שו"ת הרד"ד אבן העזר א יא

לשיטת הרא"ש ואף דטענה גרושה מ"מ אם תאמר אמתלא נאמנת. והמעיין במהרשד"מ נראה דבלא נתיחדה מיקל

ברם בדברי מהרא"ש י"ל קושיית תוס' קדושין ד"ס ע"ב דהקשו דבגט ע"מ דלא אמרו א"ב שפשטה ידה וקבלה קדושין בין ר"ה ור"י כמו דאמר בגמ' בפלוגתא דר"ה ור"י לענין קדושין ע"מ ולפ"ז ניחא דהקשה הר"ן דמאי אמר א"ב שפשטה הא בל"ז צריכה גט מדין א"א שקיבלה קדושין דצריכה גט משני ולדברי מהרא"ש ל"ק די"ל דאיירי בכהן דאז לר"ה שפיר אינה מקודשת דל"ח כלל בכהן וממילא בגט ע"ת לא שייך לומר דא"ב שפשטה ידה דא"כ אף למ"ד לכשתתן צריכה גט ואין לומר בכהן דודאי כהן לא יקדש גרושה. ומסולק קושיית התוס'. אבל אין בזה לסתור דברי מהרא"ש מכח תוס' והר"ן שלא יישבו בכהן דהתם עדיפא משני דאפילו בישראל לא צריכה גט דשמא טעתה שאינה מקודשת דסברה דע"מ לאו כאומר מעכשיו

אמנם הכה"ג הביא דהרש"ך והראד"ב הביאו עובדא דמהרא"ש ולא הזכירו היתר דמשום דשני כהן הוה ולכאורה י"ל להביא ראי' דאין לחלק מהא דגיטין דפ"ט שלחו לי' לשמואל ילמדנו רבינו יצא קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה שלח להו תצא והעמידוני על בוריו ומסיק דאי קדושי קמא קדושי א"צ גט משני ופליגא דר"ה דאמר א"א שפשטה כו' ואמאי נימא דלא פליגא רק העמידו על בוריו דאם שני כהן דא"צ גט משני אלא ע"כ דאין לחלק

הן אמת דהרי"ף והרמב"ם בל"ז דחו מהלכה הא דא"א שפשטה וקבלה קדושין והר"ן בפ"ב דכתובות כ' דדחו מהלכה מיהת שמחמירין אנן לפסוק כהרמב"ן דפסק כר"ה מיהת אין לחוש עליו משום חר"ג חדא דלרי"ף ורמב"ם לאו אשתו ואפילו לרמב"ן י"ל דקיי"ל כהר"א ששון דבכהן מודה ותו לדעת הרמב"ם אינו חופת נדה בנשואה ובארוסה לא תיקן רגמ"ה הגם שכתבתי במ"א דהרמב"ם לא איירי רק בפירסה נדה ולא בימי לבונה מ"מ כאן אפילו נשואה גמורה היא מנשים הנשואות בעבירה והשתא פסלינן לי' לכהונה עד שידור ויגרש נימא דרגמ"ה תיקן עליו

ומשום צרת סוטה אין לחוש דהאשה זנתה והי' לה ממזר ז"א דכבר כתבנו שיש כמה סברות שאינה מקודשת לו ואפילו דניחוש הא הח"מ וב"ש תי' א' כתבו דלדידן דאין מייבמין ליכא למיחוש וכיון שלא יוכל לחפש אחרי' שמשוטטת ע"פ תבל נ"ל דרשאי הנער לישא אשה: דברי הכותב בקיץ שנת תרכ"ה לפ"ק לאסק. סימן ה יום ד' כ"ה למב"י תרי"ג לאסק. שאלה להרב וכו' מ' אברהם משה נ"י אבד"ק סטערצוב תשובה מכתבו היקר קבלתי עם שאלתו בעובדא שקרה בעירו אלמן וטפלי תלוי בי' שנשא אשה אשר כבר זנתה רק לא ידע אם מעוברת היא ואחר ג"ח לנשואתו בא לפני כ"ת ואמר שאשתו הרה לזנונים והודית כי נתעברה יותר מששה חדשים וציוה כ"ת לפרוש ממנה ולהבריחה מעירו עד שהמליטה ולד וזה כשתי חדשים אשר נולד הולד ולא התחילה להניק כלל ואבי' ובני משפחתה רוצים להחזיק מינקת להניק הולד אם כי הם עניים מאוד ובעל האשה קשה לו לפרוש ממנה ולישב בדד כי יש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשנו ולגרשה כדתוה"ק וחק המדינה אין ביכולתו כי עני הוא

