שו"ת ר' משולם איגרא צז

שיטת הרמב"ם, דהוי הפי' [משום] דנשאר המרה רק בגידי הכבד וא"כ סופו ליטול המרה וא"כ הוי טרפה מכח מרה, ומשא"כ אם הוי כזית, סופו להיות הדר בריא, ולא יהא סופו ליטול המרה, ומשא"כ באותן שאין להם מרה. כשר אפי' לא נשאר רק משהו, וא"כ מש"ה ברישא אמר, דלא נשתייר כלום הוי טרפה. בכל מקום אפי' אותן דאין להם מרה, ומשא"כ בסיפא הוי, אותן דאית להם מרה, ועל ר' יוחנן מקשה הש"ס שפיר, דאמר כללא ולא מפרש רק באותן שיש להן מרה

ועוד דהפי', דבאמת אמאי לא מתרץ הש"ס כן, דא"כ יהיה נפשט דכזית במקום חיותא, ולא במקום מרה, דאם במקום מרה. הוי סגי במשהו במקום מרה וכאן מקשה לר' יוחנן דיהא נפשוט מכאן דאין במקום חיותא, דאם הוי במקום חיותא לא הוי קשה. וא"כ אמאי אר"י כללא, דבעי כזית, ואמאי לא מפרש דדוקא בהנך דיש להן מרה ואמר סתם, ובשלמא מתני' דקשה רישא לסיפא, וע"כ צ"ל לחלק. בין אותן שיש להן מרה, ומשא"כ אמורא, ומכש"כ דבלא"ה אמורא צריך לפרש דבריו

והנה אפ"ל דהרמב"ם ס"ל, דהא דאמר [רב פפא] הילכך. הוי הפי' דבודאי בעינן שנים. ומתורץ מאי דלא תירץ הש"ס כן. משום דלפסק הלכה. בעינן שני כזית. ומש"ה לא בעי לתרץ כן. ואם הוי ספיקא הוי קשה. מאי פריך. די"ל [דר"י ס"ל] כהך אמורא. דכיון דלא הוי ודאי להיפוך. וכן אמאי לא תירצו בש"ס על רומיא

וזה הפירוש הא דכתב הרמב"ם שם [הל' כ"ב] ויראה לי שהיא אסורה. והוי כוונתו דלא אמרינן דהוי ספק ספיקא, ספק אחד הפלוגתא אם בעינן כזית במקום. והפלוגתא באיזו מקום אם במקום מרה או כזית במקום חיותא. וספיקא דבעל איבעיא. וכזית הוי רק לאחד מהן מרודד, ואמר [ויראה לי דאסורה] דהוי מטעם ודאי. ולא הוי ספק ספיקא כדלעיל. וא"כ מה דכתב הרמב"ם, ניטל מקום מרה ומקום חיותא תרוויהו דוקא, כן נראה לי ודלא כתבואת שור, והנה בל"ה אם הוי ספק כמאן הלכה. וניטל אחד מהן הוי ספק דפלוגתא, והוי ספק ספיקא, ועיין במ"י בדיני ס"ס שלו: סימן ז

לכאורה קשה על מה דאיתא בש"ע יו"ד דאם ניקב טרפש הכבד (א) וסירכא סותמו מהני וכשרה. וכתב התה"ד הטעם דכיון דאין הטרפות מצד עצמו רק מכח דסופו ליטול הכבד מהני סתימת קרום שעלה מחמת מכה (ב) וכן כתב בספר בל"י דמהני שחין אם סותמו. ולפ"ז קשה דהא הדין (ג) דאם חליף עור אחד מהוושט או החיצון או הפנימי דטרפה (ד) וא"כ הא ע"כ הוי הפי' דהא דטרפה בעור אחד ניטל. ע"כ הוי הטעם משום דסופו ליטול העור השני. דאל"כ קשה אמאי לא קתני במתניתין ניטל עור אחד מן הוושט דטרפה. אלא ע"כ דהוי הטעם דהטרפות מכח דסופו לינקב עור השני של הוושט וא"כ הוי בכלל נקיבת [דמתניתין]. וא"כ לפ"ז קשה מי גרע [הך עור אדום או לבן] משחין או מעור מחמת מכה דמהני. אלא ע"כ דלא מהני עור מחמת מכה [אפילו היכא דאין הטרפות מחמת עצמו]

