שו"ת הרד"ד אבן העזר א קטו

נשים נאמנות דאין להם שערות שתמאן דכיון דליכא רק חשש דאורייתא כו' וכן יש לדייק מרש"י פ' בא סימן דמ"ו ע"ב שכ' דאי אמרי ליתנייהו לא ממאנת דחוששין שמא נשרו ש"מ דוקא היכי שאמרינן שמא נשרו אינה ממאנת משא"כ כשלא בעל חיישינן לנשרו וממאנת ומתוס' אין ראי' דפליגי ע"ז ממ"ש בתוס' ד"ה אילימא לפני הפרק בעי בדיקה דאי משכח לאחר הפרק שומא נינהו פי' דאין לפרש ותמאן דהא קתני בסיפא דא"נ לומר קטנה היא שתמאן ועכצ"ל דאיירי בלא בעל דאל"כ היכי ס"ד שתמאן דהא אע"ג שנאמנות דהני שערות נינהו מ"מ חיישינן שמא נשרו שערות לא יהא שלא הי' שערות כלל וא"י למאן וע"כ איירי כשלא בעל ומ"מ א"נ שתמאן וי"ל דה"פ דהא קתני בסיפא דא"נ שתמאן וא"כ סיפא דומיא דרישא איירי הן בבעל הן בלא בעל אלא איירי לענין חליצה ואיירי בבעל ותו תירץ דוקא באין לה חיישינן לנשרו אבל ביש לה שומא ולא נשרו אמרינן דודאי לא הי' לה אחרות ונשרו מדהני לא נשרו עכ"ד ודעת הרמב"ן היפך תירוץ השני גם ביש לה שומא כו' חיישינן לאחרות שנשרו כמ"ש במלחמות רק בזה מוכרח דעת הרמב"ן ור"ן דנשים נאמנות בלא בעל. הנה תירוצו בכונת התוס' דמקשה מכח סיפא דקתני דומיא דרישא דגם בסיפא איירי לענין החזקת שערות לשומא דא"נ דבתוס' הקשו אהא דנאמנין לומר קטנה שלא תחלוץ דלמ"ל נאמנותה בל"ז תוך הפרק ספיקא הוי ולא תחלוץ כו' ותירצו דמיירי שיש להן שערות ונשים מעידות שאותן הי' קודם הפרק ושומא נינהו דאזי בלי עדותן היתה חולצת ולא היינו חוששין לשומא וא"כ ע"כ הא דקתני דא"נ לומר קטנה שתמאן היינו באותו אופן החזקת שומא וא"כ הקשו תוס' דאם רישא איירי בלא בעל דע"כ סיפא דומיא דרישא איירי ג"כ בלא בעל ותהא נאמנת דהמנוה רבנן בדרבנן באמת עדיין יקשה דאין ראי' מסיפא דלפמ"ש בש"מ כתובות דק"ח חלוקים שונים דלאו לכל מילי המנוהו רבנן בדרבנן וא"כ י"ל גם כן כמ"ש הרמב"ן דכאן עדיפא מיני' משום דהכא עבידי לגלויי דבידינו למבדקה וא"כ י"ל דסיפא דהן מעידות לאחר הפרק שהי' לה קודם הפרק אותן שערות וא"כ עתה אינה עבידי לגלויי ע"י בדיקה כי מאי דהוה הוה לכן י"ל דלא המנוה רבנן משא"כ בהא דפריך בשלמא לפני הפרק דשם נבדקות קודם הפרק אם יש להן עתה שערות והן קודם פרק מעידות דזה בנקל להודע ע"י בדיקה ועבידי לאגלויי ולכן שפיר המנוה רבנן בדרבנן בעבידי לאגלויי לכן י"ל דהנ"מ ג"כ לענין שתמאן דודאי פשוט בעבידי לאגלויי דנאמן בדרבנן וכעין זה כ' הש"מ שם

