שו"ת ר' משולם איגרא צג

יבדקו לאחר שחיטה דזה אפשר, אך כדלעיל כדאיתא בתשובות עבודת הגרשוני דאין ספק מוציא מידי ודאי, רק דהיכא דהוי ריעותא ואי אפשר למיתלי, וא"כ כ"ז דלא ראינו לא חיישינן והשאר הכל כדלעיל

והנה עי"ל קושית התוס' בד"ה רבא מ"ט לא אמר כשמעתיה אם נימא דהלכה כת"ק דרשב"ג ומקשה הכי דיהא נימא כשמעתיה וא"כ מצי לאוקמי כהלכתא ובסיפא (פ) הוי הפי' דבאמת באחרים רואין אותן, ואך אם הלכה כרשב"ג ל"ק, אך דהתירוץ דלעיל הוי אפילו אם הלכה כרשב"ג, אך דקשה מה"ת דיהא דין חדש דילמא ס"ל למתניתין כר"מ ולא מוכח דין חדש (צ)

והנה אם נימא כסברת הר"י דאפי' אם אינו חושש לזביחה לא הוי בכלל וזבחת, וא"כ מתורץ קו' הרשב"א דהקשה מאי אמר סייעתא בדף ד' ע"ב מברייתא דהכל שוחטין ערל ומומר דילמא איירי בעומד על גביו, דהא עיקר דהא כיון דדש ביה כהיתרא דמי והוי כמו אין חושש לזבוח ולא הוי בכלל וזבחת אך אם הוי לתיאבון א"ש ול"ק קו' הרשב"א

והנה אם נימא כס' התוס' בטעם דא"י פסול משום וזבחת וא"כ אם אין חושש לזבוח הוי פסול מן התורה, וא"כ לפ"ז כותי לא מהני עומד ע"ג אם ס"ל דהוחזקו בלא כתיבא לא מהני וא"כ לפ"ז ל"ק קו' דלעיל וא"כ תקשי קו' התו' הנ"ל בד"ה מאי טעמא כו' והא קתני תרי הכל שוחטין, וא"ל דניפוך בכדי דיהא כהלכתא, דהא ע"כ בל"ה בסיפא דלא כת"ק דאל"כ לא מהני כלל עומד על גביו, ושפיר מקשה הש"ך (ק) דאמאי לא אמר ר"א לא אמר כתרוייהו דרוצה לאוקמיה כת"ק א"ו דהלכתא כן, אך לפ"ז שפיר קשה דא"כ האיך מוקי אביי הסיפא דא"ל דמוקי במומר הא לאביי לפי שיטת התוס' דכיון דדש ביה כהיתרא דמיא וא"כ עומד על גביו לא מהני, ואפ"ל במומר לדבר אחר זה בודאי [מהני עומד ע"ג]

והנה לפמ"ש לעיל ליישב קו' הרשב"א דלא מוקי הך ברייתא דמומר בעומד על גביו, משום דהוי אסור לפי שיטת התוס' כנ"ל. וא"כ מתורץ מה דהוי קשה לאביי לשיטת רבינו וא"כ כיון דמוקי בכותי ולא במומר בשאר עבירות. א"ו דלאביי גם בשאר עבירות לא מהני בדיקת סכין, וא"כ לפ"ז קשה מברייתא דערל דהוי מומר לשאר עבירות, ולפי הא דלעיל א"ש דאפ"ל דאיירי בעומד על גביו בהך ברייתא דערל ועומד על גביו בודאי מהני בשאר עבירות ולפמ"ש בהלכות שחיטה לעיל אפ"ל דגם רבינו ס"ל כס' התוס' דמי שאינו חושש לזבוח לא הוי בכלל וזבחת ולפ"ז מוכח שפיר דרבינו ס"ל כרשב"ג דמהני הוחזקו מדמהני אם שחט בפנינו: סימן ב

ביו"ד סימן י"ח סעיף י"ג כתב, שחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר כך כו' שחיטתו כשרה הואיל ויצא הדבר בהיתר עיי"ש והקשה בספר הפלתי וז"ל בס"ק ד' מהא דאמרינן בחולין אינקבא ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלינן. וקאמר הגמרא מסתברא דתלינן דהא תלינן בזאב ופירש"י דאמרינן בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין אין אומרין במקום נקב ניקב וקשה מאי ראיה בשלמא שם דכבר נטלו זאב והרי הן אבודין וכבר יצא הדבר להיתר כו' אבל בלפנינו אין תולין ביד הטבח עיי"ש

