שו"ת ר' משולם איגרא ע

[בהלכות יום טוב

] הרב ב"י בהלכות יו"ט סימן תצ"ח כתב. ולכאורה משמע מלשון הרא"ש דגבי מסוכנת בעינן דחישב לאכול כזית וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות יו"ט מי שהיתה לו בהמה מסוכנת לא ישחוט אותה ביו"ט אלא א"כ יודע שיכול לאכול ממנו כזית צלי מבע"י כדי שלא ישחוט ביו"ט מה שהוא אוכל בחול כו' ולמאן דאית ליה הואיל אפילו גמר בלבו א"צ דאפי' לא חישב לאכילה מ"מ שרי. ומאחר שהרא"ש והרמב"ם פסקו כמאן דאית לי' הואיל אפילו גמר בלבו א"צ אלא כיון שיש שהות ביום כדי לאכול ממנו כזית שרי

וי"ל (א) דהנה המג"א (ב) כתב דמלשון המתניתין דקתני מביאה אברים אברים משמע דשרי להפשיט ועיין בס' אליה רבא והוא כתב שם הטעם של המתירים להפשיט משום כיון דליכא איסור דאורייתא בהפשטה הואיל דמקלעי ליה אורחים וצריך להפשיט בשביל אכילה השתא נמי שרו ליה רבנן משום הפסד ממונא שלא יסריח הבשר. וא"כ לפ"ז קשה (ג) מה משני (ד) דמשום הפסד ממונא גמר בלבו לאכול כזית. עכ"פ קשה כיון דלית ליה הואיל מפני מה שרי ההפשט כיון דלית ליה לר"ח הואיל

וי"ל משום דהנה עוד קשה מאי פריך ממסוכנת יכול לאכול אע"ג דלא אכל דהא במנחות דף ס"ד ע"א כתבו התוס' למ"ד דחישב לצוד דגים וצד דגים ותינוק דפטור דאזלינן בתר מעשיו ואידך ס"ל דאסור דאזלינן בתר מחשבתו ומחשבתו הוה לאיסורא וכתבו שם התוס' ולא דמי לאופה מיו"ט לחול דפטרינן הואיל ואי מקלעי אורחים אלמא דאזלינן בתר מעשיו אע"ג דמחשבתו הוי לאיסורא יע"ש. והנה בספר צ"ק כתב דבאמת הך מ"ד דס"ל פטור אזיל שם [באופה מיו"ט לחול] בתר מעשיו והנה בפסחים דף כ"ה ע"ב דאיתא גבי לא אפשר וקא מכוון דלר"י שרי דלא אזיל בתר כוונתו והוי לא אפשר ושרי. אך לר' שמעון דאזיל בתר כוונתו וכוונתו הוה כאן לאיסור יע"ש. וא"כ מאי פריך אמאן דלית ליה הואיל דלמא הוא ס"ל כר"ש וכפסק הלכה דדבר שאינו מתכוין מותר וא"כ אזלינן בתר כוונתו והאי דמסוכנת אתיא כר"י דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור וא"כ אזלינן בתר כוונתו וא"כ שפיר אמרינן הואיל אליביה דר"י ומה דמחשבתו הוי לאיסור לא איכפת ליה לר"י [דאזיל בתר מעשה] כמו דאיתא בפסחים דף כ"ה. אך י"ל דהנה על הא דאיתא בביצה דף ל"ד ע"א בהמה שנדרסה מי מחזיקינן לריעותא לאסור ביו"ט לשחוט או לא. הקשה בספר פ"י מה איבעיא ליה תפשוט דהא מסוכנת שרי לשחוט והא בעינן [במסוכנת] פרכוס קודם שחיטה כדקיימ"ל בחולין דף ל"ז ודלמא לא יפרכס אלמא דשרי מספק. וי"ל משום דהנה ר"ש אית ליה דבר שאינו מתכוין [מותר] דהיינו גורר אדם מטה כסא וספסל אע"ג דיעשה חריץ מ"מ כיון דהוא לא מתכוון לעשות חריץ שרי והוי הטעם מכח דלא מקרי מלאכת מחשבת כמ"ש הפ"י דכיון דלא הוי פסיק רישא אע"ג דאפשר דיעשה חריץ מ"מ שרי והנה ר"ש ס"ל (ה) אם כתב שם משמעון פטור כיון דלא נגמר המלאכה וכן איתא גבי נתכוון לזרוק שמונה וזרק ארבע בוודאי פטור למאן דאית ליה כתב שם משמעון פטור יע"ש במהר"ם שי"ף וה"ה בכל מלאכות כן בקודח וכו' יע"ש. [וא"כ בכאן] דכיון דהוי נבילה [משום] דמתה קודם שחיטה אם לא תפרכס אך רק [תיקון] לאבר מן החי אע"ג דכוונתו להיתר אכילה מ"מ הוי גם כן תיקון לאבר מן החי וחייב אך עכ"פ דזה דשם משמעון פטור הוי הטעם מכח מלאכת מחשבת [בעינן] דיהיה חייב וכמי דאיתא בב"ק דף כ"ו וא"כ כוונתו שיהיה [התיקון] לאחר גמר שחיטה דכיון דלא הוי ההיתר רק לאחר שיגמור השחיטה אפילו [מאיסור] אמ"ה (ו) ועכשיו שמתה [שלא פרכסה] קודם נגמר היתר אמ"ה מיד שמתה היינו שלא פירכסה קודם שיגמור שחיטתו והנה [כמו] כך לישנא [דש"ס חולין דף ל"ת ע"א] בידוע שנטולה [הימנה נשמתה] מקודם לכן וא"כ הוי שפיר דמי להא דשם משמעון וא"כ פטור ומתורץ קושיית הפ"י שפיר. ולפ"ז שפיר מתורץ מה שהקשיתי לעיל דמאי פריך. דמש"ה ס"ל דלא אמרינן הואיל דאזלינן בתר כוונה כר"ש משא"כ ר" [ודכותיה אתיא מתניתין דמסוכנת] דאזלינן בתר מעשה לא בתר כוונתו ושפיר אמרינן הואיל די"ל דבאמת קשה קושיית הפ"י האיך מסיר המסוכנת לשחוט דלמא לא תפרכס קודם השחיטה וא"ל כמ"ש מכח שם משמעון והנה ה הוי הטעם דמש"ה לר"ש שם משמעון פטור מכח דלא הוי מלאכת מחשבת. וא"כ כיון דקפיד על מלאכת מחשבת ס"ל ג"כ דדבר שאינו מתכוין [שרי]. אלמא אע"ג דס"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין שרי כיון דס"ל שם משמעון ואעפ"כ ס"ל הואיל אלמא דגם לר"ש [דס"ל] דאזיל בתר (מעשה) [מחשבה] ואפ"ה ס"ל דאמרינן הואיל ואזלינן כאן בתר מעשה ופריך שפיר ממסוכנת דגם לר"ש אמרינן הואיל

