שו"ת ר' משולם איגרא פב

ר"ל במאי דנקט אח"כ בב"א לא יצא וע"כ הוי הטעם מכח הפסק וכדלעיל

ד ובזה י"ל קו' הב"ח והט"ז על הא דר"א דתיקון תשר"ת משום דילמא שניהם שברים תרועה כאחד הוי מן התורה. והקשו דהא לא מצינו תנא דאמר לתרויהו. ומנ"ל לר' אבוהו לאמור דתרויהו כו'

וי"ל משום דהנה בהך ברייתא דלא יצא בט' בני אדם כאחד. וקשה דמשמע אפילו באחד אין יוצא וקשה (ב) וע"כ צ"ל הטעם כדלעיל משום דהוי הפסק כנ"ל (וא"כ אם נימא כהך ס' הראב"ד דתמיד הוי ט' כוחות וכמו י"א שמביא הטור דבשני תרועות זה אחר זה או שני שברים לא הוי הפסק אבל בקשר"ק תרועה קודם שברים הוי הפסק) וא"כ מ"ה ע"כ אי הוי הפי' דתרועה או שברים הוי כשיעור תקיעה וא"כ האיך הוי הפסק וע"כ הוי ס"ל להברייתא תשר"ת וכס' הראב"ד דתקיעה הוי תמיד רק ט' כוחות והוי נשאר תרועה והוי הפסק וא"כ השתא א"ש דלהראב"ד ל"ק ואין צריך כלל להך דלעיל די"א שמביא הטור אך דבאמת א"ש בפשיטות דלא נשאר שיעור כלל רק לס' הראב"ד ומוכח דהך ברייתא ס"ל דקשר"ק עבדינן ומתורץ שפיר קו' הב"ח והט"ז דלעיל

והנה באמת לכאורה גם לפי דעת הריב"א דהוי הכל ט' כוחות תרועה ושברים יחד כל חד בפ"ע הוי ט' כוחות וא"כ אם באמת אם תרויהו הם אמת אזי הוי שיעור תקיעה ביותר מכדי שברים לחוד וא"כ שפיר י"ל כן כמ"ש לעיל אליבא דרש"י כנ"ל אך י"ל דבאמת דעת הט"ז דאפ"ה אין השברים רשאי לתקוע יותר (ג)