והנה רצון מכ"ת להקל ע"פ שיטת היש מקילין במזנה והוא דעת הר"ם מטריוש הובא בהגה"מ פרק אע"פ גם קולא דלא התחילה להניק וכ' כ"ת בטעמא דיש לצדד בזה דאף בזונה לא שייך טעם דהרא"ש שהאשה חסה על בנה דלכן אסור בגרושה אף שאינה משועבדת להניק משא"כ בזונה שאין דרכה לרחם. ע"כ דבריו בענין גרושה רוב דעות חלוקי' על הר"ש ואסרו במינקת אף דאינה משועבדת להניק כמ"ש תוס' פ' אע"פ משום דמדמי מינקת למעוברת ומעוברת לטעמא דדחסא גם בגרושה הדין כן ונהי שנשתנה הטעם לא נשתנה הדין וקושיא זו ל"ק די"ל דכד אישתני טעמא אשתני דינא ועיין ר"ן גטין בסוגיא דמעמ"ש וכיוצא בזה מצינו רבות רק זאת קשה מ"ש דא"כ בתבעה כתובתה או אמרה א"נ וא"ע אמאי תאסר להנשא הא תו לא משעבדא להניק ואפילו לדעת תוס' כתובות דס"ג דשאר מלאכות חוץ מצמר לא מיפטרא באמירת א"נ וא"ע מ"מ ה"מ בחייו משום איבה אכן לאח"מ נגד יתומים ודאי מפטרא מכל וא"כ קושיית תוס' חזקה מאד. ונראה לענ"ד דכמ"ש תוס' כתובות דמ"ז דא"י לומר איני נפדית וא"נ פירות משום דפירות כל ימי' הם תחת פ"א פרקונה דשאר חיובים הם כ"א ביומא אבל פרקונה לאו בכל יומא מתרחיש שתשבה א"כ י"ל דהר"ש סובר דג"כ הנקה לאו בכל יום יש לה בן להניק ולפעמים תשהא כמה שנים בלי ולד ואפילו אם תשהא כמה שנים ותאכל מזונות ולא תניק שום ולד רק הוא נותן לה מחיר החוב שקבלה ע"ע להניק בעת שתלד ויחי' הולד ותצטרך א"כ לא תוכל לומר א"נ ואיני מניק דא"כ לקתה שורת הדין לפעמים ישב עמה עשרים שנים ויכלכלה ולא יהא לה להניק ובשנת האחת ועשרים לא תאבה להניק ולמה נתן מזונות עד כה ואפילו כשימות הבעל כל ימי חייו לחנם זן אותה אם לא זכה שיהי' לו בן להניק לכן ע"כ תקנו שלא תפרוק מעלי' עול הנקה בין בחייו בין אח"מ ואפילו בתובעת כתובה ול"מ אמירת א"נ וא"ע לגבי הנקה זולת בגרושה דהוא רצה להפקיע מעצמו האישות וחיוב מזונות אבל באלמנה לא תוכל לסלק מעלי' חיוב הנקה ובזה נ"ל מ"ש הפלאה דלאנשי יהודה דאין מע"י ליורשים כמ"ש תוס' ר"פ אלמנה ניזונית אמאי אסרו מינקת חבירו ורב בעצמו אמר הלכה כאנשי יהודה דהניזונית תנן ופסק צריכה להמתין כד"ח. ולפ"ז ניחא דסבר הר"ש דבשביל מזונות הקודמים בחיי הבעל מחויבת להניק ול"ד לטוחנת ואופה דהן דבר יום ביומו ובמות בעל פסקו החיובים לא כן בהנקה ואפילו לאנשי יהודה מחויבת האלמנה שפיר להניק

אבל נחלקו עליו התוס' ור"ן ורש"י פ' ארוסה והרא"ש ומי יבא אחריהם להקל. ובזונה לשיטת הרא"ש ור"ן בפי' דברי הר"ש דהר"ש לא היקל רק גרושה שבעל חי דיוכל למסמס בבצים וחלב אבל אם מת אפילו בגרושה אסורה א"כ מכ"ש בזונה דאסורה להנשא וכן החזיק הצ"צ בתשו' נ"ה דכ"ע מודים בזונה כיון דליכא אב למסמס ונסתייע מתשו' מהרי"ל ומהרי"ו ופסקו רקאנטי ונ"י פ' החולץ דכ"ע מודים בזונה דכסיפא למתבעה גם הלבוש תשמיש דעת מקילין במזנה והרמ"א לא היקל רק במופקרת לזנות ואחרוני זמנינו הגאון מו"ח ז"ל בס' בית יעקב והגאון מהרע"א ז"ל התירו רק בנשבעה המינקת עד"ר וע"ש שכ' מו"ח ז"ל מלתא בטעמא ואפילו בזונה שלא התחילה להניק הצ"צ אוסר וגם הגאון מהרע"א ז"ל ומי יקל נגד הני אשלי רברבי א"כ בנ"ד שבני משפחתה הם עניים מי ישמע להבטחתם לתת שכר הנקה לישבע המינקת עד"ר

ומ"ש כ"ת דהואיל ובעקרה וזקנה אינו אלא משום לא פלוג בהבחנה א"כ אם כנס לא יוציא לדעת הנ"י פ' החולץ א"כ ה"ה נתנה בנה למינקת דלא יוציא בכנס עכ"ד אמת דהנ"י כ' כן בשם רבותיו אכן הדבר נדחה מהלכה שלא הובא בש"ע אה"ע והב"י הביא ג"כ לא להלכה ולכן השמיטו משלחנו הערוך. תו דהנ"י כ' רק בשם מקצת רבותיו ובתוס' מגמגמים בזה. ועוד דבחדושי אנשי שם הגיהו שם דכיון שזמנו קצר רק ג"ח אבל במעוברת ומינקת דזמנו ארוך לא. ויש לי להביא ראי' לזה דאל"כ מה מייתי הר"י דאורליינש ראי' והתוס' פלפלו וכן הרא"ש פ' החולץ באירס אם יוציא וראיתו מהא דלא תארס ולא תנשא דאי יוציא באירס פשיטא דלא תנשא ומאי ראי' דלמא ברייתא בנתנה למינקת דאינו אלא משום לא פלוג לכן לא יוציא מ"מ לא תנשא אלא ע"כ דלזמן ארוך מודים דיוציא. ואפילו נאמר דהתוס' ורא"ש ור"י אורליינש פליגי על הנ"י אין לפסוק כמותו במקום שרבים חלוקים עליו עוד זאת דנתנה בנה למינקת י"ל דגרע מעקרה לענין הבחנה דשם רק משום לא פלוג ובנתנה למינקת טעמא רבה איכא שמא תחזור המינקת ובגמ' מדמי רק מכח כל שכן דמה בעקרה גזרו משום לא פלוג כ"ש בנתנה למניקה. אבל נהי דלענין שנכוף