ולפ"ז שפיר מתורץ גם מהפשט דהקשיתי לעיל. דהנה עי"ל על קושיית הפ"י דבאמת בס' שאגת ארי' בדיני יו"ט סי' ס"ד תמה האיך ס"ד דהוי ספק מספק ישרי לעשות מלאכה ביו"ט וי"ל דבאמת הוי הפי' מכח מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק דבעינן צורך קצת וכמ"ש בס' פ"י (ז) דאם לא צריך [ליומא קצת] לא הוי אוכל נפש (ח) וא"כ כיון דהוי ספק ובדעתו לאכול וא"כ [הוי] צורך קצת דלמא יהיה ראוי לאכול ושרי מכח הך צורך קצת. אך א"כ אם נימא דהיתר שחיטה במסוכנת הואיל ומקלעי אורחים קשה הא אם יהיה המסוכנת [נבילה דלא תפרכס] לא הוי עשייתו להיתר דהא הוי מסוכנת באמת. אך דעיקר ההיתר [בספק] הואיל דכוונתו להיתר וא"כ בכאן הוי לאיסור דהא הוי מסוכנת. ומחשבתו ג"כ לאיסור דהא א"צ רק הואיל ומקלעי אורחים וכקושיית התוס' במנחות ועשייתו ג"כ לאיסור דהא הוי מסוכנת וא"כ אסור [לשחוט] א"ו צ"ל דהתירוץ מכח שם משמעון וא"כ שפיר מוכח דאזלינן במתני' בתר מחשבתו ואעפ"כ אמרינן הואיל ופריך שפיר וכמ"ש לעיל. וכי משני דגמר בלבו לאכול תו לא קשה מהפשט דבאמת הוא דמש"ה לא ס"ל להואיל משום דס"ל לר"ח דפסק הלכה כר"ש דדבר שאינו מתכוון מותר ואזלינן בתר כוונתו ושפיר לא אמרינן הואיל וכקושיית התו' במנחות משא"כ מתני' ס"ל כר"י דאזיל בתר מעשיו ומש"ה ס"ל למתניתין דאמרינן הואיל. וא"ל א"כ אמאי מסוכנת שרי לשחוט דלמא ימצא טריפה דא"כ צ"ל מכח שם משמעון. י"ל דכיון דאיירי דהוא [גמר בלבו] ורוצה לאכול א"ל דההיתר כמו תירוץ השני שכתבתי לעיל דהוי צורך קצת דלמא תמצא כשרה וצריך לשחוט וא"כ