וי"ל משום דהנה באמת הא גם הלשון קשה נשחטה הותרה היכא דמשמש ידא ולמה נקט לשון נשחטה הותרה דהא לסברת הפוסקים אפילו נולד רעותא מחיים היכא שיש לתלות תלינן (א) וי"ל משום דהנה באמת רעותא דהרי נקובה לפניך לא מצי לגרוע הרובא דהוי מקודם [דרוב בהמות כשרות הן] דהא רובא וחזקה רובא עדיף והנה הא כתב הפלתי דאפילו נגד החזקה לחוד לא מהני ריעותא דהרי נקובה לפניך לגרוע החזקה דהוי מקודם וכן כתב בסימן פ"א וס"נ. ואך (ב) דהנה התוספות בכתובות בדף ע"ו בד"ה וחדא במקום תרתי לאו כלום היא הקשו וז"ל. וא"ת והא גבי בעל איכא נמי תרי חזקה והא כל חזקה בפ"ע עדיף מחזקת האשה ואמאי כי הוי תרתי הך חזקה דאשה עדיפא. ותירץ התוספות משום דלענין לסייע לבעל צריך שיהא שניהם החזקות אמת ומשא"כ לענין חזקה לאשה דאפילו לא הוי רק בטענה אחת אמת מהני ומסייע לה ומש"ה הוי חדא במקום תרתי עיי"ש

והנה רב אשי אמר (ג) ילפינן משחיטה עצמה דאמר רחמנא אכול בישרא ודלמא במקום נקב קא שחיט א"ו דאזלינן בתר רובא. והנה איתא בפוסקים דשני חזקות לא עדיף רובא מהם, וא"כ ספיקא שלו (ד) [הוא] כך דהא וושט אין לו בדיקה מבחוץ וא"כ ניחוש דלמא במקום נקב קא שחיט והוי טריפה וא"ל כתירוץ הש"ס דאזלינן בחר רובא. וא"כ עדיין קשה הא הוי טרפה דחזינן נקוב לפניך והוי חדא חזקה לאיסורא דכאן נמצא וכאן היה, ורק רובא עדיף. וא"כ הוי חדא במקום תרתי דכיון דלענין הכשר בעינן שיהא שני הדברים אמת הן דלא ניקב הושט הן דלא ניקב הבני מעים וא"כ הוי רק חד רוב להכשר ולענין הטרפות הוי שני חזקות. חדא אוקמי בחזקת איסור דלא נשחט וחדא דהרי ניקב לפניך דבחדא נמי הוי טריפה ולענין נקב לא שייך חזקת איסור וכמ"ש התוספות ביבמות בדף ל"ג ע"א יעש"ה, וזה שפיר [אם] הוי מסופק בדין. אך אם אמרינן דבאמת כיון דיצא הדבר להיתר הוי שפיר מותר וא"כ כיון (ה) דזה גופא [שמא ניקב הושט הוי] בספק. מקרי חזקה. וא"כ הא באמת כיון דנשחטה הותרה לענין דלא מטמא כנבילה ועוד דלא אסור משום אמ"ה. ונ"מ דלא מצרף בהדי איסור אמ"ה לענין דאיסורין מבטלין זא"ז ויבטלו אמ"ה האיסור דטרפה או שאר נ"מ. וא"כ כיון דיצא השתא הדבר בהיתר ואי אפשר לבדוק הושט ואמרינן דהותרה וא"כ כיון דיצא הדבר להיתר לא מקרי הספק לאיסור, דכיון דהוי הוראה להיתר. וא"כ לא נשאר כלל לצירוף רק הך ספק דניקבו בני מעים ורובא עדיף מחזקה דהרי נקובה לפניך ומש"ה יש להכשיר, וע"ז שפיר מייתי ראיה מבא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין, וא"כ ממ"נ אם אתה מכשיר שם כיון דתלינן בזאב וא"כ בכאן ג"כ כשר. אלא דאמרינן (ו) דכיון דהוי הטעם דכיון דהוי בחזקת היתר דנאבדה, וא"כ גם שם [באינקוב היכא דמשמש ידא דטבחא] שרי דהא הוי רובא עדיף (ז) כיון דאי אפשר השתא [למיבדק הושט ויצא להיתר] דכבר הוי מותר מנבילה ואמ"ה וא"כ אין מצרפין