שו"ת ר' משולם איגרא צח

כ"א אלא די"ל] או דנ"מ דאם עור הפנימי לא ניקב לגמרי (ט) או כמ"ש הש"ך דעליהם סמכו [המלעיטין] אבל לא כן דעת הרמ"א. או דכמש"כ הש"ך שם דאם החוב קוץ הוי עדיף טפי (י) וא"כ בכאן [דל"ש כל זה] טריפה. ומכש"כ פשיטא לדעת הט"ז דמהני קורט דם בפנים [אפי'] אם מונח [ולא תחוב דטרפה] יעש"ה בסימן ל"ג: סימן ט שאלה

בריאה שנמצא נקב ומורנא מתה לא נמצא באותו צד שהיה הנקב כי אם בצד הבריאה השניה: תשובה

וי"ל דהוי טרפה. והוא משום דהא מן הלשון שמביא הש"ך בסימן ל"ו ס"ק ט"ז מוהר"ם מלובלין כתב וז"ל ואין צריך לדקדק שיהיו התולעים נמצאים דוקא על הנקב או בסמוך לו ממש כי מי יוכל לצמצם בזה עי"ש ובצד השני הא אפשר לצמצם ועוד באמת הא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאותן וכיון דנמצא השתא מתה. אמרינן דהוי ג"כ מקודם זמן מרובה מתה. וא"כ אמרינן מסתמא היא מתה מקודם שחיטה וא"כ כיון דהוי מקודם שחיטה מתה. עכ"פ הוי בחיים הנקב בריאה או דהך תולע ניקב או דהוי התולע ממקום אחר והוי בלא"ה נקב. ועוד דכמה דעות דמחמירין דרש"ל ס"ל דדוקא דהוי בתוך הנקב ממש ולכן יש להטריף

(מהמ"ל ס' איגרא רמה נדפס הא דלקמן מלא שיבושים ואנכי ת"ל תכנתי עמודיה מכי"ק של רבינו ז"ל כאשר יראה המעיין): סימן י שאלה

כבד מיד שהניח על האש לצלות נשפך עליו מים רותחין מי הוי ככבד שנתבשלה או לא: תשובה

הנה באמת הדין דאין כבד נאסרת בבישול לדעה ראשונה בסימן ע"ג סעיף א' וכמתניתין דפרק יו"ד דתרומות [ואפי'] אם אמרינן וכפסק ומ"א דנאסרת משום דאין אנו בקיאין בין שליקה לבישול (א) מ"מ [בכאן שרי] דהא הדין הוא גבי חתיכה שלא נמלחה [ונתבשלה] דאיתא בש"ע עצמו במחבר (ב) דהוי מותר אפילו אותה חתיכה אם יש ס'. וא"כ ע"כ צ"ל [הטעם] דאפילו בבישול יוצאת לחוץ ונתבטל (ג) ואפילו לרמ"א שם דאוסר [אפי' ביש ס'] כתב הט"ז (ד) דהטעם משום איסור דבוק ודלמא פעם אחת נשאר בלא רוטב כו' יעש"ה (ה) ואפילו למ"ש הש"ך (ו) הוי הטעם רק מחמת דהוי בקדירה אמרינן דנתבלבל בחתיכה דהוי כמו כלי שאינו מנוקב. הא זה מוכח דעכ"פ בישול לחוד לא אמרינן דגורם דלא פירש. רה שיוצא לחוץ. וא"כ מפני מה יש לאסור בכאן [דלא הוי בקדירה נהי דהוי בישול] מ"מ מה דיוצא אזי נורא משאיב שאיב (ז) [ז"א דהא] אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך לשם. וא"כ לא מצי המים לאסור דכיון דדם לא מצי לאסור משום דנורא משאיב שאיב ודם משריק שריק

אך [עדיין] יש לאסור [מטעם זה] דהא כתב הש"ך בסימן ע"ז ס"ק ב' [גבי מולייתא] דאינו אסיר אא"כ נמלח החיצון ולא שהה והפנימי לא נמלח כלל דאזי אסור שאזי בולע הפנימי קודם הצליה דהיינו ע"י מליחה ע"ש. וא"כ בכאן יש לאסור דלמא קודם הצלויה (ח) [וא"כ] נבלע [הדם. שעליו ע"י המליחה] ע"י עירוי. ומה שנאסר מקודם אינו יוצא ע"י צליה [ואך מ"מ שרי] דא"כ ממ"נ לא נאסר רק כדי קליפה דממ"נ אם כבר נתחמם אזי לא בלע כלל [כנ"ל דיוצא ע"י בישול] ואלא דעדיין לא נתחממה והוי תתאה צונן [ולא נאסר אלא כדי קליפה] ועכ"פ לא גרע משני נוגעין זה בזה דלא הוי תתאה לא לכאן ולא לכאן דלא נאסר אלא כדי קליפה (ט) וא"ל דתתאה היינו [מן] התנור נתחמם לעליון [ז"א] דא"כ הוי כמו צליה [ולא נאסר כלל כנ"ל] וא"כ מ"מ סגי בקליפה לחוד

ואך עדיין יש לאסור לפי הך דיעה (י) דאם [נתן הבשר] בכלי שני והוי מלח עדיין [עליו דלא הודח] נאסר אפילו בכלי שני (כ) וא"כ עדיין קשה דלמא נאסר קודם שנצלה מכח (ל) כמו מליחה וכ"ש. אך הא האחרונים מחולקין בזה (מ) וכאן בכבד הא רש"ל מחולק (נ) וא"כ בכאן בודאי מותר ובשאר בשר צריך לעיין ומסתברא דמותר להנ"ל: הלכות תערובת סימן יא

פסחים דף מ"ד ע"א. א"ר אבוהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, חוץ מאיסורי נזיר כו', א"ל אביי לרב דימי כו' והא תנן מקפה של תרומה כו' הואיל וזר לוקה עליהן בכזית, לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור, לא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס, א"ה אמאי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח הבבלי כו' ע"ש, והקשו התוס' בנזיר (א) וא"א כזית כו' ולדידיה מי ניחא הא ס"ל היתר מצטרף לאיסור ע"ש.