שו"ת ר' משולם איגרא סה

בחמץ רק דלרבנן [לא ס"ל כן] ור"י הגלילי ס"ל כר"א. והא דלא חייב כרת שם גבי תערובות. והוי הטעם דבכא"פ ע"י תערובות אפילו דאכלי אנשי לא מחייב [ולא שייך אחשבי'] וא"ש קו' התוס'. ונסתייע מכאן דעת הרמב"ם דעכ"פ לא חייב כרת ע"י תערובות [אפילו בכא"פ] וגם כן דחיוב דר"א הוי דוקא דאכיל ע"י תערובות ואחשובי' אחשיב

וא"ל לפמ"מ לעיל (ס) קשה מאי מקשה על נבילת עוף טמא [דשם קשה] הא אין מזהירין מן הדן דשם לא שייך דיליף מגיעולי עכו"ם לעניין טומאה. וי"ל דבאמת כמ"ש התוס' לקמן דכיון דכתיב לא יאכל לטמאה בה. וא"כ מה דאסור באכילה הוי ג"כ טומאה. וכן איתא בזבחים בדף ס"ח ע"ב ודף מ"ט מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה אזי מטמאה. וא"כ כיון דמשקין הוי לעניין איסור [נבילה] הוי ג"כ לעניין טומאה יעש"ה

ולפ"ז מתורץ קו' התוס' דלמה לי קרא על נבילה. דבאמת למ"ד אין לעופות שחיטה מן התורה וא"כ ה"ל שעת הכושר [דס"ל לאו לאברים עומדת כנ"ל] ומשא"כ חמץ בפסח הוי הטעם מכח אחשבי'. ולמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה אפ"ל דס"ל אין מזהירין מן הדין ומגיעולי עכו"ם לא מצי למילף דהוי חידוש וכדלעיל

אך קשה דא"כ לפ"ז אמאי כתב הרמב"ם דכל איסורין אין לוקין שלא כדרך אכילתן ולא מפקיע חמץ [הא בחמץ מועיל אחשבי' כנ"ל] אך י"ל דבאמת יש חילוק בין היכא דלא נהנה כמ"ש לעיל דמ"ה כתב הרמב"ם הואיל דלא נהנה. ולפ"ז גם אחשבי' לא שייך רק היכא דנהנה ומשא"כ היכא דלא נהנה ומתורץ שפיר הכל כדלעיל ודעת הרמב"ם מוכח כדלעיל: סימן מב

ר"ה דף י"ג ע"א תוס' ד"ה דאקריבו עומר והדר אכלי [הביאו הירושלמי וז"ל אפילו חיטין בעלי'] מעתה לא אכלי ישראל מצה בליל פסח א"ל שניא שמ"ע דוחה את ל"ת כו' עיי"ש והנה אם נימא דחדש נוהג בח"ל. וא"כ האיך יצא (ע) דהא לא היה שייך כולל אם נתחמץ דנימא מיגו דחל על מה שאינו באיסור חדש דהא השתא כולם נאסר באיסור חדש וכמ"ש הר"ש [בפ"ב דחלה] דלא הותר ע"י יום הנף דאישתקד. וא"כ אינו יוצא אליבא דכ"ע אפילו למאן דל"ל דר"ש [וס"ל כולל] דהא בכאן לא הוי כולל [וא"כ לא יצאו ידי מצה כיון דאין איסורו משום בל תאכל חמץ] וכמו דאיתא בפסחים דף ל"ה ע"ב לעניין מצה בטבל מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ א"ו צ"ל דמשקין היוצאין מהן אינו כמותו בחדש וטבל. ובחמץ משקין היוצאין מהן כמותן. וא"כ שפיר שייך מיגו דחל על משקין חל אשאר תבואה. ומוכת מכאן דגבי חדש משקין היוצאין מהן אינן כמותן. משא"כ גבי חמץ דאתרבוי מנפש לרבות השותה לרבות משקין

