שו"ת ר' משולם איגרא צה

מקודם. וא"כ אין זה מועט הראשון ששחט מצד השני צריך לשחיטה כלל והוי כמו לאחר רובא דלא מהני מעשה דיהא נאסרה. רק במאי דנגמר והוי רובא. וא"כ הוי הפי' דהוסיף עליו כל שהוא דפי' דפגע בנקב דנמי כשר. וא"כ מאי אמרינן דילמא הו"ל פחות מחצי וא"כ קודם דיגיע דיהא רובא רק שיהא חצי נאסרה. ואזי אמרינן ע"ז שפיר דבאמת אוקמה אחזקה דחזקת היתר דאוקמינן על חזקה דהיתרא דלא ס"ל דחייש שמא ימות ובודאי הוי [נפגם] חצי ולא אסרה רק עד שיגיע למקום הפגימה ומ"ה חייב דוק ותשכח. וא"כ שפיר מתורץ הקושיא הנ"ל דמאן דס"ל דאי אפשר לצמצם ס"ל באמת דבעינן שחיטה מפורעת ומתורץ הכל

ולפ"ז מתורץ ג"כ רבינו יונה הנ"ל. דבאמת הכי הפי' בתוס' דיבמות דף ל"א ע"ב. דלכאורה קשה נוקמה בחזקת שלמה ולא ניקב. אך צ"ל דהוי בחזקת איסור דמחיים. ואזי שפיר מקשה התוס' דהא בכאן (צ) משמע דלא (ק) לא חשיבא חזקה לאיסורא. וא"כ נוקי אחזקה דהוי מקודם בחזקת שלם. אך דצ"ל דהוי חזקה להיפוך דחזקת איסור, וע"ז מקשי התוס' שפיר ואך לפי התירוץ [של התוס' עיי"ש] אפילו אם נימא דלא חשיב חזקה לאיסורא. אך עכ"פ לא הוי חזקה ד היתרא ג"כ דהא הוי כמו שמא ימות דחיישינן לר"מ יע"ש היטב בגיטין. וא"כ מיושב מ"ש לעיל ליישב קושית הגאון מו"ה דוב הנ"ל (ר) וא"כ בכאן (ש) דהוי הפי' דהיכא דהוי ספק אם מקודם שחיטה או לאחר שחיטה. וא"כ לא שייך חזקת היתר דהוי שמא ימות והוי כמו דלא איתחזק איסורא והיתרא וא"כ מש"ה יש לאסור. משא"כ הגבינה הוי עכ"פ כמו שכתבו הט"ז והש"ך גבי סכין שנאבד דקודם שנולד הריעותא הוי בחזקת היתר דאין צריך שחיטה עכ"פ. והוי שרי מיד כמו שם בסכין בסימן י"ח שכתבו הט"ז והש"ך משא"כ גבי בהמה לא הוי בחזקת היתר דילמא יטרוף עדיין ולא הוי מעולם חזקה דנתבררה בשעתה ודלמא באמת נטרפה סמוך לשחיטה וא"כ שפיר מייתי ר"י ראיה משחיטה היכא דהוי ספק בשחיטה דעכ"פ צריך לומר זה הסברא דהוי כמו שמא ימות ולא הו"ל היתר מחיים: סימן ג [אם בדק הסכין קודם השחיטה בחודה ומן הצדדים לא בדק ונאבד הסכין מהו

