שו"ת ר' משולם איגרא ט

ולר' יהודא אסור איגוד ביו"ט וע"כ וקודם יו"ט. (ומה דבתפילין הוה לילה זמן תפלין אך מציצית קשה. אך להרמב"ם א"ש דהא בשעת קשירה לפי דעת הרב הכ"מ לא בעינן לשמה לפי הרמב"ם. ומעיקרא הלא לא הוה גמר מעשה ובודאי א"צ לשמה. או י"ל דשם קאי אם ציצית נמי ליתנייהו בלילה

ובזה אפשר ליישב הא דמקשה הריטב"א בסוכה דף ס' ע"א. דבעינן דוקא סוכה הראויה לשבעה ואין עושין סוכה בחוה"מ. ומתורץ דזה תליא בזה אם עושין סוכה בחוה"מ): סימן ג [ש"ץ שהפסיק וירד אחר תחתיו באמצע תפלה

] הנה הש"צ שנסתלק מהתיבה. במוסף יוה"כ קודם שגמר הברכה האמצעיות לאחר שגמר הקרבנות של מוסף. וירד הש"צ השני ולא אמר קרבן מוסף. נ"ל דשפיר עבד אע"ג דהדין אם טעה באמצע הברכה. דצריך לחזור לראש הברכה זו מתחלה. ואמאי לא אמרינן בזה דהוי עכ"פ לא גרע משלש ברכות ראשונות או אחרונות. דעכ"פ צריך לחזור לראש הברכה ראשונה דכולה כחדא חשיבא ומכ"ש בכאן. דבאמת הוא חדא ומחוייב לחזור לראש

אך דהא כתב המג"א בסי' רס"ח סעיף ו' על הא דכתב המחבר. דאם החליף בשבת של זו בזו אינו חוזר ומשא"כ במוסף די"א שאם החליף של מוסף באחרות או אחרת בשל מוסף חוזר. וכתב המג"א ס"ק ט' דאין דומה לסעיף ד'. דשם אמרינן דאפילו אם התפלל של חול במוסף יצא. דאמת דגם שם הוי הדין דצריך להזכיר דוקא קרבן מוסף יע"ש. אך דבאמת גם שם אם הזכיר הקרבן מוסף. באיזה ברכה שיהי' או ברפאינו או בשומע תפלה או בשאר ברכות או בין ברכה לברכה. אך דהזכיר קרבן מוסף מהני. וא"כ אם הש"צ הראשון הזכיר קרבן מוסף בין אתה גבור בברכה ראשונה או בין ברכה לברכה נמי מהני. וא"כ בנ"ד הוי כמו דהזכיר הראשון קרבן היום בשאר ברכה או ביני ברכה דמהני וא"כ הוי השאר מה שהתפלל הש"צ השני רק ברכה לחוד ומהני: סימן ד [שיעור הפסק בדבר שצריך תכיפה

] הנה הרמב"ם פסק (ה) דמחוסר כפורים שנכנס לעזרה אין חייב כרת. והקשה הראב"ד דהא בש"ס משמע. מדאמרינן עשה שיש בו כרת. הואיל ואישתרי כו'. אלמא דהוי בכרת. וכה"ג מקשה הראב"ד (ו) לענין מחוסר כפורים אם שימש עי"ש. ועוד הקשו התוס' (ז) דאמאי אמרינן (ח) הא הוי ניתק לעשה. והאיך אישתרי ע"ש

וי"ל משום דהנה הש"ס (ט) רצה לילף מפסח [דדוחה] שבת דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. ודחי (י) אך עכ"פ בפסח גופא עשה דוחה ל"ת דשבת שיש בו כרת (כ) אך דהתירוץ [על זה. דהש"ס פריך] דקשה על לישנא דאמר אתי עשה שיש בו כרת ודחי שאין בו כרת. אלמא [עכ"פ] דלא הוי כרת במה דמכניס ידו. וקשה למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה. אך י"ל דהנה באמת הא הש"א כתב. דעיקר הוי. דמה דהוי קום ועשה אתי ודחי לשב ואל תעשה. וא"כ מש"ה דחי מה דהוי קום ועשה (ל) ומשא"כ בזה (מ) [דהמצוה היא] דצריך לצאת [מעזרה] הוי ג"כ קום ועשה. ומש"ה לא דחי. אך באמת דבעינן (נ) שהה דוקא. וא"כ בעינן שיעור להשתחות. וא"כ תלה באויר העזרה הוי ספקא בש"ס (ס) וא"כ ביאה במקצת עכ"פ לא הוי ראוי להשתחות: וא"כ ליכא קום ועשה (ע) אך דבאמת י"ל הכי. דאמרינן בש"ס שם מי גמר שהה למלקות כו'. ומשמע מהלשון דלמלקות גמיר שהה. אך לאיסור עשה אין צריך שהה. וא"כ הוי קום ועשה (פ) וע"ז שפיר מתרץ הש"ס שיבוא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת. והפי' לעולם דפסח אתי ודחי. כנ"ל וא"ל אמאי נקט לישנא לעשה שאין בו כרת [הוא]. בשביל [העשה דהוי] קום ועשה כנ"ל וזה לא מצי למילף מפסח [דדחי שבת] דהוי קום ועשה נגד שב ואל תעשה. ומשא"כ בזה דהוי שניהם קום ועשה. וע"ז אמר דאתי ודחי העשה [שאין בו כרת] ולאו וכרת בלא"ה ליכא דכיון דאין ראוי להשתחות (צ)

אך דלפי"ז קשה. אימת הוי מכניס ידיו לבהונות. אם מקודם [שהקריב הפסח.] א"כ לא הוי בעידנא. וא"כ כיון [דעיקר דדחי היא משום] דרצה למילף מפסח דכיון דאלו ואנו הוי כרת (ק) וא"כ ל"ד לפסח. דלא הוי בעידנא. ואלא דמעיקרא יהא מקריב הפסח (ר) וכמ"ש התוס' בפסחים נ"ט ע"א. וא"כ הוי שני עשה. דקום ועשה דישלחו כו'. ועשה דהשלמה (ש) רק היכא דאיתא שני ל"ת אין חילוק [דאפ"ה דחי עשה. הוא משום דבלא"ה הוי ל"ת חמור. וא"כ אין חילוק בין חד ל"ת לתרי ל"ת. ומשא"כ בזה דהוי שני עשה. ואין חד עשה דוחה תרי עשה. ועוד י"ל דהא עשה שיש בו כרת דוחה לא תעשה שאין בו כרת אפילו בקום ועשה. אך בהצטרפות הך עשה דהשלמה וגם איכא עוד עשה דקום ועשה [דישלחו כו'] אי אפשר למידחי משום דתו לא מצי למילף מפסח דדחי שבת. ורק דלא הוי קום ועשה משא"כ אם איכא עוד עשה דקום ועשה תו לא מצי למילף. ולא מצי למידחי בהצטרפות שניהם (ת) וע"ז