דכתיב צדק צדק תרדוף עכ"ל. פי' הפ"מ משום דמהפכינן בזכותא אין הורגין מכח ממ"נ. ופי' במראה הפנים דר' אבין סובר דלעולם לא אמר רב בד"נ באומרת במקל הרג וכו'

מעתה נחזי דע"כ אינו סובר הירושלמי דבד"נ הוא דבטל העדות משום דסובר הירושלמי כר"י דתתקיים עדות בשאר בד"מ ורב לא אמר בד"נ רק בד"מ. חדא דא"כ מאי פריך מזו וזו מודות שאינו קיים דשם לא שייך ביטול העדות משום שאחד מהם קרוב או פסול. חדא דלא הוי ד"נ. ואף אם נדמה עדות נשים לד"נ. ועיין שלהי יבמות דקכ"א ע"ב דכד"נ מדמינן לי' מ"מ כיון דחד כשר לא שייך לדינא דקרוב או פסול דזה ילפינן מעפ"י עדים שנים או שלשה דמקיש שלשה לשנים. ועיין תוס' מכות ד"ו דכ' בד"מ תתקיים עדות בשאר משום דאף בשנים אם נמצא אחד פסול. הועיל עדות ע"א לענין שבועה. לכן לא ילפינן דקא"פ עדותן בטלה. ואף לרבי הוא טעמא משום דבד"מ עכ"פ בשנים אם נמצא אחד מהם קא"פ נתבטל עדותן לענין ממון אבל היכי שע"א מהימן לא שייך לאקושי שלשה לשנים שיהי' עדותן בטלה כיון דגם בשנים לא מתבטל העדות

אמנם זאת יש לתרץ דלר' מנא לא אסיק אדעתי' משום נמצא אחד מהם קא"פ לבטל עדות רק אם יועיל מכח ממ"נ. לזה הביא ראי' מזו וזו מודות. אבל בודאי דלר"מ נתבטל העדות מדין קא"פ בד"נ

אכן יקשה כיון דבמתניתין תנן אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין עדותן בטלה ובחקירות אז לא ראו כאחד כיון שמכחישין א"ע בזמן. וא"כ לא יתבטל העדות מכח שנמצא ביניהם פסול כיון שלא נצטרפו בשעת ראי'

אולם גם זה י"ל דמיירי מתניתין בהעידו תכ"ד דאז אף אם לא נצטרפו בשעת ראי' נתבטל העדות והא דלא משני ר' אבין דרב מיירי בהעידו אחכ"ד ומתניתין בתכ"ד ולא יצטרך לומר דלא נחלק רב על ד"נ כלל כמו שדחק עצמו הפ"מ כיון דרב איירי בהכחישו עצמם בבדיקות א"כ נצטרפו בשעת ראי'. לכן אף שלא העידו תכ"ד נתבטל העדות שהוכרח ר"א לתרץ שניא בד"נ ורב איירי רק בד"מ

אבל כ"ז יכון לתירוץ התוס' דרשב"א אתאן כמ"ד תתקיים עדותן בשאר. אבל לשני התירוצים דשני כתות המכחישין זא"ז לא שייך נמצא אחד מהן קא"פ. או משום שאין הפסול ידוע או משום שמכחישין אין להן צירוף לבטל העדות. א"כ ע"כ אין הפי' בירושלמי משום עדות קא"פ נתבטל דאין לזה יחס לדינא דקרוב או פסול

ואף לתירוץ שכ' תוס' בסנהדרין דל"א דבעינן שיעידו כל אחד בתכ"ד של חבירו והא דרשב"א בלא העידו תכ"ד. וא"כ היינו יכולין לומר דירושלמי מוקי מתניתין בתכ"ד וסובר כר"י דשניא הוא בד"נ אבל ז"א דא"כ למ"ל לר' אבין לסתור מ"ש דרב איירי ג"כ בד"נ הי' לו לתרץ דרב איירי ג"כ בד"נ רק איירי שהעידו שלא בתכ"ד ומתניתין דאחד חקירות וכו' איירי בהעידו בתכ"ד ולמ"ל לומר דרב סובר דשניא הוא בד"נ לד"מ כיון דנוכל לומר דרב סובר כרבי דאין חילוק בין ד"מ לד"נ רק איירי אחר כ"ד דאף דבשאר דוכתי' בראו באחד ולא העידו תכ"ד מ"מ נתבטל מדין קא"פ היינו דוקא לפי שבעת ראי' היו פסולים ואז נתבטל. אבל בהכחשה בעת ראי' היו כשרים רק בעת הגדתם הוא דנפסלו וא"כ כיון שבעת הגדה לא הי' תכ"ד לא נתבטל עדותן כסברת התוס' ומדלא תירצו כן ע"כ סוברים דמתניתין מיירי ג"כ באחר כ"ד. ומ"מ שניא בד"נ דנתבטל העדות מקרא דצדק צדק תרדוף. וא"כ להך ג' תירוצים מוכח דבתרי ותרי המעידים שחייב מיתה והכחשה בזמן או בסבה פטור כמ"ש מ"ו חותני ז"ל

וחפשתי בספרי האחרונים ומצאתי להגאון נוב"י סי' מ"ו בחלק אה"ע במה"ק שכ' ג"כ כדברי מר חותני ז"ל והערה מן הירושלמי בקצת מדבריו והחליט הטעם משום דהוה עדות שאאי"ל. ועדיין לא נתקררה דעתי עד שמצאתי בירושלמי