שו"ת ר' משולם איגרא עו

הא קמ"ל דלא אמרינן כל דאין ראוי לבילה וצ"ל כמ"ש לעיל

והנה א"ש יותר לפמ"ש הש"א דנגד זה דבל תגרע שפיר דחי דאתי עשה ודחי. דל"ש בל תגרע לא דחי עשה (ח) דשאלה ג"כ דל"ח לא הוי בשאלה דבל תוסיף ומשא"כ בל תגרע בשאלה וע"ש היטב. או דבל תגרע הוי כמ"ש הרשב"א אם לא נתן כלל. וא"כ הוי שפיר ממ"נ דיכול ליתן מתן אחת ואח"כ אם נימא דמעכב יכול ליתן ב' שהן ד' דתו לא הוי בל תוסיף או מכח דמקום עולה מקום שירים. או מכח דעבר זמנו ואינו עובר בב"ת. (וא"כ כיון דהוי ראוי למתן ב' שהן ד' תו לא מעכב ותו אינו רשאי ליתן דכבר כיפר אפילו עולה) ובר"ה הוי הפי' כדלעיל. אם נימא דליכא איסור רק על מתנה שני'. דממ"נ אם למתנה ראשונה קשה דהוי פסול מכח כל המוסיף גורע. א"ו דלא כסברת הרמב"ן וכדלעיל. וא"כ מוכח ממ"נ לדינא דרבא. והוי באמת הפי' מכח גזירת הכ' והא דאמר רבא בזבחים מה לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום עולה ומקום שירים ואפילו אם הוי תחלת עולה נמי מוכח מקום עולה מקום שירים. דאל"כ תקשי מכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. אך רבא לא רצה למיפרך כן. או דלמא אידחי ליה ולא בזמנו אין עובר כלום. ואפילו לפי סברת רבא מ"מ הוי הטעם מכח לאחר תמיד של בה"ע יתן אח"כ ויפסלו אימורין. וכיון דלא אפשר הוי כמו שנטמאו אימורין. וכמו דאיתא בפסחים (ט) רק השחיטה הוי מכבר קודם תמיד של בה"ע. ואו דהוי מוקי כר"א דנותן באמת שתים שהן ארבע. וא"כ לפי הסוגיא דר"ה צ"ל דהוי הטעם מכח גזירת הכתוב וכדלעיל

ובזה י"ל קושיא בתוס' בזבחים (י) בד"ה ואין תמורתו קריבה חימה כיון דתנאי כו'. וי"ל כפמ"ש לעיל אם נימא דמקום עולה לאו מקום שירים צריכא קרא אע"ג דעולין אין מבטלין זא"ז מכח דאין ראוי לבילה. אך דהסוגיא דכאן ס"ל דאין עובר שלא בזמנו. וא"כ א"צ קרא וכדלעיל. ומשא"כ הסוגיא דתמורה ס"ל דעובר שלא בזמנו. או דמקרי זמנו דאלו איתרמי. וא"כ שפיר צריך קרא. וא"כ קרא אחד דעל בכור ומעשר דעולין אין מבטלין זא"ז. וקרא אחד על עולה ובכור מכח דאין ראוי לבילה. וא"כ לא צריך לומר תנאי בזה. וא"כ הוי הפי' דפליגו אי מצי למילף מפר ושעיר אם מעכבין או אין מעכבין. וא"כ כיון דלא מצי למילף. הוי קרא אחד לעולין אין מבטלין. וקרא השני או דמקום עולה מקום שירים או דלא אמרינן כל הראוי לבילה. וכל שאין ראוי. מעכב וכדלעיל וא"כ לפי הסוגיא דתמורה הוי הפי' דכ"ע דרשו דם דם והוי שני קראי. אחד על עולין אין מבטלין ואחד או דמקום עולה זו מקום שירים או דאפילו אינו ראוי לבילה. והך דרש מקרנות לא יליף. ולאביי דיליף מקרנות הוי הם על תמורה דאינה קריבה

והנה באמת אפ"ל דגם הרשב"א ס"ל דאינו עובר בבל תגרע רק אם עשה מצוה בגירעון. ואם לא עשה כלל מצוה אינו עובר. רק דשם בשבת דאמרינן דבשבת לא יעשה רק אם הוי עשה כן בחול זה [הוי שפיר בגירעון דהוי גורע חלק מהמצוה אם חל בשבת]. וכמ"ש הרמב"ם בלשונו בה' ממרים פ"ב וע"ש היטב

