שו"ת ר' משולם איגרא עג

בכונה. דהא אמרינן [בעירובין] דאפי' למאן דס"ל דלא בעי כונה במצוה מ"מ לעבור בעי כונה. וא"כ מכ"ש דמאן דס"ל מצוה בעי כונה דאין עובר שלא בכונה. וא"כ תקשי קושית הש"ס והא מתן דמים לר"י דלעבור ולא בעי כונה ומכ"ש דלצאת לא בעי כונה. וכן הקשה על הך דעה דס"ל דלא בעי כונה במצות. ומכ"מ אם מכוון שלא לצאת לא יצא ומכ"ש דאינו עובר. וא"כ תקשי ממתן דמים דהא מכוון שלא לצאת. ואך לפמ"ש הרמב"ן במלחמות ה' דבקדשים בודאי לא בעי כונה דהא לשם חולין כשרה דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים. וא"כ לפ"ז מ"ה עובר שלא בכונה. וא"כ לפ"ז [מיושב קושית הט"א הנ"ל] דהש"ס מקשה [והא מתן דמים לר"י הוא רק] לרבא דס"ל מצות אין צריכות כונה ואפ"ה לעבור בעי כונה פריך שפיר והא מתן דמים. וא"ל משום דבקדשים הא הוי גזירת הכתוב. דהא לא מוכח מידי דבאמת בכל המצות הוי הדין כן [דלא בעי] כונה וכן בקדשים ואפ"ה לעבור בעי כונה ול"ק [מקדשים] ומקשה הש"ס שפיר. ומשא"כ לר"ז דס"ל דבכל המצות בעי כונה וס"ל דבאמת אין חילוק בין לעבור ובין המצוה לעשות הכל בעי כונה. וא"כ בקדשים דהוי גזירת הכתוב דמצוה לא בעי כונה וכן הוי לעבור לא בעי כונה ול"ק [קו' הט"א] וכן מש"ה לא מהני פירש שלא לצאת דהא אפילו אמר לשם חולין לא מהני וכן לעבור לא מהני

