שו"ת הרד"ד אבן העזר א יב

להוציא הוא יש לעיין אבל פשיטא דמיהת מפרישה כמ"ש שם הנ"י בעצמו וא"כ איך רצה כ"ת להקל לדור יחד כד"ח זה ודאי אינו

וראיתי להגאון בס' ושב הכהן תשובה פ"ג כתב בגרושה דאם נשאת שא"צ להוציא ולהפריש כיון דדעת הר"ש להקל בשעת הדחק סומכין איחיד נגד רבים בשעת הדחק וחוששנו על המורה להפריש מחטאת דמשוי להר"ש כטועה בדבר משנה וחוזר עכ"ד. א"כ ה"ה בזונה דיש מקילין בדיעבד א"צ להפריש לפי סברתו. אבל לא מחוורא הדא מלתא לענ"ד דא"כ הר"י בהחולץ שמביא ראי' מאריסי' דאביי בכתובות ד"ס דקידש לא יוציא והרא"ש דחה דאה"נ דצוה להוציא רק בגמרא לא עסקי בהכי ואמאי כיון דעולא פסק כר"י ור"ח ומר עוקבא התירו נהי דרב ושמואל לא פסקו הכי דלמא בדיעבד דהוי שעת הדחק סמך עלייהו שלא יוציא ואין לומר דהואיל ובדרב ושמואל טעה הוי כטעה בדבר משנה כדאמרינן בסנהדרין דל"ג דאפילו טעה בדרב ושמואל דז"א דהא פרש"י דאפילו אמרי מלתא דסברא ולא ברייתא אבל היכי שיש חולקים ורק רב ושמואל הוי כטעה בשקול הדעת דמר אמר הכי ומר אמר הכי וסוגיין דעלמא כחד מינייהו. ואין לסתור דברינו דאי הוי כשקול הדעת א"כ אינו חוזר א"כ למה רהט אביי תלתא פרסי בחלא הא א"ח אלא ע"כ טעה בד"מ מקרי דז"א דהחכם עצמו יוכל לחזור אף בשקול הדעת אבל להוציא בגט סמכינן אדעת יחיד אלא ע"כ דלא סמכינן בדיעבד אדעת יחיד במינקת דאף דכ' הש"ך יו"ד סי' רמ"ב ונקה"כ דבדרבנן סמכינן אשעת הדחק ולא מיבעי' לדעת הח"מ בא"ע סי"ז סקל"א דסמכינן אשעת הדחק היכי שלא נחלקו בשעת הדחק י"ל דמחמירים מודים להקל בשעת הדחק א"כ רב ושמואל דלא אמרו רק צריך להמתין א"כ לא הורו רק לכתחלה מה הקשה הר"י מאריסי' דאביי דלמא בדיעבד מודים רב ושמואל דלא יוציא מ"מ י"ל דכיון דבמינקת איכא לתא דסכנה חמור כדאורייתא ולא סמכינן אשעת הדחק א"כ ה"ה ג"כ בזונה אף בדיעבד אין לסמוך להתיר וה"ה בגרושה

הן אמת שלפי' הרא"ש ור"ן בשיטת הר"ש לחלק בין גרושה שבעלה חי דיוכל למסמס י"ל קושיית הראשונים מהא דתניא דלא תארס ולא תנשא השתא מוציאין לא כ"ש דלא תנשא די"ל דלא תארס במת בעלה קודם ואפילו אירס מגורשת בהיתר ואח"כ מת בעלה לא תנשא דאין כופין להוציא אם אירס בהיתר ומה שהתוס' ורא"ש לא תי' כן לפי דאינהו חולקים ואוסרים בגרושה שבעלה חי נמי מיהת לדברי ר"ש ניחא קושייתם וא"כ ה"ה לזונה דאין לה מי לתבוע דכ"ע מודי כמ"ש הצ"צ

