שו"ת ר' משולם איגרא צד

להך דהוי ספק דניקבו בני מעים וא"כ ממ"נ שרי ומייתי שפיר ראיה ומתורץ קושית הפלתי הנ"ל

או י"ל. דבאמת קשה לר"מ [דס"ל סמוך מיעוטא] נימא מצרף למיעוטא הך חזקת איסור אמ"ה דלא נשחטה והוי פלגא ופלגא. אך [די"ל] באמת לפי סברת הט"ז (ח) וא"כ בוודאי לא נולד בנקיבת הושט וכן בניקבו המעים, דאם נולד כן כשר [לדברי הט"ז] וא"כ (ט) שפיר [הוי כנגדה] בחזקת דנולדה שלימה וא"כ הוי חזקה נגד חזקה ונשאר ברובא. וא"כ לפ"ז באמת בניקבו הבני מעים קשה הא הוי חזקה דשלמה דעדיף מריעותא דהרי נקובה לפניך (י) אך דהוי תרתי נגד חדא דהוי חזקת איסור אמ"ה וחזקה הרי נקובה לפניך דהא בעינן דלהכשר יהיו שניהם אמת וכמ"ש התוספות והמאור בכתובות הנ"ל. ואך אם אמרינן דכיון דכבר יצא הדבר להיתר. וא"כ לא מצרף לה הך ספק דנקיבת הושט וכמ"ש לעיל ושפיר הוי ממ"נ שרי וכמש"ל. וא"ש הכל ונתקיים פסק של הש"ע הנ"ל ומתורץ ג"כ האגודה ומביאו הרמ"א סעיף א' יע"ש לעיל היטב

ובמה שכתבתי מיושב הא דפסק הראב"ן כעולא דאין חוששין [לשמא הבריא] אם נמצא תחוב בושט (כ) ובאמת הא הש"ס בחולין דף מ"ג אמר ולעולא מ"ש מספק דרוסה ומסיק דעולא ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה. וכיון דנפסק לקמן דחוששין לספק דרוסה בדף צ"ג ע"ב אמאי פסק כעולא. וי"ל משום דהנה באמת אם אמרינן כשיטת התוספות (ל) דנקובת הושט יש לו בדיקה מבחוץ. אך לדרוסה אינו מועיל עיי"ש. וא"כ אם אמרינן דמ"ה בדרוסה [לא אמרינן נשחטה הותרה] דהוי הטעם משום דהא אם נדרס הושט ואין מועיל השחיטה והוי נבילה והוי שפיר ספק. ומשא"כ לענין ניקב הושט דעיקר החשש שמא הבריא (מ) והנה הא דקרום שעלה מחמת מכה לא הוי קרום עכ"פ הא כתבו יש פוסקים (נ) הטעם דאין מועיל קרום כיון דכבר נפסל ונטרף אי אפשר להיות כשר. והנה באמת הא נקובת הושט לא הוי נבילה מחיים רק דאין שחיטה מועיל (ס) וא"כ ע"ז עכ"פ מועיל הקרום דתו לא הוי נבילה ומועיל השחיטה ול"ש דאינה חוזרת להכשרה דכיון דעדיין לא הוי נבילה וא"כ ליכא ספק דמוקמינן ליה אחזקת היתר

אך באמת לעניין דרוסה נמי קשה הא הוי קאי מקודם בחזקת היתר דיהא מועיל שחיטה אם ישחט. וכמו דכתבו רש"י ותוס' ביבמות בדף ל"א דהוי קאי בהיתר אם ימות אח"כ יעש"ה, וא"כ מקודם הך ריעותא הוי קאי בהיתר, אך באמת הא לא קאי בהיתר דהא לשמא ימות חיישינן אפילו קודם שנולד הריעותא וא"כ דילמא קודם גמר השחיטה יטרף (ע)