עי"ל אם אמרינן דגבי חמץ היתר מצטרף לאיסור ובשאר איסורין אין היתר מצטרף לאיסור [ושפיר הוי כולל]

ולפי"ז (פ) י"ל ג"כ קו' הב"ח דמייתי מעיקרא לא אכיל (צ) דה"פ דבאמת אפ"ל דהאיר המזרח מתיר. אלא דה"פ דהא ע"כ כיון דמעיקרא לא אכלי והאיך אכלי מצה אלא [ע"כ] דאתי עשה ודחי וא"כ הא ליכא כולל. אלא דצ"ל דאיכא כולל במשקין. וא"כ קשה הא עיקר הפירכא דלא ילפינן בחדש דמשקין היוצאין מהן כמותן הוא משום דיש היתר לאיסורו דהיינו ע"י עומר וא"כ פריך שפיר (ק) ואכילת מצה לא חשוב אכילה כדכתבו התוס' בד"ה דאקריבו עומר כיון דהוי רק כזית

והנה לכאורה אפ"ל [על קו' הנ"ל דלא חל איסור חמץ על חדש] כיון דאתי [עכשיו קודם שנתחמץ] עשה ודחי ל"ת [דחדש ולא הוי כלל איסור חדש ורק] א"כ מיד שנולד איסור חמץ לא שייך דלדחי'. וא"כ לא חל האיסור [חדש] רק כי בא איסור חמץ והוי בב"א. י"ל [דז"א] לפי מ"ש מהרש"ל (ר) גבי טומאה כיון דטומאה הוי רק דחוי וא"כ הוי האיסור [מקודם עיי"ש] וא"כ ה"נ כיון דלא הוי רק דיחוי וא"כ לא חל [איסור חמץ] ועוד כמו שכתבו תוס' [ביבמות דף י"ג ע"ב ד"ה דלא כו'] דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי [ה"נ איסור חדש מיתלי תלי וקאי] אפילו באמת יש לחלק דלא דמי לשם דאמרינן מתלי תליא. כיון דכאן הוא ההיתר מקודם שנתחמץ ושם קודם שמת הוי איסור אחות אשה וא"כ מעולם לא שרי כלל דאיסור אחות אשה אינו מניח דליפקע משא"כ בכאן דכבר פקע. אך לפי סברת מהרש"ל שפיר משמע בכאן דלא שייך דיחול ע"ש

ועוד י"ל דבאמת כקו' הר"ר אברהם אבן עזרא דהא ממחרת הפסח היינו חמשה עשר ואכלי משום דאתי עשה ודחי ל"ת (ש) אבל מעיקרא לא אכיל וא"כ ע"כ דאקרוב עומר והדר אכיל דאל"כ תו בזמן דליכא עומר בודאי האיר המזרח מתיר וא"כ ליכא היתר לאיסור [כיון דאותו היום לא נאסר כלל] ועוד דכל היום כולה להך מ"ד אסורה וא"כ ליכא היתר לאיסורו וא"כ לא חל כלל בכולל וכמ"ש ומכ"ש אם נימא דמעולם האיר המזרח מתיר אפילו בזמן שבית המקדש קיים: סימן מג [אגב דאיירינן בענין חדש ובענין עומר אציגה פרפרת אחת מה שמצאתי כתבי רבינו בענין עומר מנחות דף ע"ב ע"א יע"ש]

והנה הרמב"ם פסק דנקצר שלא כמצותו כשר וכתב דדוחה את השבת. והקשו המפרשים דלא משמע כן כאן בש"ס דקאמרינן ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת. וי"ל דהנה עוד הקשו התוס' בד"ה מניין שאם נקצר ביום כשר ודוחה שבת (ת) וצ"ל דדוחה שבת [קאי אהקרבה ולא אקצירה עיי"ש] וי"ל דהנה בדף ס"ח ע"ב בתוס' ד"ה לא אם אמרת. תימא דנקט האי לישנא וכו' יע"ש: