שו"ת הרד"ד אבן העזר א קכב

כיון דבכאן יש לנו ספיקות רבות ועצומות די"ל דגם החולקים על הרמב"ם מודים כאן כיון דאין זה מקרי מעשה שאינן גומרין דאם הי' מקרי גומרין הרי כ' הרי"ף דאמילתא דאיסורא לא, מהימני וא"כ ע"כ אתה מחזיק שאינן מעידין רק חצי דבר ממילא יש לחוש שפיר לשכירות עדים. ועוד כיון דאף אם לא נחוש לשכירות עכ"ז י"ל כיון דלא דייקא כאן דחשודה היא אינה מותרת דבגמ' לא התירו רק במקום דדייקא קצת דכמה פוסקים יש שמתירים ע"א. ביבמה משום דדייקא קצת לכן סומכין אקרוב או אשה אבל כאן דלא דייקא כלל וכ"ע מודי כיון דעשתה עבירה בפועל א"כ נראה מזה ברור ואין לגמגם בזה דבכה"ג א"נ כ"א שני עדים כשרים. והנה בדברי הכ"מ י"ל קו' הטו"ז סי' י"ז ס"ק ס"ב על הטור שכתב דאם היא אומרת מת בעלי והעד מסייע לדברי' בקטטה דא"נ דלמ"ל שמסייע וכ' דרבותא קמ"ל אף דמסייע לדברי' א"נ ע"ש ול"נ דלדעת הכ"מ י"ל דדוקא היכי שהיא מעידה והעד מסייע י"ל ששכרה אבל אם היא אינה יודעת כלל אין לחוש לשכרה ולזה נתכוין הטור. אמנם עכ"ז לא נוכל להקל בזה ואין לה תקנה כ"א בשני עדים: סימן מז להנ"ל. תשובה על האיסור הב'. בו יבואר על מעם השני לאיסור שכתב כ"ת. וגם בדברי ריב"ש

ועל השנים אשר לא נודע כ"א ע"פ האב דפסקינן דא"נ האב וצריכינן רבוי שערות כמבואר בסי' קס"ט. הנה לא הבינותי מדוע בתוך הפרק דג"כ ס' השקול הוא אם היא גדולה או קטנה מ"מ שערות מועילות ואין חוששין לשומא שהן מלפני הפרק וע"כ רוב אין להם שומא וא"כ גם בלא נודע השנים אם היא גדולה או קטנה נימא דשערות יועילו מכח רוב. ונראה דזה ודאי שלא נולדה עם השערות הללו וא"כ החזקה היא שלא הי' לה שערות לכן מתירין מכח דהשתא הוא דאתאי כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר לכן תוך הפרק אם יודעין דהשתא דאתאי ואינם מלפני הפרק ל"ה שומא משא"כ בא"י השנים אף אם יודעין שהשתא הוא דאייתי עכ"ז שמא לא מלאו ימי' ואינה בת י"ג שנה. ולכן צריכין לידע מספר השנים

וראיתי בזה לעיין בהא דא"נ האב על השנים וליישב קושיית הר"ר דוראן מדוע ישתנה מן אחוה דמיתנא מר"י בתוך הפרק כמש"ל ועוד הקשה הח"מ בסי' קס"ט מדוע נשים נאמנות שיש להם רבוי שערות ולא נאמנו כמה ימי חיי' ועי' בח"מ וב"ש. אכן נראה דודאי דמה דאין אנו מחזיקין לשומא בתוך הפרק י"ל משום דרובא לית להו שומא והוא כמו חזקה. אכן באמת יש להן חזקת קטנות (ואף שעשוי להשתנות כמ"ש מהרי"ט סתרו דבריו האחרונים) רק דכיון דהן מנגדות זה לזה לכן מועיל חזקה דהשתא הוא דאייתי כנ"ל. והנה כתב הרשב"א בחולין כבר הבאתיו דתרי מיעוטי מצטרפי והוי כפלגא ופלגא. והנה ז"פ דהא דמאמינין מחזקת א"א משקר ולא לו או מגלוי מלתא לא עדיף מרובא דודאי יש מיעוט שמשקרין. תדע דארובא סמכינן בדבר שבערוה ובחזקה זו לא סמכינן וא"כ לפי"ז שפיר תוך הפרק א"נ נשים להעיד שיש לה שערות משום דהוי תרי מיעוטי דסתרי שעדיין קטנה היא חשש דמיעוט משקרת ואולי אין לה שערות וחשש דאף אם אמת כדברי' שמא יש לה שומא וא"כ שני מיעוטי מסייעים לחזקת קטנות הוי ס' דאורייתא, דהוי פלגא ופלגא לכן קאמר ר"י דאין נשים נאמנות שאין משיאין ספיקות ע"פ נשים. משא"כ באח המת כיון דאם אמת אומרים ודאי מותר לחלוץ רק כיון דחשש משקרת הוא דאיכא וזה הוי כמו מיעוט דעבידי לאגלוי לא משקרי או מחזקת א"א משקר ולא לו הוי כמו רובא לכן שפיר סומכין להתיר לחלוץ. ולפי"ז ניחא גם ברבוי שערות כיון דרבוי שערות אין לחוש כלל לשומא כיון דהם שערות כמו שיש לגדול וא"כ אם יש להן רבוי שערות בודאי גדולה בלי טעם דאזלינן בתר רובא רק דודאי הוא ולא משכחת שתהי' שומא לכן נאמנות מחזקת א"א משקרת או משום דעבידי לאגלויי ול"צ לפי' הב"ש שפי' דברי הד"מ דבשתי שערות לא עבידי לאגלוי לא מהימן דז"א דאף שג"כ עבידי לאגלוי הוא עכ"פ אתה צריך למשוי גדולה ע"י שני רובא רוב שאינן משקרות ורוב שאין להן שומא ותרי מיעוטי ג"כ היכי דמסייעי להדדי כרוב הוי פלגא ופלגא וא"כ הדבר עדיין בספק. ולכן לא מהימני נשים וז"ב ונכון מאוד. ועפי"ז ל"צ לס' הריב"ש ואין מקום לקו' הר"ר דוראן כלל