והנה לפ"ז ל"ק הא דהקשו התוס' בד"ה דילמא קסבר ר"י כו' והישן בשמיני ילקה ע"ש. ובאמת הא בעירובין (י) מקשה מזה ואלא מעתה הישן בשמיני ילקה ואך [להנ"ל מיושב] דה"פ דילמא באמת מצות צריכות כונה. וא"כ מ"ה לא לקה בשמיני דאין עובר שלא בכונה ושם (כ) הוי גזירת הכתוב בקדשים. ואך קודם דמסיק הא דאמר רבא והוי הפי' דמנא תימרא. ר"ל דילמא הוי מצי לתרץ כמ"ש הש"א דבסוכה מחנה כך אם לא הוי זה יום שמיני אין רוצה שיהא יוצא. והוי פירש שלא לצאת וכמו דמתנה בעירוב תבשילין בשני ימים טובים של גליות. אך דבאמת מוכח מן שופר וכקושית התוס' דלעיל (ל). וע"כ דשלא בזמנו עכ"פ לא עובר. ואך דהא י"ל [על הקו' משופר] כתירוץ התוס' דילמא דעושה מצוה אחת כמה פעמים לא עבר. והנה ממתן דמים כתבו התוספ' דהוי בקרן אחרת והריטב"א לא ס"ל להך סברא וא"כ ה"פ ומנא תימרא דהוי מצי לתרץ דמכוון שלא לצאת גבי סוכה. וע"ז אמר דשם בקרנות [נמי הוי מצוה אחת שני פעמים]. ואלמא דאפי' במצוה אחת כמה פעמים נמי עובר. וא"כ תקשי משופר וא"ו דשלא בזמנו לא עובר וא"כ מוכח דאין עובר שלא בזמנו. וא"כ אמאי עובר גבי מתן דמים. א"ו משום דאי איתרמי ליה בוכרא אחריני. ואך דקושית הש"ס (מ) על מאי דמסיק והא הכא כיון דיהיב לי' מתנה אחת כו'. זה אך למותר דכיון דיליף מכאן דעובר על בל תוסיף אם נתן מתנה אחת כמה פעמים. וממילא מוכח משופר דשלא בזמנו לא עובר. וממילא מוכח מברייתא דברכת כהנים. דע"כ צ"ל דאי אתרמי כו'. וא"כ הדרא קו' התוס' לדוכתי' מאי אולמי זה. וע"כ צ"ל דאפי' בלא שופר נמי מוכח מכאן. דמברכת כהנים לא מוכח כלום משום דהוי אמרינן דבאמת שלא בזמנו נמי עובר. רק דשם פירש בסוכה דאינו רוצה לצאת הא ל"ה עובר שלא בזמנו. ומשופר לא רצה להוכיח דאפשר דס"ל באמת כתירוץ התוס'. וא"כ גם השתא ג"כ ממתן דמים לא מוכח. דדילמא באמת עובר שלא בזמנו אם לא פירש. וכדמשמע מברייתא של ברכת כהנים. רק בכאן לא מהני פירש דאין מכוון דגזירת הכתוב אע"ג דמכוון לאיפוך יוצא ומש"ה עובר ולעולם אין חילוק וא"כ ל"ק מסוכה. וע"ז תירץ הש"ס דרבא רוצה לומר מכאן שני דברים. אחד הוא מוכח מכאן כנ"ל דעכ"פ במצוה אחד כמה פעמים עובר. ושפיר מוכח מן שופר דשלא בזמנו אינו עובר. וא"כ קשה מברכת כהנים [וא"ו משום] דכיון דאלו אתרמי ליה (נ) הקשה על רב שמן ג"כ. למאי דאתי לא ס"ל הך לחלק. ולא ס"ל ג"כ הראיה משופר כתירוץ התוס'. אמאי לא תקשה לי ממתניתין ומש"ה מסיק הך לשון והא הכא דכיון דיהב לי' מתנה אחת וכו'. וע"ז אמר הש"ס ורב שמן בר אבא וכו' וא"ש לשון ומנא תימרא. אך לבתר דמסיק רבא שלא בזמנו בעי כונה. וא"כ לא שייך לומר הראיה משופר כנ"ל דהא עדיין תקשי קוש' השניה של התוספ' גבי שופר דהא מכוון לשם מצוה. וע"כ צ"ל כתירוץ התוס' ולחלק בין קרן השני. ואך דמנא תימרא הוי באמת הכי דל"ק משופר דשם (ס) כיון להוסיף דרצה להוסיף אבל בשופר לא כיון להוסיף רק משום ספק. וכן צ"ל לר"ז דלא תקשה מהך ברייתא עליו (ע) אלא ודאי דהוי כיון להוסיף. וא"כ הא השתא מסיק דשלא בזמנו אם כיון עובר. וע"ז אמר שפיר דשם גבי מתן דמים הוי בלא כונה דהא לא כיון להוסיף ואפ"ה עובר. והא שלא בזמנו בעי כונה ובלא כונה לעבור לא עבר. אלא ע"כ דמקרי זמנו. הואיל ואי אתרמי ולא צ"ל דלרב שמן מקשה השתא

והנה על הרמב"ם קשה למה השמיט הך דין דשלא בזמנו לא עובר רק אם כיון (פ) ונ"מ היכא דעושה מעשה כגון בסוכה ואפ"ה לא עובר רק אם כיון. ועוד [צ"ל] הטעם להך חילוק (צ). ועוד דפסק כר"ז ולא כרבא וכמו שהקשה הבעל המאור

וי"ל דהנה קשה הא מאי מקשה בכאן דמתן דמים הוי שלא בזמנו ואפ"ה עבר. דהא התוס' בזבחים בדף פ' ע"ב בל תוסיף מהיכא כו'. וא"ת ואיזו בל תוסיף יש וליהוי מתנה שנוי' בשביל שירים של בכור אם אמרינן דמקום עולה מקום שירים. ותי' התוס' דמתנה ראשונה של עולה נכרת משני צדדים וזהו בל תוסיף דמתנה של בכור אינו רק מצד אחד ע"ש. ולפ"ז הא רבא גופא ס"ל שם מקום עולה מקום שירים. דפריך אלמא מקום עולה מקום שירים ע"ש. וא"כ ע"כ כתירוץ התוס' וא"כ הוי בזמנו דהוי בפעם אחד המתנה על שני הצדדים וא"כ מאי מוכח מכאן. ואך י"ל משום דהנה בעירובין בדף ק' ע"א מסיק שם דאמרינן דהוי בשב ואל תעשה גבי אילן אם עלה בשבת אם ירד. ואמרינן כתנאי הנתנין במתנה אחת כו' לר"י דאמר התם שב ואל תעשה עדיף ה"נ לא ירד ומסיק ע"כ לא קאמר ר"י רק היכא דלא קא עביד איסורא