שו"ת ר' משולם איגרא עט

לתרועה ולא כלום ומ"ה הוי הפסק. אך באמת לא מצי לתרץ כן משום דהנה כי מתרץ הש"ס (ל) ופי' התוס' דר"ל דכוון שלא לתקוע שיעור תקיעה ועלה בידו שיעור תקיעה דזה חשיב מתעסק. והנה לר"י תקיעה ותרועה ותקיעה הוי אחת. וא"כ כי כוון דיצא בזה והך התקיעה תהא תקיעה אחרונה ולא יתקע יותר למלכות. והוי כאילו כוון בלא שיעור תקיעה אחת דלר"י הוי זה שיעור תקיעה אחת תקיעה תרועה ותקיעה והוא סבור בדעתו שלא יתקע יותר. [ועדיין קשה מתוספתא שהביא הרמב"ן] ורק אפ"ל כמו דס"ל לרב יוסף במגילה דף ח"י ע"ב דמכאן ועד סוף הוי הפסק. ואתיא ברייתא כמ"ד דשהה בכדי כולה לא יצא (מ) וכאן הא הוי הפסק בתרועה אחת דהוי כשיעור תקיעה ומ"ה לא יצא. וא"כ מקשה הש"ס שפיר לר"א ממ"נ דהא ר"א ס"ל שהה כדי לגמור כולה חוזר. וא"כ ממ"נ אם ס"ל דבעינן כדי כולה (נ) וא"כ קשה מתוספתא. וע"כ צ"ל או דהוי הפסק בתקיעה [מועיל לבטל] או כמו רב יוסף דמכאן ועד סוף. וא"כ בין כך ובין כך תקשי דהוו הפסק או השברים או התרועה אך באמת לדידן דפסקינן דשהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש ומתניתא [התוספתא] מוקי' כמ"ד חוזר לראש ומכאן ועד סוף הוי חוזר לראש. ולאביי דס"ל דמראש ועד סוף אזי דוקא חוזר לראש. י"ל דהא הוא ס"ל מתעסק הוי דוקא שלא בכונה למצוה הא זה לא ס"ל דכיון דלא חשיב שיעור תקיעה דבשביל זה יהא כמו לא חשיב למצוה. וא"כ שפיר מוקי כר"י. וא"ש פסק ר"ת

והנה אפ"ל דגם דעת הרמב"ם הוי כמו ר"ת. והנה הרב המגיד כתב בפ"ג הלכה ב' דמשמעות רבינו דהפסק קול שאינו ראוי פוסל. והוא דלא כר"ת יע"ש בלח"מ דהקשה דאין משמעות כן ע"ש. רק אדרבה מדלא כתב הרמב"ם הך דין בפירש דמשמע דלא ס"ל כן רק כמ"ש ר"ת. והא דפסק דבעינן דוקא תשר"ת ותש"ת ותר"ת י"ל דה"פ דכיון דאם הוי אנוס ואין המקום ראוי הוי הפסק עיין ברכות דף כ"ג. וא"כ בכאן מכי מתחיל לתקוע מן השברים והוי אי אפשר להפסיק ולתקוע תרועה דהא א"כ מה דתקע קצת שברים הוי ביו"ט בחנם. ואח"כ יהא צריך ג"כ לתקוע שברים. ומ"ה הוי הפסק וצריך לתקוע גם תש"ת ותר"ת

ועוד י"ל דלשיטת רב האי גאון הוי רק בשביל שלא יהא כשינוי. וא"כ מיד דנימא דיתקע רק תשר"ת וא"כ אינו רשאי לתקוע רק תש"ת ותר"ת בכדי דיהא בכ"מ שינוי. דאל"כ אם במקום אחד יתקוע תשר"ת ובמקום אחר תשר"ק ותר"ת הוי שינוי. וא"כ בכ"מ אין רשאי לתקוע רק תשר"ת. וא"כ הוי הפסק דהא אנוס וכמו דאמרינן גבי כל הראוי לבילה דכיון דהוי ספק לא מיקרי ראוי לבילה (עיין ב"ב דף פ"א ע"ב) כן הכא נמי ומ"ה תיקנו כן דבכ"מ יתקוע כן. וא"כ אח"כ לא איכפת לן ולא מיקרי שינוי דכיון דפעם אחת היו תוקעין כולה תשר"ת ותש"ת ותר"ת וא"כ תו לא תשוב הפסק ומועיל אח"כ תשר"ת לחוד. וזה כוונת ר"ת. ולשיטת הרי"ף והרמב"ם הוי ג"כ הכי הפי' דאח"כ לא מיקרי שינוי דכיון דפעם אחת תוקעין כולה תו לא איכפת לן אח"כ. וגם הרמב"ם ס"ל כמו ר"ת דלא הוי הפסק. והרי"ף ג"כ ס"ל הכי. ואפ"ל דהרמב"ם ס"ל ג"כ לחלק בין אנוס או לא. אך דרכו של הרמב"ם במאי דלא כתיב בפירוש לא כתב

