שו"ת ר' משולם איגרא פ

עביד קש"ק. והקשה בס' הנ"ל ממ"נ אמאי לא הי' קשה לר' עוירא קו' רבינא. והנה הס' הנ"ל כתב דגירסת רש"י הוי להיפוך קו' רבינא מקודם

וי"ל משום דהנה התוס' לקמן בדף ל"ד ע"ב (ע) דבכאן [לרבנן] שיעור תקיעה לחוד מפסיק הואיל דכל חדא הוי מצוה בפ"ע עיי"ש. והנה אפ"ל דהפי' משום דהוי כמו [שהה] כדי לגמור כולה דכיון דהוי זה מצוה והנה אך אם נימא כמו סברת התוס' בברכות (פ) דדוקא היכא דהוי אונס וכמ"ש המ"א בסימן ס"ה אפילו אונס אחר. ולאו דוקא [אנוס רק] דאין ראוי מ"מ מיקרי אונס וא"כ לפי"ז האיך שייך זאת בכאן (צ) אך י"ל משום דהנה הא איתא גבי מילה בשבת דמל ולא פרע דחייב דכיון דניתן לדחות רק מפני המצוה וכיון דלא עביד מצוה חייב. ואך דשם (ק) אנא עביד פלגא דמצוה כו' עיי"ש. וא"כ האיך דלא שייך זאת בודאי לכ"ע אסור ועיין בתשובות רמ"א היטב. והנה בכאן הא לפי שיטת הרמב"ם הוי שיעור תרועה ושברים הכל בכל חדא כמו שתי תקיעות. והנה דעת הח"צ דלא כט"ז רק דהוי איסור לתקוע יותר מכדי מצוה וא"כ לאחר שתקע או שבר אחד או כמה יבבות או יבבא אחד וא"כ תו אינו ראוי לתקוע תרועה או תקיעה. דא"כ עשה איסור בהך שתקע מקודם דכיון דלא גמר שברים או תרועה ותקע ביו"ט שלא לצורך וצריך דוקא לגמור כל השברים והוי אנוס. ועדיין להרמב"ם (ר) נשאר שיעור תקיעה והוי הפסק כמ"ש התוס'. או דאפ"ל דהיכא דהי אונס הוי מיד הפסק אפילו לא שהה שיעור שהי' וכמו דאיתא חד דעה בברכות (ש) והא הוי הפסק ושפיר מקשה הש"ס. אך זה דוקא קשה גבי הפסק דשברים הוי הפסק משא"כ בתרועה דהוי הפסק ל"ק זאת. משום דיש דעה דבעינן דוקא שברים תרועה בנשימה אחת. והנה לפי"ז אם נימא כמו הך דעה דתקע תקיעה שברים תקיעה או קר"ק בנשימה אחת לא יצא משום דאין ראש וסוף. וא"כ לפ"ז [אם תוקע תשר"ת והשברים תרועה בנשימה אחת] בלא"ה לא יצא (ת) א"כ לפי דתירץ הש"ס על קו' ר' עוירא דהדר עביד יליל קר"ק [בכאן] קשה עכ"פ במאי יצא בעד קש"ק (א) דהא ע"כ כיון דקר"ק תקע אמאי באמת יתקע קשר"ק. יתקע רק קש"ק. וע"כ צ"ל משום דמספקינן בתרויהו וא"כ בעי בנשימה אחת וא"כ לא יצא [אפילו בלא טעם דהפסק] אך דבאמת כתבו הפוסקים דאפילו למאן דבעי בנשימה אחת מ"מ עכ"פ בדיעבד יוצא בשני נשימות. והנה לפי"ז י"ל אע"ג דהוי מצוה לכתחלה בנשימה אחת [מ"מ] לא קשה דניעבד תרתי עוד תקיעה שברים תקיעה בשביל המצוה לכתחלה. וכמו דכתבו הפוסקים לענין הפסק דהוי הפי' רק משום לכתחלה. דבאמת זה אינו. לפי שיטת התוס' דבשביל לכתחלה לא בעינן למיעבד תרתי. דהנה התוס' הקשו לעיל בדף כ"ח ע"ב דתקעינן מיושב ואח"כ מעומד היכא עבדינן הא הוי בל תוסיף וכתבו רק דמאי דעבדינן מצוה אחד שני פעמים לא הוי בל תוסיף. ומשמע דמשום לכתחלה הוי בל תוסיף. אך לכאורה מקשר"ק וקש"ק וקר"ק דהוי בשינוי קשה. אך י"ל באמת על מה דעבדינן מספיקא לא הוי קשה משום בל תוסיף שוב מצאתי בריטב"א בסוכה שכתב כן להדיא (ב) והנה כמו כן גבי מתנות דהוי בשני קרנות הוי בל תוסיף וקאמר שם ר"י דכיון דכל הניתנין שניתן במתנה אחת כיפר אע"ג דלכתחלה המצוה אינו כן לא עבדינן בשביל בל תוסיף אפילו על ספק בל תוסיף. ומ"ה בכאן [יותר עדיף דניהוי] עבדינן קשר"ק בשני נשימות כי היכי דלא ניהוי בל תוסיף. דכיון דבדיעבד אין צריך בנשימה אחת ומהני בשני נשימות מדעבדינן עוד סדר אחד והוי על כל סדר בל תוסיף דהא מעכבין זא"ז והוי כמו כולה חדא מצוה