תו לפמ"ש הח"מ בא"ע דדוקא היכי שלא פליגי לענין דיעבד הוא דסומכין אשעת הדחק א"כ בגרושה דרש"י בסוטה פרק ארוסה פי' מתניתין דר"מ סובר יוציא ולא יחזר וחכ"א דיכול להפרישה דמיירי בגרושת חבירו אלמא סובר דאף לענין דיעבד יוציא בגרושה וכ"ש בזונה א"כ היאך נקיל כאן בדיעבד. ואף הרב ושב הכהן לא היקל רק בעובדא דידי' שנשאת עפ"י הוראת חכם בטעות דכה"ג סמכינן אדעת יחיד להקל כהא דנדה ד"ט שטעה רבי בהוראתו וכן בברכות ד"ט דאשתכור זוגא דרבנן שהיו שמחים בדבר מצוה וכן בשבת לטלטולי שרגא מקמי חברו שהיו אנוסים אבל כאן שהיא היתה מזידה דידעה שהיא מעוברת וגם הוא כיון דלאחר ג"ח לעבורה כיון שאז הוכר עוברה ולא מהימנינן לי' שלא ידע, וחזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקי ודאי קנסו אף אדיעבד כהא דאין מבטלין איסור לכתחלה דקנסו בדיעבד. ואפילו יאמר דלא ידע הא המהרי"ו כתב בתשו' ע"ג בזונה דאם לא ידע דצריך להפרישה רק לא יוציא לפמ"ש דבשוגג לא יוציא להא"ז ונהי דהיא ידעה שמא לא ידעה הדין והוי כע"ה ואפילו האשר"י לא כתב דצריך לנוד למרחקים רק במזידה אבל לא בשוגג דמיקל הא"ז וסגי בהפרשה בעיר אחרת ולא תצטרך לנוד למרחקי' עכ"ל הרי דאף בזונה פסק דיוציא במזיד ובשוגג עכ"פ הפרשה לעיר אחרת ואף השב הכהן בתשו' ל"ה בזונה שנשאת ושניהם מודים חוכך להצריך הפרשה כיון דבלי רשות ב"ד נשאת ול"ד למ"ש סי' פ"ג בגרושה דשם עפ"י הוראת טעות היתה נשאת

ולולא דמסתפינא ה"א שאפילו בגט יוציא דהרמ"א הכריע סי"ג בישראל דאפילו בשוגג יוציא. תו דהכא נ"ל דגרע דהנה המ"ל הקשה בפי"א מגרושין דהרא"ש שהביא בשם הר"י להביא ראי' דבאירס לא יוציא דכלה בלא ברכה אסורה כנדה מאריסי' דאביי דלא איתמר יוציא דהא שם שוגג הי' עפ"י הוראת אביי אלמא דאפילו בשוגג יוציא עכ"ד וביותר יש לי לתמוה על מהרי"ו שכ' דאף האשר"י מודה בשוגג דלא צריך הפרשה לרחוק מכח הא"ז והא גופי' חולק כמ"ש המ"ל. ולכן נראה דהנה בל"ז קשה לי דהיכי דייק מדלא אתמר יוציא אטו לדידי' מי ניחא מי קאמר יפריש אלא ע"כ כיון דחזר אביי מהוראתו ידענו דיפרוש לעיר אחרת ה"נ נימא דלא הוצרך לאשמעינן דיוציא. לכן נראה כיון דטעמא דמ"ד טעה בשקול הדעת א"ח כ' הראשונים דמי יימר דבתרא עיקר דלמא דקמא א"כ אף דקיי"ל בשוגג דלא יוציא דכיון דלא חשיד לעבור אדברי חכמים דשוגג הי' א"כ סגי בהפרשה וזה דוקא בשוגג אבל כאן דיוכל להורות היתר דדברי ראשונים דאביי עיקר כיון דעולא ור"ח ומר עוקבא קאי כוותי' ודאי ראוי שיוציא אף לסברת הא"ז לכן שפיר הקשה הר"י דא"כ הו"ל להשמיענו חדושא דיוציא בשלמא הפרשה לאו חדושא אבל יוציא חדושא נהי דבעלמא בשוגג וטעה לא אמרינן במינקת יוציא כאן די"ל דיורה היתר דהוראה קמא עיקר יוציא אלא ע"כ באירס לא יוציא דכלה אסורה כנדה. אבל מהרי"ו דסובר דכ"ע מודי' בזונה שפיר פסק בשוגג לא יוציא דלא יורה היתר ולפ"ז אנן דמבואר בש"ע דיש מקילין במזנה א"כ אדרבה איכא חששא יותר דיקל לעצמו דיסבור כיש מקילין ולכן אף בשוגג יוציא