ה והנה עי"ל (ד) דבאמת לפמ"ש הרא"ש וכן התוס' דלר"א הוי כשיעור שהה בכדי שיוגמר כולה רק קשר"ק אחד או קש"ק או קר"ק. [הוי הפסק בין סדר לסדר] וא"כ באמת קשה לפי"ז הא הוי בשני' [ר"ל בסדר השני] הפסק דממ"נ אם יהא בשני [בסדר השני] יוצא בתקיעה ראשונה וא"כ הוי הפסק בשלשה שברים. ואלא דיהא יוצא בשבר השלישי. וא"כ הוי [שיעור] התקיעה [גם] בשברים הראשונים (ה) וגם [שיעור] תרועה (ו) ושברים הוי במשך שיעור התקיעה הראשון. וא"כ הוי כדי לגמור כולה. והנה אם נימא כשיטת רש"י דנימא דבעינן בשברים דוקא ט' כוחות ודלא כטור וב"י. וא"כ שפיר קשה (ז) לר"א דהוי הפסק בכדי שיעור ט' כוחות דהוי שיעור תקיעה ותרועה ותקיעה. אך אם אמרינן דלשיטת רש"י אין צריך דוקא [ט' כוחות] אך דהוי קשה כנ"ל א"כ בסדר השני הוי הפסק כשיעור בין התקיעות ממ"נ אם הוי יוצא בתקיעה הראשונה הוי [השברים] הפסק. ואם בשברים השלישי. אך עכ"פ הוי הפסק בתקיעה הראשון דהוי כמו ג' שברים. וא"ל דיהא יוצא בתקיעה. וא"כ הוי הפסק ג' שברים בסדר השני. והנה [לפי"ז] אפילו אם נימא דהוי אין שיעור בשברים כמו ט' כוחות וגם בשיעור שברים דקשר"ק אינו בט' כוחות. אך עכ"פ הא נשאר עוד שני שברים [וא"כ] הוי אם נימא דתקיעה הוי שיעור שלש שברים ושלש תרועות ושני שברים (ח) ובודאי איכא בהוספה (ט) הוי עכ"פ עוד קול אחד ההוספה בין ג' שברים [לג' יליל דהוי תרועה] ובכאן איכא בתקיעה הראשונה ג' שברים ותרועה ועוד שני שברים מן השלשה שברים והוי ה' שברים וג' תרועות (י) ובודאי אי איכא עכ"פ עוד קול א' והוי ט' כוחות ושפיר חשיב הפסק ומש"ה מוכח דהרי"ף לא ס"ל כשיטת הרא"ש ודלא כהט"ז דבקשר"ק יכול לתקוע באריכות שבר דאל"כ אם הפי' כן מאי מקשה רב עוירא. אלא ע"כ דקו' רב עוירא הוי מכח שיעור הפסק [כנ"ל] ובשלשה שברים דהוי לשיטת התוס' שוין עם ג' תרועות עדיין לא הוי לגמור כולה דהוי בתקיעה הראשון כמו תרועה ושברים והוי כמו שני תקיעות ונשאר [עוד שיעור] שבר אחד דהוי רק שני שברים ועדיין לא הוי כדי לגמור כולה. והנה מ"ה איפוך הרי"ף דכי היכי דלא תקשה קושיות הכפות תמרים [וע"כ דס"ל כשיטת רש"י כנ"ל] (כ) וא"ל עדיין מעיקרא הוי קשה מכח שהה לגמור כולה ואח"כ מכח הפסק בקול דהוי בלא [שיעור] שהה לגמור כולה. דאפ"ל דהא אכתי ב' הפסקות בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה ועדיין לא מלא שיעורא. ומשא"כ שם א"ש דהוי עוד שני שברים ועוד דתקיעה אריכא כדי ג' שברים וג' תרועה וב' שברים הוי בכדי לגמור כולה

והנה י"ל דיקדוק הלשון גבי שברים קאמר והא ג' שברים מפסיקין. ובתרועה מקשה סתם דהא תרועה מפסיק משום די"ל דהא עכ"פ אפשר דיוצא בתקיעה הארוכה. וא"ל א"כ נשאר שברים דמפסיקין עדיין י"ל דאם באמת הוי תרועה וא"כ הוי שברים תקיעה והוי כמו תקע ותקע דלי"א אין מפסיקין. וי"ל משום דא"כ אם יוצא בהך תקיעה ראשונה ולא גרע משהה דכיון דאין יוצא בזה. ומ"ה נקט שלשה דהוי כשיעור תקיעה

ו והנה י"ל קו' הב"ח (ל) משום דהנה הטור מביא בשם י"א דתקיעה אחר תקיעה וכן תרועה אחר תרועה לא הוו הפסק. אך הרמב"ן הקשה מהתוספתא דקתני וחזר והריע. וי"ל דהך תוספתא ס"ל דתקיעה הוי קשר"ק. והנה הטעם של י"א דלא הוי הפסק תקיעה אחר תקיעה או תרועה אחר תרועה לא הוי הפסק משום דהוי כמו עושה עוד שבר יותר וכן עוד כמה שברים וכן תקיעה הוי לאחר תקיעה תקיעה אריכא אע"ג דהפסק ובתרועה בודאי א"ש דהא הוי שעושה כמה תרועה או כמה שברים אע"ג דהפסיק בנשימה בדיעבד יוצא והוי כולה חדא, ומשא"כ הא אין דרכו לילל ואח"כ לגנוחי וא"כ מ"ה שם הוי שפיר הפסק וא"כ מוכח דהתוספתא ס"ל כמאן דאמר תרתי. וא"כ לפ"ז י"ל דבתרועה אחר תרועה לא הפסיק משום דהוי תרועה חדא אע"ג דהפסיק לפי הך דעה דס"ל דאם הפסיק בין שבר לשבר בנשימה יצא כן יש לחלק

ובזה מתורץ קו' הב"ח על [ר"א לפי שיטת] הרמב"ם ועל הרמב"ן דלא ס"ל כסברא זו [רק דגם תרועה