שו"ת הרד"ד אבן העזר א י

אמן ראיתי לתשו' הב"ח סי' צ"ח שהחמיר בקדל"פ דאף אם ש הבעל מאמין בזה"ז דא דאיכא חר"ג א"נ שמא נתן עיניו באחרת ושמא אויבים אפקו' לקלא ע"ש שהאריך אבל בנ"ד דאיכא אומדנות מוכיחות וגם הבעל לא האמין עד עתה ל"ש לומר אויבים אפקוה לקלא ותו דהב"ח כ' שם דבעד כיעור וקדל"פ יש לאוסרה לבעלה דקדל"פ הוי כרגלים לדבר וע"א מהימן וכיון דיש ע"א כאן שהגיפו דלתות מרכבה וישבו יחד אחר שהתרה בהם כי לא יכון זאת לב"י הכשרות אין לך עד כיעור גדול מזה דמהני בהדי קדל"פ ורק הב"ח סובר דאויבים אפקו' לקלא משא"כ בנ"ד דנראה דקול שיש בו ממש ואומדנות גדולות דיש להתיר בלא ק"ר ובאמת חר"ג אינו כ"א איסורא דרבנן כדאי הנו"ב וש"י לסמוך עליהם בשעת הדחק

הן אפשר לומר דעיקר תקנת רגמ"ה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה לכן אסר לגרש בע"כ גם שלא לישא אחרת בעבור הרעימה ותהי' מוכרחת לבקש גט ולמחול הכתובה וע"כ נרמז בתקנה ק"ר והשלשת כתובה ולכן בעידי כיעור שמבואר ברמב"ם פכ"ד מאישות דאין לה כתובה התירו חר"ג ומה"ט י"ל דעת האומרים דלא תיקן בארוסה לפי דהרבה סוברים דאין לארוסה כתובה כ"א בכתב לה ולכן הב"ש בעדי כעור דמפסדת כתובה לא הצריך ק"ר משא"כ בסי' קי"ט בעע"ד י"ל דמיירי בלי התראה דיש לה כתובה לכן לא התיר בלי ק"ר ועפ"ז אפשר לחדש בנשאת לשלישי ושהה י"ש הואיל דאין לה כתובה כ"ע מודים דמתירין אכן לא מצאתי לאחד מן המחברים לחלק בהכי

ובר מן דין נלע"ד דכיון דבכל מילי תלינן במצוי' ואפילו בחמץ בפסח כמבואר בא"ח סי' תס"ז לענין כאן נמצא וזה ודאי דלא שכיח שיארע להם אונס בדרך מהלך שנים שיתעכבו עד חדש שביעי ואפילו פסיקת מברא כ' תוס' כתובות דק"ז דלא שכיח שיארע כ"א יום או יומים ע"כ נראה שהיא ברחה דאם אירע לה היתה מודיעה למשפחה ובית אבי' אין זה כ"א מרדה בבעלה ומבואר בא"ע סי' ע"ז בארגילה היא קטטה דמתירין ושם לא נזכר דבעי ק"ר ונהי דהרמ"א החמיר בנשואה תוך יב"ח הא כ' הב"ש דאין לחלק בין ארוסה לנשואה רק עיקר חילוק שלא יבא לידי קלות דכל אשה שתקדיח תבשילה יאמר שמרדה בו וכ"כ הח"מ וא"כ כיון שנעשה הדבר לפני טובי העיר וב"ד אין לחוש ומתירין לו עכ"ד א"כ לפ"ז בנ"ד שהדבר גלוי לכל אנשי העיר ודאי דמקילין אף בנשואה ובודאי דא"צ אפילו ק"ר דכן מוכח מב"ש דרק סגי שיציע לפני טובי העיר כ"ש בדבר דאיכא הרבה צדדים להתיר דברים מכוערים וקדל"פ נראה דיש להתיר עפ"י השלשת גט וגם בענין כתובה קשה עדיין להפסיד כתובתה רק שיסכימו עמי עוד שלשה עמודי הוראה. הנלענ"ד כתבתי