ולפמ"ש לעיל מתורץ ג"כ קו' הש"א על מה דפי' רש"י בעירובין (כ) לר"א מכח דאתי עשה ודחי לל"ת. חדא מ"ט דר"י (ל) ועוד א"כ האיך יליף הש"ס מזה דלר"א עדיף קום ועשה. וי"ל דבאמת הוי עיקר מה דנותן מתנה ראשונה באחת שהן שתים וכדלעיל. ואם כן א"ל דבאמת איירי כוסות בכוסות (מ) ואפ"ה שייך [מה דפירש"י מכח] דיחוי (וא"כ הוי הפי' דבאמת כ"ע ס"ל דמקום עולה מקום שירים. או דשלא בזמנו אינו עובר: רק דר"י ס"ל דהוי מכשירין ולר"א דוחה מכשירין וכדלקמן) דכיון דהוי הכלל היכא דנוכל לעבור על ל"ת דב"ח או דבל תגרע והוי לר"י עדיף שוא"ת וזה מיקרי שוא"ת כדלעיל או לר"א עדיף קום ועשה. א"כ בכאן שפיר אם אפילו יעבור חד ל"ת הוי הכלל בכל מקום דאתי עשה ודחי ל"ת. וא"כ בכאן אתי ודחי ור"י סבר דלא דחי. וא"ל דהא אפשר דהוי עולה וא"כ בחנם עבר על ל"ת דבל תגרע. דכיון דבאמת לא ידענו על האיך מהן יעבור והוי הדין אם יצרך לעבור ולא ידענו עדיף שוא"ת. אם כן אפילו הוי עולה דחי דכיון דא"א לעשות רק דיעבור על לא תעשה (ועיין לקמן בד"ה והנה לפמ"ש לעיל) [יעשה] בחנם מ"מ א"א בענין אחר ואתי ודחי. לר"א [סובר קום ועשה עדיף] א"א לעשות בענין אחר. לפי הכלל רק דיעשה ויעבור [אע"ג] דיהא בחנם מ"מ אתי ודחי דכיון דא"א בענין אחר (ועיין לקמן בד"ה והנה מ"ש לעיל) וא"ש לפי ה"א. ולפי המסקנא הוי הפי'. דהנה התוס' ביבמות בדף ה' ע"א בד"ה משום דהוי הכשר מצוה פי' דאין גופו מצוה רק במה דבישל בשבת עדיין לא הוי גוף [המצוה]. וא"כ בכאן לענין ב"ח דנתן יותר ניהוי דא"א בענין אחר לפי הכלל שמסור לנו. אך עכ"פ לא הוי רק הכשר מצוה הזריקה הראשונה גם בקרן השני בפעם אחת (נ). וע"ז לא דחי וזה הוי הטעם של ר"י. והנה הש"ס רצה למילף ממילה ותמיד. ופריך שם ביבמות מה מילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות וכן מהצד וכו'. והנה כן י"ל לפי ה"א ג"כ. וא"ש דאר"י לשון ועוד. דמשמע בלא זה הוי כן. ולתוס' הוי הכל חד טעם. אך [להנ"ל א"ש דהא] לר"י בלא"ה לא דחי מכשירין ועוד בשוא"ת עדיף

והנה המגיני שלמה כ' בפסחים לתרץ קושית התוס' דכיון דכתיב דפסח דחי שבת הוי ילפינן ממילה. דכמו שם גבי מילה דחי מכשירין והוו מכשירין כגוף המצוה ה"נ בפסח. ול"ש למיפרך דהוי רק גילוי מלתא לר"א דמכשירין הוו כמו גוף המצוה בכל מקום וע"ש היטב. והנה הש"ס ביבמות רוצה למילף משבח בכל התורה כולה דידחה עשה לל"ת אפילו ל"ת שיש בה כרת. רק דפירכא. וא"כ לבתר דיליף מכלאים בציצית דבכל מקום עשה דוחה ל"ת גרידא דלית בה כרת. וממילא שפיר ילפינן דמכשירין כעיקר מצוה לר"א. וא"כ לר"א שפיר דחי. וא"כ שפיר מתורץ קושית הט"א על שיטת רש"י ז"ל בעירובין (ולפי הדיחוי הוי שני טעמים. חדא מכח מכשירין דלא ס"ל. ועוד דבאמת הוי בזמנו. והוי הפי' ועשית מעשה בידיך. והוו מכשירין גוף המצוה וזה הוי הפי' בידך. דעשית מעשה. ועוד דס"ל מקום עולה לאו מקום שירים וזמנו מיקרי. ואו דהוי הפי' בשוא"ת דבאמת עיקר עשייה הוי גוף המצוה אך זה דאינו עושה הוי משום דהוי רק מכשירין והוי