והנה י"ל דמ"ה פסק הרמב"ם דמצות צריכות כונה וכמ"ש הרמב"ן דמאי דאמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר כו' דזאת אומרת ולי' לא ס"ל. והוא משום דבאמת הא קשה בט' תקיעות ביום אמאי לא יצא אפילו תקיעה אחת וע"כ צ"ל כמ"ש בס' יום תרועה משום דבעינן דיהא תקיעה לפני'. ומכ"ש אם לא כוון כלל והנה הך ברייתא מייתינן לפשוט כמ"ד ט' תקיעות ביום לא יצא וכתב הט"א דאע"ג דהוי פלוגתא דתנאי מ"מ ברייתא מייתי כהך תנא. וא"כ אם נימא כתירץ בס' יום תרועה דבעינן תקיעה לפני' וא"כ מכ"ש דבעינן כונה וכה"ג כתב הרמב"ן במלחמות ה' אך י"ל כמ"ש לעיל דבעינן שופר אחד ולא שני שופרות. ואך דזה הוי איבעי' בש"ס גבי כופר אחד ושם לא פשיט ר"נ והוי ספיקא דדינא

והנה בזה מוכח דהוי [אין] הפי' אם תקע התקיעה השניי' בכדי שיהא לתקיעה שבמלכות ולתקיעה שלפני זכרונות דלא יצא אפילו לתקיעה אחת. ומוכח דאינו כן דהא קשה מברייתא דתוספתא דמביא הרמב"ן דתקע והריע והריע ותקע דאינו יוצא אלא תקיעה הראשונה וקשה הא בעינן דיחשב אותה לתקיעה שלפני התרועה. וא"כ התקיעה הראשונה הוי הפסק וכמ"ש הרמב"ן וא"כ גם התקיעה השניי' לא מהני דהא זה כוון לתקיעה שלאחרי'. ואם נימא כגירסת הרשב"א בהברייתא ותקע והריע ותקע והריע ותקע. קשה דהך תקיעה ראשונה דכיון דהוי בהך תקיעה כוון גם למלכות וזכרונות. וא"כ לא יהא יוצא כלל א"ו דאין הדין כן רק דאחד עכ"פ יוצא

והנה מה דהקשה הט"א על מגילה דמאי שייך קא סבור קא מנבח. וי"ל דהפי' דסבור דחש"ו [קראו] זאת ואין נפטר

והנה אפ"ל (ס) דהפי' גבי ט' תקיעות דתניא כותי' דר"י והוא דעיקר רבותא דר' יוחנן דלא מהני הפסק אפילו בתקיעה אחרת. דאל"כ נימא כלל בכ"מ דשהה לא מהני לפסול. וא"כ מוכח דהפי' כמו שכתב היום תרועה [דאחת נמי לא יצא משום דלא הוי תקיעה לפני'] וא"כ קשה מברייתא דתקע והריע והריע ותקע אמאי הוי יוצא עכ"פ אחת. א"ו כהרשב"א. וקשה הא עכ"פ הוי חשוב בב"א לשניהם למלכות ולזכרונות ואמאי יוצא. א"ו דרק התקיעה הראשונה. והא הוי הפסק א"ו דהפסק תקיעה לא מהני: סימן נא [סוגיא דסדר תקיעות ר"ה דף ל"ג ע"ב

] תד"ה שיעור תרועה כג' יבבות פי' בקונטרס שלשה קולות כו' וצריך ליזהר בשברים שלא יאריך כו' וריב"א והריב"ם מפרשים דיבבא ג' כוחות ותרועה תשע כוחות כו' ולפירושם אין לחוש אם מאריך קצת כו' עיי"ש. והנה הב"ח מביא הרי"ו דכתב ושיטת הרי"ף כשיטת רש"י והקשה דהא דברי הרי"ף הם סתומים כלשון הש"ס. וי"ל משום דהנה בס' כפות תמרים הקשה בדף ל"ד ע"א דאיתא שם אתקין ר"א בקיסרין וכו' ומקשה ר עוירא ודילמא ילולי הוי וקא מפסיק שלשה שברים בין תקיעה לתרועה ומשני דהדר עביד קר"ק. והדר הקשה רבינא ודילמא גנוחי וקא מפסיק בתרועה בין שברים ומשני דהדר