והסכימו עמי כבוד אאמ"ו הגאון זצ"ל וחותני הגאון נ"י גם הגאון מ' אייזיק בעהמ"ס בית יצחק אבד"ק טיקטין ואעפ"כ לא נזדמן לפניו שדוך ונתעכב עד אחר יב"ח וגם מהיות טוב צרפתי מאה לומדי תורה. ואח"כ נודע שהנואף ונואפת דרים ביחד כאיש ואשתו באמעריקא ותלי"ת כי כוונתי לאמתה של תורה: סימן ד

ב) שאלה בעיר שאדיק נער אחד שמו זאב בר"מ הכהן הי' באכסניא קרוב לזאלאשין ונשא אשה מארחי ופרחי ולא טבלה לנדתה וקודם הטבילה נודע כי יש לה בעל יושב בבית הסוהר בפיעטרקוב והיא, טענה לפני הב"ד מזאלאשין כי היא גרושה מאישה ר' משה מלוביטש וארכו הימים כשמנה שנים ועתה נגש לפני ובידו גב"ע מב"ד מלוביטש אשר זה כט"ו שנים נשאת לר"מ הנ"ל וזה קרוב לשלשה שנים נתגרשה מבעלה הנ"ל. והאשה הי' בנה כרוך אחרי' כבן חמשה שנים והודית שזנתה תחת בעלה והולד ממזר והנער הנ"ל מבקש לישא אשה

תשובה לית דין צריך בשש שהנער מותר לישא אחרת כיון דהפה שאסר שהגיד שנשא הרשעה הזאת אומר כל המעשה ושהיתה א"א לא חלו הקדושין ואין כאן חר"ג ונהי דקיי"ל בס"ס י"ז דבנכנסה לחופה ולא נבעלה נמי באמרו לה מת בעלה צריכה גט מזה ומזה א"כ היא צריכה גט ממנו מ"מ דוקא קנסו לה לפי דלא דייקא אבל שיתקן רגמ"ה לקנוס אותו שלא ישא אחרת ודאי לא דעליו אינו מוטל לדקדק כלל וראי' לזה מדאין לה כתובה משני ופירות ומזונות ובלאית וא"כ אדרבה הי' ראוי לקנוס לבעל שני שיהי' חייב בכל אלה דכה"ג כ' תוס' ב"ק פ' המניח דר"מ סובר דקנסו בשטר שיש בו ריבית למלוה ולא ללוה דעבד איסורא דללוה לא הוי קנס דהא בדין חייב ומש"ה קנסו למלוה א"כ ה"ה הכא הי' לקנוס לבעל דמן הדין פטור שיתחייב ולא לאשה דמן הדין אינו מגיע לה אלא ע"כ דעיקר קנס לאשה ולא לבעל דעלה דידה רמי למידק ולא אבעל א"כ למה יקנסוהו למיסר לישא אשה אחרת עלי'. הגם דיש לחלק דכאן הוכרחו לקונסה ולא לו כדי שתידוק מתוך חומר ל"ד להא דריבית מ"מ מסתברא דלמה נקנסנו לאסור באחרת

ואף דקיי"ל א"א שפשטה וקבלה קדושין צריכה גט דחיישינן שגרושה וכבר טענה כן לפני ב"ד מזאלאשין מ"מ כיון דהאי גברא כהן והוי פסולה לו א"כ ודאי לא תיקן רגמ"ה אם נשא בעבירה ובעמוד והוציא קאי ואפילו בעע"ד דאינו מחויב לגרשה רק שפשעה היקל שב יעקב בלי התרה מק"ר והנו"ב סי' א' דהחמיר שמא תשוב בתשובה ולא יהי' מצוה לגרשה וקאי באיסור שתי נשים אבל כאן דאיסור עולם ודאי דל"ב התרה כלל ואף זכוי גט לא בעי בנ"ד דכאן בעת קדושין פשעה