ונראה לישב שיטת הגה"מ ומרדכי שיהי' מוסכם אליבא דכ"ע אף לדעת התוס' דדוקא לענין שנאמנין לפני הפרק שיש להן שערות דשומא נינהו סברי התוס' דא"נ אבל לאחר פרק דל"ל שערות נאמנות בלא בעל דהנה אף בתוך הפרק במצא שערות אין חוששין שהן מקודם הפרק ושומא הוא. ואף מקילין שתחלוץ כמ"ש התוס' וא"כ ע"כ משום דשומא לא שכיח, והוי כמיעוט דלא שכיח שיהי' להן שומא. לכן אין לחוש כלל לשומא ותחלוץ. אף שהוא איסור דאורייתא מ"מ אמרינן דמותר ואין חוששין לשומא וע"כ מטעם משום דרוב הוא שאין להן שומא (ולקמן אכתוב זה ביותר ביאור) וא"כ שפיר לא שייך לומר כלל דהמנוהו רבנן בדרבנן כמ"ש הרמב"ן ראייתו מפ"ק דפסחים. דאינו דומה כלל דשם אינו מנגד עדותן לרוב כלל ולחזקה כיון דבידם לבדוק וספק לנו אם בדקו ואף אם לא נבדק ליכא לתא דאורייתא דבביטול בעלמא סגי וא"כ שפיר המנוהו רבנן לברר ספק דרבנן משא"כ היכי שאין אנו חוששין כלל לשומא מאחר שהן ממיעוט והן מעידין שאשה זו מן המיעוט היא שיש לה שומא וסותרת להרוב שאין לה שומא ודאי אף בדרבנן לא האמינוה לעדות נגד הרוב ולכן שפיר אף בלא בעל א"נ דשומא הוא. דלא המנוה רבנן רק בספק לברר לא להאמינוה נגד הרוב

אכן לאחר פרק קאמרי נשים שאין להם שערות דכיון דבדרבנן לא חיישינן לנשרו ובדאורייתא חוששין לנשרו וע"כ הטעם דאף דחזקה דרבא מורה שהי' להם שערות מ"מ כיון דבדקו ואשכחו איתרע חזקה זו והנה יש שני מיעוטי מיעוט שיש להם שערות אחר פרק ונשרו ומיעוט שעדיין קטנות ואין להם כלל כי אין כאן חזקה שיש להן כיון כשרואין שאין להן לכן ספק שקול אם היא ממיעוטא דנשרו או מקטנות לכן כשבעל דס' דאורייתא חיישינן לנשרו ובלא בעל דספיקא דרבנן להקל ומחזיקין אותה לקטנה

והנה הרשב"א בפא"ט דס"ג בהא דלוקחין ביצים מן הנכרים הקשה אהא דפריך דדלמא מעוף טמא נינהו הא עופות טהורים מרובים על הטמאים ניזיל בתר רובא. ותירץ דהיכי דאיכא תרי מיעוטי דמסייע להדדי הוה כפלגא ופלגא וכיון דאיכא חשש דהן ביצי נבילות וטריפות רק אזלינן בתר רובא ה"נ יש מיעוט שהן נבילות וטריפות ומיעוט דעוף טמא לכן הוה כפלגא כו' ולפי"ז כיון דאין הנשים מעידות על איסור והיתר רק אעצם הדבר אם יש להן שערות או לא וא"כ כיון שבס' השקול הימנוה רבנן לעדות נשים וא"כ כיון שאיכא תרי מיעוטי דאין להן שערות או מנשרו או מקטנות וא"כ לענין אם האשה אומרת הן שיש לה או אין לה שערות בזה שפיר הוה ספק השקול כיון דתרי מיעוטי מצרפינן להדדי א"כ פלגא יש להן ופלגא אין להן ומדרבנן מהימני נשים ושפיר נאמנות שאין להן שערות דאינן סותרות חזקה דרבא שהוי כמו רוב שהן גדולות שאינן אומרות שהיא קטנה רק שאין לה שערות ולענין אם יש לאשה שערות הוי רק מחצה על מחצה נאמנות נשים וכיון שמאמינין לה שאין לה שערות שפיר תוכל למאן כיון דע"ז נאמנת שפיר ממאנת דלא חיישינן לנשרו בלא בעל. ודבר זה ברור דלכן הגה"מ אינו סותר לדברי תוס' דשפיר לאחר הפרק שאין להם שערות נאמנות כיון דאין מכחישין להרוב דאי יש להאשה שערות אינו רק ספק השקול כיון דהוי תרי מיעוטי דאין לה כנ"ל משא"כ בדברי תוס' דאותן הן שומא דלענין אם הם שומא שפיר מנגדות לרוב שפיר אף בדרבנן א"נ דל"ד לפ"ק דפסחים. ומסולק קושיית הב"ש

