שו"ת ר' משולם איגרא סז

אוסרתה דמאי דהוי קדוש ע"י זה אוסרתה וא"כ דמיא למליקה. אך דבאמת ז"א דהא נקרב עכ"פ קודם לשתי לחם וכתיב חדשה דתהא מנתה חדשה. אך דבאמת הוי הא כשר קודם שתי לחם. אך דניהוי פסול למזבח משום קודם לעומר. וע"ז שפיר מקשה מה בין קודם לעומר לקודם לשתי הלחם דכיון דלא שייך ממשקה ישראל (ט) [דהוי קדושתה אוסרתה כנ"ל] וע"ז אמר דכיון דאי אמרת דהותרה מכללה משא"כ בעומר דעדיין לא הותרה מכללה דניהו דלא שייך ממשקה ישראל מ"מ אסור מכח דלא הותרה מכללה. ומתורץ קו' התוס' דלא מצינן לומר מכח ממשקה ישראל

והנה י"ל קצת מאי דהקשו התוס' בפסחים דף ע"ז דניליף במה הצד מפסח וחד מינייהו מעומר. וי"ל דבאמת הוי הפי' מכח הותרה מכללה. וא"כ מפסח גופא לא מצי למילף דמה לפסח שכן ישנו בכרת. ומעומר לא מצי למילף משום דבאמת הוי הטעם משום דהותרה מכללה גבי צורך עבודה. ומ"ה דחי תמיד או עומר. וא"ל א"כ יהא דוחה שאר קרבנות נמי מכת הותר מכללה. דמה לעומר דהוי היתר חדש. ולא שייך לומר מה הצד ילפינן דבאמת עיקר הילפותא הוי רק מעומר לחודא דניליף דדוחה היכא דהותר מכללה. וא"כ הוי כמו דיליף רק מחדא לחודא. וא"כ איכא על חדא פירכא דהיתר חדש ונא שייך מה הצד דזאת הוי ילפותא חדש דניליף היכא דהותר מכללה מהני דוק ותשכח. ומתורץ קושית התוס'

והנה משמע מתוס' דפסחים דף מ"ז ע"ב בד"ה כתישה ביו"ט מי שרי דהיכא דיש לאו חדא דיכול למידחי. אע"פ דיש עוד לאו דאין יכול למידחי מ"מ מאי דיכול למידחי דחה עיי"ש במה שכתבו ור"ת מפרש דבחרישה דכלאים קאי יע"ש

והנה עי"ל קו' שהקשתי מאי פריך ואי אמרת נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת. דהא הוי כמו דינא דהראב"ד גבי נבילה וחילול שבת דכיון דעוד ידחה לענין הקטרה. וי"ל משום דבאמת אפילו למ"ד מקלקל בהבערה חייב. מ"מ בכאן הוי כמו אינו מתכוון דהא אינו מכוון רק למצוה. וא"כ הא הוי הדין אפילו למאן דמחייב דבר שאינו מתכוון. אשור לעשות בכונה ע"כ לא עשה הדבר שאינו מתכוון כמכוון רק לחומרא אבל לא לקולא יעו"ש בפסחים דף כ"ז פלוגתא דאביי ורבא גבי לא אפשר וקא מכוון. וא"כ אליבא דר"ש א"ש דהוא לא חשיב תיקון המצוה תיקון. רק דיליף ממילה והבערת בת כהן דאפילו מקלקל גמור בהבערה חייב עיי"ש בשבת דף ק"ו ע"א וא"כ הוי כמו אינו מכוון דהא אינו מכוון רק למצוה והמצוה לא חשיבא תיקון וא"כ לא שייך לומר דבל"ה ידח'. אך הרמב"ם פסק כמ"ד דכל המקלקלין פטורין אך דהמצוה חשיבא תיקון וא"כ הוי כמו מכוון וא"כ שייך שפיר הואיל דבל"ה הותרה

והנה המגיני שלמה וכן הפ"י כתב דמקלקל וכן מלאכה שאינו צריכא לגופא הוי הכל בכלל מלאכת מחשבת ומ"ה הוי לפי סברת המקשן בשבת דף מ"ב ע"א מאן דס"ל מלאכה שאינו צריכא לגופא חייב ס"ל נמי אינו מתכוון חייב עיי"ש בע"י לשבת דף מ"ב. וליהוי אפילו לפי סברת התרצן שם דאפשר דאפילו ס"ל דמלאכה שאינו צריכא לגופא חייב ס"ל דאינו מתכוון פטור. מ"מ מיקרי אינו מתכוון לענין דלחומרא אם הותרה מלאכה שאינו מתקן אעפ"כ לא הותרה מתקן. ואו י"ל דבאמת הסוגיא דהכא קא' למ"ד לפי ס"ד ומתורץ הרמב"ם