אבל עדיין יש לפקפק בישוב הנ"ל דמ"מ היאך הוכיח הר"י דאירס לא יוציא לפי דכלה אסורה כנדה דלמא דוקא אריסא דאביי דלא חשיד אדברי חכמים לעבור שפיר באירס לא יוציא דבל"ז לא יבעול ארוסתו דאסורה כנדה אבל במזיד דחשוד לעבור אדברי חכמים מינקת חבירו מ"ל חד איסור או תרי איסורי' וי"ל דלא הוכיח רק דלא אמרינן שמא ישאנה לכן מייתי ראי' דא"כ באריסא דאביי נמי ניחוש שישאנה כיון דיורה היתר לעצמו והא דיש הבדל בין חד איסור לתרי כבר הוכיח שם מסוטה דהר"י אינו מחלק בין דאורייתא לדרבנן. אבל דעדיין קשה על הרא"ש דהוא סבר דבדרבנן מ"ל חד מ"ל תרי א"כ ל"ק מאריסא דאביי דשם לא חשוד כלל ולמה הוצרך לומר דאה"נ התם דיוציא אפשר לפי דרכו של הר"י דחה ואה"נ דמצי לדחות כה"ג. אבל זה דחוק ובאמת י"ל דהתוס' בשביל זה השמיטו ראיית הר"י מאריסי' דאביי ואפשר לישב דברי מהרי"ו דסובר כיון דבאתרא דרבה הי' דאמר אביי לא לבעי לאינש לאורי באתרא דרבי' חשיב כמזיד לפי שלא שאל לרבו. ועוד י"ל ואכ"מ להאריך

אמנם מצאנו בזה מקום ישוב קצת להר"י דמייתי מאריסא דאביי הא באמת הרא"ש דחה שפיר דלא עסקי בגמ' בדיני יוציא ואפשר נמי דצוה להוציא לכן נראה דהר"י הוכיח דאם איתא דהי' הדין דיוציא א"כ אמאי רהט תלתא פרסי בחלא לחזור מהוראתו הא מה מכשול יהי' אם יארס כיון דיוציא כיון דחכמים י"ל דאמרי שלא תארס כדי שלא יצטרך להוציא אלא ע"כ הדין דבאירס לא יוציא וע"כ גוף ארוסין אסרו חכמים לכן רהט להפרישו מאיסור אבל אי תימא דיוציא דלמא חז"ל לא אסרו ארוסין רק עצה טובה שלא יצטרך להוציא או משום שמא ישא וא"כ אביי שלא התיר רק לארס למה הוצרך למרהט אבתרי' אלא דלא יוציא מ"מ אסרו לארס לכתחלה א"כ רהט להחזירו כדי שלא ישתקע הדבר למפסק דלא כרב ושמואל אבל אי תימא יוציא ידעו העם דקיי"ל כרב ושמואל ולא הי' למרהט בתרי' דודאי ברגע חדא לא חיישינן שיבעול ולא הי' מכשול

מיהת ברירנא דמחויב עכ"פ להפרישם ובאמת נראה דהאשה מזידה וגבי לכוף להוציא אין בידיני משום חשש גט מעושה כיון דיש מקילין במזנה מ"מ עכ"פ מחויבים להפרישם אם לא שנשליש עכ"פ שכר הנקה לט"ו חדש והמינקת תשבע עד"ר שתניק כד"ח בין ישלמו או לא אז סומך אני להתיר ובלא"ה אין אני מן המקילין הנלענ"ד כתבתי

אחר כותבי עלה בלבי להביא לדעת הנקה"כ דבדאורייתא לא סמכינן בשעת הדחק כיחיד נגד רבים מהא דסנהדרין דל"ג