שו"ת ר' משולם איגרא פט

אע"ג דהוא דומיא דנימא. אבל השורש נ"ל כן. דבמכשירין יש תרי טעמי לגריעותא. הטעם אחד דהי' יכול לעשותן מאתמול. אמנם התוס' ביבמות (פ) כתב עוד טעם היינו מפני שעדיין אינו מקיים המצוה. פי' ולא הוי בעידנא דבעידנא דמיעבר לאו עדיין לא מקיים עשה (צ). אמנם התוס' בפסחים מקשו האיך דחה עשה דפסח לעשה דהשלמה והא בעינן בעידנא. ותירצו דאכילה אינה מעכב רק בעינן שיהא ראוי לאכילה וא"כ תיכף ששחטו מקיים העשה דפסח דמיירי שכבר שחטו עליו ועכשיו תיכף הוא ראוי לאכילה והרי הוא כמקיים העשה. והנה השאגת אריה כתב דלא בעינן שיגמור כל העשה רק בהתחלה לחוד נמי מיקרי בעידנא כיון שבהתחלה הוא בעידנא. שוב מצאתי כן בנ"י בב"מ בשם הר"ן בר"פ אלו מציאות גבי אין עשה דוחה ל"ת ועשה. ונ"ל ראי' לזה משחיטה שדוחה שבת אע"ג דעיקר המצוה אינה נגמרת אלא בסוף ותיכף שמתחיל לשחוט הוא עושה עבירה דמקלקל בחבורה אסור למ"ד מקלקל בחבורה חייב. אלא ע"כ הואיל כשהוא מתחיל המצוה נמי מהני. ובהיות כן א"ש בנימא גם לטעם השני שכתבתי. דהנה הא לר"מ מעכב כלי שיר את הנסכים וכמו דאיתא בערכין דשיר מעכב הקרבן. והפ"י כתב בר"ה דף ל"א דלמ"ד עיקר שירה בכלי הוי כלי מעכב הקרבן. ואנן קיי"ל דהוי בכלי עבודה וא"כ לפ"ז הוי הפי' דמקריב מיד הנסכים וא"כ אם לא תיקן הכלי הוי פסול ואם כן לאחר שתיקן אזי כשר והוי התחלת המצוה אע"ג דמעכב הקרבן (ק) והוי שפיר בעידנא כמ"ש התוס' לענין פסח. וא"ש בנימא משא"כ בשאר דוכתי ול"ק מנשפך חמימי

והנה הרמב"ם אע"ג דס"ל דעיקר שירה בפה (ר) דהוא מתרץ לחלק הואיל דכבר דחה הקרבן שבת כמו דאיתא בכה"ג בפסחים דף ס"ט במכשירין דלאחר שחיטה. אך שם משמע אע"ג דאפשר לעשותו וע"ש היטב אך [י"ל דשם הוי הטעם מכח] חביבא מצוה בשעתה וע"ש היטב

אך מ"מ ק' דהא ר"ת פוסק דד' מינים שבלולב מעכבין זא"ז אמנם אין צריך ליטלן בבת אחת ובהיות כן י"ל גם כאן דכבר נטל השלשה מינים ואם לא יקצץ אח"כ מין הרביעי אזי לא עשה שום מצוה בשלשה ראשונים עדיין. משא"כ עכשיו כשהוא קוצץ המין הרביעי. ואם כן כבר התחיל המצוה בשלש הראשונים רק שלא נגמרה עד שיטול מין הרביעי אבל התחלת המצוה הי' עכ"פ וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהא דמי ממש לנימא ומודו רבנן

אמנם נ"ל לתרץ ע"פ דברי התוס' במנחות דף כ"ז שכ'. כמו שביו"ט שני אדם יוצא בשאול ה"נ אין הארבעה מינים מעכבין זא"ז. ואף במקדש דמדאוריי' טעון נטילה כל ז' מ"ע אין מעכבין זא"ז. ובהיות כן הכי קמקשה הש"ס דקתני הברייתא הראשון מלמד שאינו דוחה רק יו"ט ראשון, ולא שאר ימים. וקשה שאר ימים ל"ל למעוטי כלל הא שאר ימים ל"ש לומר כן דע"י קציצת מין הרביעי כבר עשה התחלת המצוה דבלא"ה נמי עשה מצוה דהא אין מעכבין זא"ז. אך באמת לרבנן לא דרשו ה"א דהראשון והא ראי' אם ממעטינן לילות וליכא מיעוט דהראשון (ש). אך הברייתא ע"כ כר"א דדרש מיעוטא דהראשון (ת) וא"ל לפ"ז מה פריך לקמן ורבנן האי ביום מה עביד ביה הא אצטריך ביום אפילו בשבת ליום ראשון וכמבואר [כיון דבלא"ה לא דרשו ה' דהראשון]. י"ל דהקו' לרבנן התם בנימא או דהקושיא היא לר"י דסובר דבעינן איגוד והיינו ג' מינים בעי איגוד ואתרוג ודאי לית מאן דחש לאגדו עם השלשה מינים. ומ"מ עכ"פ צריך ליטלו יחד ולפ"ז גם בראשון ל"ש לומר שכבר נטל מין א' ופריך שפיר