וי"ל כך [דהא] דאם ניטל העור הפנימי [דטרפה. הוא] מחמת כיון דלקה כולה בעי בדיקה, וכמו דהדין בריאה (ה) אם נגלד עור החיצון בעי בדיקה שמא ניקב העור הפנימי [וא"כ ה"נ בעי בדיקה אם ניקב עור החיצון] וושט אין לו בדיקה מבחוץ והוי הדין [דטרפה. ורק גבי ניקב עור הפנימי ע"י] חולי (ו) אין צריך בדיקה מן הדין ומש"ה כשרה, ומשא"כ בהוגלד כולו דבעי בדיקה בדין וכמ"ש הש"ך (ז) גבי ריאה (ח) דלא מהני בדיקה לדידן [היכא] דבעי בדיקה עיי"ש. והנה אם הוי עור החיצון נהפוך [כגון שניהם לבנים אמאי טרפה]. וצ"ל דהוי כמו דמסמס קועיה דמיה (ט) דלא מהני בדיקה לפי הדין לדידן. עיי"ש

ואו י"ל דמש"ה טרפה דהוי הפי' דחיישינן דלמא הבריא דכיון דבעי בדיקה בדין (י) ואפילו למאן דלא תייש להבריא [בניקב עור אחד] בוושט (כ) מ"מ בניטל עור אחד כולה חיישינן להבריא: סימן ח שאלה

באווזות הלעטה שמצא קורט דם על עור הפנימי של וושט מצד חוץ ואינו תחוב בו שום דבר כלל: תשובה

מצאו קורט דם בושט ולא תחוב בו כלל יש להטריף. משום דהנה איתא לקמן (א) דתולין בדבר המצוי (ב) ולא חשיב ס"ס אם מצוי לאיסור וכן איתא שם גבי ספק קניא ספק דרוסה דתלינן [באיסורא דדרוסה] אם לא שכיח ההיתר [דקניא] ותלינן לאיסורא אע"ג דהוי שם ס"ס דהא [אפילו הוי] דרוסה [הוי רק ספק] דמהני בדיקה [לדרוסה] אם הוי מצי ליבדק (ג) וכן כתב הש"ך להדיא בדיני ס"ס. והנה הש"ך [אע"ג] דהביא בשם תשובת מהר"מ מלובלין דבדיעבד כשר. מ"מ כתב דיותר שכיח בהלעטה מבדיקת [סירכות] הריאה (ד) [והטעם י"ל משום] דהנה הט"ז (ה) הקשה ואמאי בדבר אם ספק אם הוי מחיתוך לחיתוך [או מגב לגב] דתלינן בכשרות אע"ג דשכיח. ותירץ הט"ז דשכיחי סירכות אבל לא סירכות המטרפות עיי"ש (ו) [אבל] הנה בכאן צ"ל דשכיחי עכ"פ דיהא תחוב בושט מדמצרכינן בדיקה דאם הוי [שכיח] רק דיהא [נמצא] ולא תחוב הוי מקילין [ולא הוי צריכה בדיקה] דכל הני חיוי ברייתא אכלו קוצים. א"ו דשכיח דיהא תחוב. וא"כ תלינן הך קורט דם מדבר המצוי דבשביל הלעטה (ז) וא"כ [הוי כמו] אם הוי תחוב והוי קורט דם בצד השני טריפה וא"כ בכאן [נמי] דהוי קורט דם בין עור לעור בושט וא"כ הוי כאילו ניקב העור הפנימי עכ"פ מכח קוץ דטריפה לפסק הלכה (ח) דטריפה [ואפי' להרמ"א דהביא] הא דיש מכשירין אם תחוב [מ"מ כאן טריפה דקשה להך דיעה] הא ושט אין לו בדיקה [מבחוץ ודלמא ניקב גם החיצון] וכמ"ש הש"ך [בס"ק