וא"כ לפ"ז שפיר לא הוי אונס דאפילו לבתר דתקע שבר אחד אפ"ה מצי לתקוע תקיעה. וא"ל [כנ"ל] דאין רשאי [משום חילול יו"ט דז"א] דהא ממ"נ אם נימא דאין רשאי וא"כ אין יוצא רק בשביל קשר"ק דעל קש"ק נהוי הפסק. וא"כ יהא צריך לתקוע עוד קר"ק וקש"ק וא"כ בל"ה יצטרך לתקוע קשר"ק אחר. בשביל דבעינן לכתחלה בנשימה אחת והוא עביד בשני נשימות דכיון דל"ש הך טעמא דבל תוסיף (ג) וא"כ [אי יהא] צריך בזה לתקוע דוקא קשר"ק ולגמור תקיעה אחרת ובל"ה יצרך לתקוע אחרי' קשר"ק והוי במה דתקע עכשיו שלא לצורך. וחילל בל"ה יו"ט. וא"כ ממ"נ שרי לתקוע תקיעה מיד. דממ"נ הוי מה דעביד למפרע איסור וא"כ כיון דממ"נ רשאי לתקוע תקיעה והוי אין אונס ולא איכפת מה דהוי הפסק ומ"ה שפיר יוצא בזה גם בעבור תש"ת ותר"ת. וא"כ שפיר יוצא אע"ג דהוי תקע בשתי נשימות משום בל תוסיף כנ"ל ול"ק הקו' דהוי הפסק. ומשא"כ בהפסק קר"ק דהוי מעיקרא הפסק בשברים שפיר הוי איסור (ד) דמצי לתקוע בזה תקיעה שברים ולא יתקע כלל אחריו תרועה. או דיעבוד באמת בנשימה אחת דהא לא גמר עדיין השברים. ומשא"כ שם (ה) גמר השברים ועשה מכבר שני נשימות ומתורץ שפיר קו' הס' כפות תמרים הנ"ל. ומוכח ג"כ דעת הרמב"ם דהוי שני תקיעות בשיעור תרועה או שברים כנ"ל. והנה להראב"ד דס"ל דרק שיעור תקיעה כתרועה. י"ל דתקיעה כשיעור הוי הפסק ומשא"כ תרועה אם הוי השתא יבבא שברים ולא הוי כלל בעולם תרועה ודאי לא הוי הפסק אפילו לדעת התוס' בדף ל"ד ע"ב בד"ה לדידי לא ס"ל

אך י"ל קו' הנ"ל לפי גירסא המתהפכת דקו' רבינא הוי מקודם. דהנה אם נימא [דשהה כדי לגמור כולה הוי הפי'] דמכאן ועד סוף (ו) וא"כ מ"ה מקשה דוקא דהוי הפסק בתרועה בין ק"ש לתקיעה דהוי לגמור כולה. וא"כ תקשי בקשר"ק האחרון דהוי בין תקיעה אחרונה הפסק. או למ"ד מן התורה הוי רק אחת קשה ג"כ בקשר"ק הראשון. ומ"ה מקשה רק ודילמא גנוחי כו' דהוי הפסק בתרועה בין ק"ש לתקיעה משום דהוי מכאן. כדי לגמור כולה ומשא"כ דליהוי שברים הפסק בין תקיעה לתרועה תקיעה לא הוי כדי לגמור כולה ומ"ה מקשה רק ודילמא גנוחי