אכן הרמב"ן ע"כ סותר לדברי תוס' דהוא אף בכה"ג סובר דהמנוה וראיתי להרב סדרי טהרה תי' קו' הב"ש דהא דאמרינן שנשרו מכח קושיית התוס' דייקינן שהקשו דלמ"ל חזקה דרבא למיאון הא להחמיר בלי חזקה לא תמאן כמו שאינה ממאנת תוך הפרק דליכא חזקה דרבא ותירצו דהנ"מ לענין שאם לא ימצאו שערות דחיישינן לנשרו דתוך הפרק לא חיישינן לנשרו וא"כ לא שמעינן רק למסקנא דלחליצה בעי בדיקה רק למיאון אהני חזקה וא"כ ע"כ דחוששין לנשרו משא"כ לפי הס"ד דחזקה דרבא קאי גם לחליצה א"כ י"ל דלא חיישינן לנשרו לכן שפיר הצריכו בתוס' להוכיח מסיפא דא"נ דאם היתה נאמנת היתה ממאנת דאין חוששין הוה סבירא לן ודבריו דברי תימה דהיאך יפרנס גמ' ערוכה בנדה דמ"ו ע"א דפריך אהא דלא ממאנת ולא תחלוץ האיכא חזקה דרבא ומשני ה"מ היכי דלא בדקו אבל היכי דבדקו ולא אשכחו לא א"ה תמאן חוששין שמא נשרו ופריך הניחא למ"ד חוששין כו' אלא למ"ד אין חוששין מא"ל ומסיק כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה . וא"כ אדרבה הא דמסקינן חזקה למיאון לבד הוא למ"ד אין חוששין ל"צ לאוקמי בחילוק זה בין מיאון לחליצה רק הוא מוכרח דגם לדידי' יש חילוק בין מיאון לחליצה מסוגיא דהכא (ומזה נסתר דברי הנוב"י מה"ק סי' ס' שחידש דלמ"ד חוששין לנשרו אף לחליצה לא בעי בדיקה דאינו מוכרח כלל מסוגיא ההיא ובמח"כ עדיין הדבר מוכרח מר"י דבעי לאחר הפרק בדיקה ואנן קיי"ל דחוששין לנשרו ע"ש) וא"כ היאך יאמר דרק מ"ד חוששין לנשרו הוציא זה מהא דאמרינן דלחליצה בעי בדיקה דעיקר התירוץ הוא רק למ"ד אין חוששין ובאמת גם אתוס' תסוב קושייתינו דמאי תירצו דחזקה למיאון הנ"מ לענין דחיישינן לנשרו דהיאך יפרנסו למ"ד אין חוששין פי' הא דחזקה למיאון . ובחדושי הר"ן תירץ דחזקה הוא לבלי להטריח את הב"ד בבדיקה ואם ניישב למ"ד אין חוששין כס' הר"ן למה לא תירצו זה גם למ"ד אין חוששין ותירוצם אינו מספיק

ועלה בידי דרך נכון מאוד לישב זה דקושיית תוס' אינה סובבת רק למ"ד חוששין אבל למ"ד אין חוששין ל"ק כלל דהנה ק"ל קושיא גדולה דמאי הקשו דלמ"ל חזקה למיאון הא בלי חזקה ואף תוך הפרק דליכא חזקה מ"מ לא תמאן דאף אם נבדוק ע"פ נשים א"נ לומר קטנה היא שתמאן דאין משיאין ספיקות ע"פ נשים