] חולין דף ח' ע"א אמר ר"ז ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה חידודה קודם לליבונה והאיכא צדדין בית השחיטה מירווח רווח. הרי"ף לא כתב הא דר"ז וכן לפי גירסת הרא"ש בהרמב"ם גם הרמב"ם פסק דפסולה. והנה י"ל דבאמת בכאן אם מסופק אם נגע בצדדים וכמ"ש הראב"ד (א) לכאורה דזה הוי רק אם נימא דנקיבת הושט הוי רק טרפה וא"כ בכאן [בליבן ושחט] לא הוי [ניקב גם אם נגע בצדדים] רק נגד מה ששחט (ב) וא"כ [בדיעבד כשרה דהא] בקנה לא איכפת ליה וכמ"ש הפר"ח (ג) וכן בוושט עכ"פ לא הוי רק טרפה דרוב נשחט מקודם והוי רק נקיבת הוושט וכשר מספק [אמרינן נשחטה הותרה] אך לפי שיטת הרמב"ם (ד) לא הוי שחיטה והוי שפיר פסול מספק [דהוי ספק בשחיטה] אך לר"ז דהוא ס"ל דטעמא דר"ל [בשחט הקנה וניקבה הריאה. כשרה משום] דאין טרפות לחצי חיות (ה) ואך [לפ"ז] עכ"פ לא הדר ר"ל מחילוק שבין אחר ששחט במקום חתך או לא (ו) וא"כ לפ"ז הוי נקיבת הוושט כי שחט שלא במקום חתך רק טרפה (ז) ומשא"כ לפסק הלכה דפסקינן כרבא שם דר"ל גופא הדר מהך סברא. ועוד דר"י לא ס"ל כהך תירוץ דר"ל וכמ"ש הרמב"ן, והוי שפיר נבילה ומספק אסורה (ח) והא דהשמיט הרי"ף, וא"ל הא עכ"פ נ"מ לקנה (ט) ואפילו אם נימא כס' התבואת שור דשורף למטה (י) קשה הא נ"מ אם הוי שחט קנה בשני צדדים (כ) או דהוי חצי קנה פגום והוא שחט אח"כ בצד השני וא"כ לא הוי נפסל. אך [די"ל] דא"כ פסול מכח אי אפשר לצמצם, ולא שייך [בכאן] תירוץ הר"ר שמעון (ל) משום דהוי תרי ספיקי להתיר עיי"ש דאדרבה בכאן הוי תרי ספיקי לאיסור דילמא הוי יותר מרוב פגום ודילמא הוי פחות ושורף (מ)

אך לשיטת הרמב"ם (נ) י"ל [אפילו] כמ"ש הראב"ד לחלק בין לכתחלה בין דיעבד [דהוי ספק אם נוגע בצדדים כנ"ל] ואו דאפילו הוי הספק בשחיטה (ס) י"ל דאין ספק מוציא מידי ודאי דודאי נשחט, וכמו שהבאתי (ע) ע"פ תשובת עבודת הגרשוני ליישב קו' התוס' בדף ג' ע"ב בד"ה רבא אמאי לא אמר כשמעתתי'

ובזה א"ש דפריך על רב חסדא (פ) פשיטא דכיון דכי נקב טריפה בעי בדיקה. ולכאורה קשה דהוי ליה למיפרך דכיון דבעי שחיטה וזה הוי עיקר [הפסול] בסכין פגומה לשיטת רש"י ולשיטת בה"ג עכ"פ בסכין פגומה לא הוי שחיטה כלל (צ) ולפמ"ש א"ש דה"פ במאי דפריך הש"ס, דאולי ס"ל לר"ח דבעי בדיקה בג' רוחות וא"כ קמ"ל דבזה נמי בעי בדיקה (ק) וע"ז פריך הש"ס ואפילו אם ס"ל כר"ל דעכ"פ כיון דס"ל דאם ימצא בצדדין פגומה טרפה ג"כ, מדאמר דבעי בדיקה וא"כ פשיטא כיון כי נקב טרפה בודאי בעי בדיקה (ר) דהא זה לא מוכח דהוי טריפה מן הצדדין דלא אמרינן מרווח רווח לא מן הקרא ולא מן רב חסדא דרק הוא אמר כלל דמאי דצריך לענין שחיטה דלא יטרוף בעי בדיקה, רק דזה דלא אמרינן מרווח רווח ע"כ צ"ל דהוי בל"ה הוי סבור ר"ח רק דאשמעינן דבעי בדיקה. וע"ז פריך הש"ס שפיר דבודאי כיון דס"ל כן בל"ה, דמקרא לא מוכח