ועכשיו יתבארו ג"כ דברי הרמב"ם דנקט בלשונו ביום לענין נטילת לולב והוא ללא צורך. דהנה בש"ס אמרינן יו"ט ראשון דאית לי' עיקר מן התורה גם בגבולין לא גזרו. והקשו התוס' א"כ מ"ט דשופר דגזרו. ונ"ל כך דהנה התוס' כתבו (א) אע"ג דיש כח ביד חכמים לאסור מה שהתירה התורה אבל לא מה שהתירה התורה בפירוש. וא"כ ניחא דהא במקדש כתיב שבעת ימים והרי יום אחד שבת ואפ"ה נכתב בתורה שבעת ימים ואם כן איך יש להם כח להחמיר אמנם ז"א דהא נוכל לומר פירוש הכתוב ביו"ט ראשון שחל להיות בשבת דיש לו מעלה יתירה דאיתא גם בגבולין. ואע"ג דבאמת מה"ת מותר כל שבעה דהא לאו מלאכה היא. מ"מ לא נכתב ההיתר בפירוש דהא נוכל לומר כנ"ל. שפיר גזרו רבנן בשאר ימים. מה שאין כן בשופר גם ביום א' גזרו דהא נוכל לומר דמיירי קרא כשחל ר"ה בחול ושפיר גזרו חכמים

(ובזה מיושב קושית התוס' והר"ן משופר דלא דחי בגבולין. והנה המאור תירץ משום דהוי שם מה"ת רק חדא מלכות או ב' והשלישי מדרבנן. ורשב"א הקשה הא פסק הלכה הוי שלשה מה"ת ומיושב ע"פ הא דלעיל. ולר"י או לר"א במכשירין ס"ל דשלישי אינו מה"ת והוי כתירוץ בעה"מ הנ"ל) ובהיות כן ניחא. דהנה לכאורה עדיין קשה דהא קרא דשבעת ימים לא נכתב רק במקדש. וא"כ בגבולין מאי"ל אמאי לא גזרו כשהי' ביהמ"ק קיים עכ"פ בגבולין. ולתרץ זה כתב הרמב"ם ז"ל דהא באמת יש לן קרא ביום אפילו בשבת. ובאמת איצטריך לן קרא זה לענין מכשירין ביום הראשון שכבר נטל ג' מינים וכמ"ש לעיל. סוף כל דבר נכתב בפירוש בתורה להיתר. ע"כ לא יכלו רבנן לגזור ומש"ה נקט הרמב"ם ביום לענין נטילה דמש"ה לא גזרו רבנן

ולפי מ"ש יבוארו ג"כ דברי רב אלפס על נכון. דהנה הכפות תמרים מוכיח מן הש"ס דלכתחלה בעינן שיטלם יחד. והנה לשון הרמב"ם ובלבד שיהיו הכל לפניו ופי' בו שלא יפסיק. עיין באו"ח סי' תרנ"א סי"ב כך פי' המג"א, ולי נראה פי' הדבר כן. דהנה לענין בילה אמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו אבל אם אינו ראוי לבילה בילה מעכבתו. ולפ"ז כך פירושו דבעינן שיהא הכל לפניו דאז ראוי לבילה דראוי ליטלן ביחד משו"ה יוצא בדיעבד כשנטלן זה אחר זה. משא"כ כשאינם לפניו דאין ראוי ליקח ביחד גם דיעבד לא מהני. ובהיות כן בלא"ה מקשי הש"ס שפיר האי ביום מה עביד בי'. ואין לומר אחר שכבר נטל אחד. ז"א דא"כ מה נימא דע"י קציצת מין הרביעי כבר התחיל במצוה מקודם. דהא בעינן ראוין ליטלן יחד. ולענין זה אינו ראוי דהא אם הי' בא ליטלן יחד לא הוי שרינין לי' ליקצוץ דהא לא יהי' בעידנא ומקשה שפיר. (וא"ל דאיירי דנטל מתחלה השלשה מינין והי' לו