והנה מ"ה מותר אפילו הקצירה לפמ"ש לעיל הואיל דהותרה הקטרה והקטרה הוי היתר ולא דיחוי. ולא שייך דאסור להדיוט ושרי לגבוה. דמשום דקדושתה אוסרתה דהוי מקלקל רק דהמצוה מחשבה תיקון כנ"ל וא"כ כיון דהותרה הקטרה ממילא יש טעמא נמי הא דיש להתיר הקצירה כיון דבל"ה יהא מותר הקטרה דהא באמת אע"ג דלא שייך גבי' ממשקה ישראל הואיל דקדושתה אוסרתה מ"מ עכ"פ מלאכה איכא וא"כ הוי הואיל והותרה לענין הקטרה הותרה. נמי לענין קצירה וכמו שכתב התשב"ץ דאמרינן מיגו דהותרה הותרה וא"כ כיון דאיכא טעם דהואיל מיגו דאשתרי לא שייך ג"כ ממשקה ישראל דכיון דאיכא נמי טעם להתיר הואיל ואשתרי אישתרי ויש טעמא ול"ש ממשקה ישראל וא"כ מתורץ הרמב"ם שפיר וכמ"ש לעיל

והנה לפמ"ש התשב"ץ בתשובה דשם ביומא דף פ"ג ע"ב מוכח דלא אמרינן כהך סברא דהראב"ד דרבי פסק דיאכל שאינו מעושר ולא מפרישינן בשבת אע"ג דתרוייהו הוי איסור דרבנן אעפ"כ לא דחינן איסור דאכילות שאינו מעושר בעציץ שאינו נקוב עיי"ש וא"כ א"ש בברייתא דקתני נקצר ביום כשר ודוחה שבת דלא ס"ל ברך מילתא כרבי אלא כס' הראב"ד. משא"כ לקמן מקשה לרבי ורבי הא ביומא מוכח דלא ס"ל כהך סברא דהראב"ד. והנה ר"א בר"ש נמי א"ל דלא ס"ל כהך סברא דהראב"ד ומתורץ הקו' התו'

והנה זה החילוק שכתבתי לעיל דאם הותרה שייך לומר שפיר שייך ס' הראב"ד הואיל דניתן להתיר משא"כ היכא דיהוי רק דיחוי לא שייך הואיל דניתן לדחות כן איתא שם בתשובת התשב"ץ עצמו שהבאתי לעיל יע"ש היטב: סימן מד

במס' מנחות דף ס"ו ע"א בתוס' ד"ה כתוב אחד אומר כתבו בסוף ערבי פסחים דריש מינה מה שביעי רשות אף ששה רשות ובסוף פ"ק דחגיגה מה שביעי עצור אף ששה עצור וכו' ושמא תרתי וכו'. וי"ל משום דהנה בתוס' דחגיגה דף י"ז ע"ב ואצטריך דר"א ואיצטריך דרב אושעי' כתבו הקשה הר"ר אלחנן מברייתא דלעיל ליעבד צריכותא וחג השבועות דאר"א ל"ל. וי"ל דההיא ברייתא אתיא לסתור סברת הצדוקין עיי"ש ולכאורה קשה עדיין ל"ל דר"א אר"א דהא ממילא מוכת דיש לו תשלומין ובשלמא אם הוי מקשה ל"ל ברייתא הוי שפיר שייך הך תירוץ. ועו"ק דהא בברייתא לא נקט כלל סמוך דדריש מינה לסתור סברת הצדוקין

אך י"ל דהנה הגאון מוהר"ר אברהם ברודא הקשה דהא ממילא מוכח נמי לסתור סברת הצדוקין דהא הש"ס (י) מצריך דהא דר"א בן יעקב [דדריש דיש לו תשלומין מובקצרכם] מיצריך דאי מדר"א אר"א [דמפיק לה מחג השבועות דאתקש לחג המצות] ה"א דאסור במלאכה. קשה הא בחג המצות אין אסור רק יום שביעי (כ) ויום השביעי הוי שבת אם נאמר דעצרת הוי לאחר שבת ובודאי אסור במלאכה דהא הוי שבת (ל)

וי"ל משום דהנה הש"ס מקשה שם ואימא שמונה ולקיש