וראיתי במהרי"ק שורש קל"ה שכתב על המומר שהוא אחי הבעל שהעידו שמת וכתב וז"ל (לענין עדהמכיר) ופשיטא דע"פ דודו ג"כ יכול להעיד כדאמרינן בפ' החולץ ואשתמודענא כו' והעתיק דברי הרי"ף ז"ל הרי לך שתלה הטעם דלאו אמילתא דאיסורא קמסהדי כו' ואע"ג דבההיא שעתא דמגלו דאחוה דמיתנא הוא כבר אנו צריכין לעדותו שהוא רוצה לחלוץ ולהנשא לשוק בחליצה זו ואפ"ה לא חשיב אלא גלוי מלתא מכ"ש הכא שבשעה שאמר לן הח"ר יודא לא היתה עדיין זקוקה כלל עכ"ל מוכח מדבריו שאף מעשה נאמן קרוב או אשה דלא כהריב"ש. וע' בט"ז אה"ע סי' קמ"ב. וא"כ לפי"ז כאן בנ"ד אין כאן עדות שנים ואין אביו נאמן לכן עלה הספק מהו רבוי שערות וכ' כ"ת שבדק וראה שאין בכל השערות שתי שערות כרוחב אצבע זה א"צ עיון ובדיקה דודאי בא"י מספר השנים בעינן כרוחב אצבע ועיין בב"ש סי' קנ"ה שכתב הא דלא בעינן כרוחב אצבע רק בידוע מספר שנים אבל בא"י מספר שנים בעינן ודאי כרוחב אצבע והב"ח החמיר ביותר אף בבן י"ג שנים ויום אחד בעינן כרוחב אצבע כ"א ברבוי שערות מתירין אף באינן רוחב אצבע אכן ז"פ דבא"י בעינן רבוי או שיהי' ביניהן ב' שערות כרוחב אצבע וענין הרבוי פשוט כמ"ש דבעינן שיהי' כמו באיש גדול על הערוה ואבר הזרע באופן אחר לא מקרי רבוי וא"כ בנ"ד שלא הי' כ"כ רבוי שערות כמ"ש כ"ת לדעת הב"ח אין לחלוץ אף אם נודע שהוא בן י"ג שנים. אכן בלא נודע פשוט דאין חולצין אף במקום עגון

אכן יש לעשות תחבולה לידע מספר כיון שבעל האשה היה דר עמה בשעברשין וזה יוכל להודע ע"פ שני עדים כשרים כמה שנים הוא שמת הבעל וגם זה תחקור ע"פ עדים אם הי' הקטן כבן שנה ואז תוכל לחקור שמספר שני הקטן הגיעו לי"ג שנים ויום אחד ואם כן אין לנו רק ספק אם זהו אחיו הקטן ולענין זה שהוא האח הקטן נאמן דקרוב או אשה נאמנין דזה אותו האח שאנו מסופקין בו דהוי גלוי מלתא ואם כן אין לנו לספק כלל במספר שנים כמה הם כי לא תוכל לומר שזה פחות מבן י"ג שנים רק אם תכחיש שזה אינו אחיו הקטן וכיון שלענין זה נאמן האב לברורי מלתא א"כ אין לנו לספק במספר השנים כלל וא"כ אם יוכל להתברר זאת ע"פ שני עדים אין לספק כלל במספר שנים ואם נאמר שאין להאמינו ע"ז שהוא אחיו הקטן מהלין טעמי דכתיבנא א"צ לספק בעדות השנים כי בל"ז שמא אינו אחיו המת שהי' בעולמו וא"כ אם יתברר זאת כפי עצתי אזי אין זה הספק כמה ימי' ספק כלל. כי חרוצים ימי' במספר שהעדים יעידו רק אין להתיר האשה הזאת מחמת טעמים שכתבתי לעיל רק אם לא יוכל להתברר זאת עפ"י עדים ודאי פשוט דחליצה זו פסולה דאין לסמוך על עדות אב לענין שנים ואין זה נקרא רבוי שערות ואף בשביל זה לבד חליצה אינה חליצה כלל. ואשר כתב כ"ת בדברי מהר"ם נכונים דבריו. ולא רציתי להאריך בזה כי לפי אומדן דעתי יוכל להתברר בקהלתכם ובפרט שאשה זו אסורה מחמת טעמים אחרים לפענ"ד לכן לא רציתי להרבות דברים בפרט הזה: סימן מח להנ"ל. תשובה על ענין הג' שכתב כבודו בענין פרט חליצה פסולה ובישוב דברי הב"ש שהקשה כ"ת

עוד כתב כ"ת דבנ"ד הוי חליצה פסולה דצריכה לחזור על כל האחין כיון דיבמה שנשאת לשוק א"ר להתייבם וזה תלוי