והנה י"ל בזה הקושיא שהקשה בספר תבואת שור וכן הפלתי על רבינו יונה דמכשיר הגבינות ואעפ"כ סתם דאם הוי ספק [אם נשמט הגף] קודם שחיטה או לאחר שחיטה דטרפה (פ) וי"ל משום דהנה הקשה הגאון מו"ה דוב בער אבד"ק גלוגא על מה דאמרינן בחולין דף מ' על הא דמקשינן מהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז נימא מכי שחט פורתא אסרה כו' ומתרצינן בחצי קנה פגום, והקשה דהנה התוס' כתבו בחולין דף כ"ח ע"ב על מחצה הא אי אפשר לצמצם, ותי' התוס' בשם ר"ש דהוי כמו ס"ס דהיינו ממ"נ אם הוי רק חצי כשר ואם פחות מחצי ג"כ כשר מאי אמרת דילמא הוי רובא וע"ז שפיר הוי ס"ס יעש"ה. וא"כ בכאן שפיר קשה הא אי אפשר לצמצם, וא"ל דהוי כמו ס"ס. דהא בכאן ממ"נ אם הוי רובא מקודם נפגם א"כ אי אפשר להקריב בפנים ופטור אש"ח. ואם הוי פחות מרובא, א"כ מיד שנשחט עד דהוי מחצה נמי אסור מכח דשחט לע"ז וא"כ הוי אי אפשר להתקבל בפנים וא"כ הוי כמו ס"ס לפטור דברובא נפטר ובפחות מחציו נמי פטור רק אי הוי שוה בשוה ואי אפשר לצמצם

אך י"ל דבאמת אם אמרינן דמועיל חזקה אפילו אם הוי ס"ס יע"ש בסימן קי"א [ועיין לקמן בהתחלה בד"ה והנה לכאורה] וא"כ בכאן אמאי לא אוקמי אחזקת היתר, וכאן לא שייך דהוי ספק בשחיטה דהא הוי הטעם או דהוי אפשר דלא שייך החזקה דמי יימר דנשחט וכאן אם באמת הוי שחוט לפנינו. וא"כ הוי שפיר כמו סברת התוס' ביבמות דאוקמי על חזקת היתר דהוי היתר מקודם אם ישחט, ול"ד לשמוטה ושחיטה דאם הוי ספק [אם נשמט קודם] דטריפה מכח ריעותא לפניך ואמרינן כמו דהוי עכשיו כן הוי מקודם, יעש"ה בספר תבואת שור דמקשה באמת בספק שמוטה אמאי הוי אסורה מספק לפי סברת התוס' ביבמות בדף ל"א ע"ב ע"ש היטב ותירץ התבואת שור דהוי רק מדרבנן אסור ובכאן לא שייך דמשמע דמן התורה הוא דאמר דהכי אגמריה רחמנא למשה מסיני וכו'

אך י"ל דבאמת הא חזקה שלא נתבררה בשעתה לא הוי חזקה, והנה הדין אם אמר סמוך למיתה הוי שעה אחת [מגורשת] אסורה בתרומה מיד, וכאן ליכא רק חזקה להיתרא דחזקה דחזקת שלם ליכא דהא נקב באמת השתא או חצי או מעט פחות עכ"פ או יותר וא"כ יצא מחזקת שלם עכ"פ ורק חזקה להיתרא איכא, והנה אם נימא כר"מ [דחייש לשמא ימות] אזי הא הוי [ועיין לקמן בד"ה והנה באמת התוס'] כמו חזקה שלא נתבררה בשעתה שמעולם הוי מסופקין דילמא קודם שיוגמר השחיטה יטרף באמת אח"כ וא"כ מעולם לא חל דלא הוי בידו ולא מיקרי חזקה [כמ"ש לקמן דלא הוי חזקה] אע"ג דהשתא עדיין לא ניקב, משא"כ אם נימא דלא חיישינן שמא ימות אזי א"ש דהוי שפיר חזקה דנתברר דהא מחזקינן השתא דעדיין לא ניקב [והוי] בחזקת שלימה ולא יהא נקב אח"כ ג"כ, וא"כ היוצא לנו מזה דלמאן דלא חייש שמא ימות וא"כ שפיר הוי אפילו דאיכא ס"ס יש להכשיר. והנה הדין דאם לאחר ששחט רובא לא חשיב מעשה שחיטה בכל דהוא לאוסרה, דכיון דלא חשיב שחיטה דרק בשחיטה יכול לאוסרה במעשה כל דהוא וכמ"ש כן במגיני זהב וא"כ אם אמרינן דבעינן שחיטה מפורעת (צ) וא"כ אם ישחט כנגדו במה שפגם מכבר וא"כ אין מצרפין רק דהוי רובא בב"א, וא"כ אם כבר נפגם חצי קנה והוא ישחט כנגדו אזי אין יכול לאוסרה בהך חצי דממ"נ כ"ז דלא ישחוט להך רובא דהיינו המעט שהוי לאחר החצי לא מצרפו. והאם שישחוט הך מעט עד שיהא כסדר בלא"ה יהא מצרף דלמאי שנשחט דהיינו דנפגם