וקרוב בעיני לומר דאף האשה א"צ גט ממנו דהר"א ששון בתשו' י"ח הובא דבריו בכה"ג לא"ע סי' י"ז דאם השני כהן דא"צ גט דל"ש לומר דמסתמא גירשה דלמה נשאת לכהן וגוף התשו' אינו ת"י לעיין וא"כ נראה דאף בשביל שנכנסה לחופה א"כ קנסו שתצא מזה ומזה אף בלי טעמא דאין אשה מעיזה רק משום קנסה מ"מ המהרשד"ם בא"ע סי' כ"ב נסתפק בלא נתיחדה אי קנסו א"כ ראוי לומר כאן דפירסה נדה ולא טבלה דודאי לא נתיחדה דהא הוא ישן בין האנשים ואסורה להתיחד א"כ ל"ב גט ואף אם ננקוט כחומרת הרשד"ם דבלא נתיחדה נמי קנסו מ"מ יש להקל בנ"ד שהוא כהן דהא טעמא מאי דקנסו דתהי' צריכה גט משני אמרינן ביבמות דפ"ט דעבדה איסורא קנסוה רבנן וא"כ מ"ט בלא נבעלה גם לא נתיחדה אמאי קנסו רבנן לכן צ"ל דפי' דברי הגמ' הם כך בקדושין דלא עבדה איסורא סברה דעוד לה פנאי לדייק ולא קנסוה אבל נשואין דמסורה לביאה והכל יודעין למה נכנסה לחופה א"כ ע"כ לא חשה לדקדק ועבדה איסורא מה שלא צייתה לדברי חז"ל לדייק לכן קנסוה רבנן מיהת נראה דכמו שסובר הר"א ששון דבכהן לא חיישינן שנתגרשה ונראה דבשלמא כל אשה שפשעה וקבלה קדושין דחיישינן מדר"ה דאין אישה מעיזה בפני בעלה דמה תתנצל בבא בעלה אבל כשנשאת לכהן אז לא הוי מעיזה נגד בעלה דתאמר שחקתי באיש אף אם גרושה אני אסורה אני עליו כנ"ל בטעמו. מעתה ה"נ בשלמא בהורו ב"ד להנשא ונכנסה לחופה קנסוה דודאי היתה נכונה להבעל ולא חשה לדקדק אבל היכי שיודעת שא"א היא ולא הורו ב"ד להנשא ואפילו היא גרושה אסורה לכהונה ודאי למה נימא שרצתה להבעל ודאי משחקת היתה בו דמוקמינן אותה אחזקת כשרות שלא תרצה להבעל כלל ובודאי לא נתגרשה האשה כלל רק שחוק בעלמא עשתה וכה"ג כ' הש"מ כתובות דע"ב אהא דפריך אי דידע נפרוש דלוקי שרצתה להאכילו ולהכשילו ותי' דתוכל לומר משחקת הייתי בך ונהי דתוס' שם ל"ל האי סברא דתירצו באופן אחר מ"מ י"ל דשם אין הבעל מחויב להאמין ששחקה בו אבל כאן למה נקנסוה היכי דאפשר להצדיקה ששחקה בו כיון דעדיין לא עשתה שום איסור

תו לדעת הרמב"ם דחופת נדה אינה קונה עדיין ארוסה היא ומותרת לחזור לבעלה א"כ כיון דלא נטהרה מטומאתה ארוסה היא, ולא שייך כלל להצריכה. גט משני כיון דבשביל א"א שפשטה ליכא למיחש לשיטת הר"א ששון בשני כהן ונהי דרבים חולקים ארמב"ם בכה"ג דאינו רק קנסא דרבנן ואיכא ספיקא שמא בלא נתיחדה לא קנסו דצריכה גט משני ואת"ל דהחמירו שמא קי"ל דחופת נדה אינו קונה ובארוסה לא קנסו כלל א"כ הי' ראוי להתירה