שו"ת ר' משולם איגרא סב

כך הוי קושית התוספ' וע"ז שפיר תירצו דבא לאוכל והוי כאוכל ואסור גם ע"י תערובות ול"ק קושיא דלעיל דהא הוי היתרא בלע דבשעת הבליעה לא הוי עדיין תערובות והוי אסור מכח חצי שיעור והשתא אסור מכח דהוי אוכל

ואם נימא [כאביי] דהוי הפי' דמשקין הא דשרי [משום זיעה] ולא משום שלא כדרך אכילתן וא"כ לא שייך דהוי אסור כמו חצי שיעור והוי תקשי קושית התוס' דמכח טעם כעיקר ותירוצם דבא לאוכל לא שייך דהא קשה דהא הוי היתרא בלע

והנה בזה מיושב קושית המהרש"א בפסחים דף מ"ד ע"ב בתוס' ד"ה ורבנן קדירה כו' דכתבו התוס' דהוי שלשה מחלוקת והקשה המהרש"א דאמאי לא אמרינן דר"ע ג"כ ס"ל נ"ט לפגם אסור בכל התורה דיליף מגיעולי א"י גם נ"ט לפגם ולא הוי חידוש. ומתורץ דהנה אם אמרינן נ"ט לפגם אסור. זה הוי שלא כדרך אכילתן וכמו דאיתא בהרמב"ם פי"ד מהלכות מאכלות אסורות הל' י"א דנסרחה מיקרי שלא כדרך אכילתן. וא"כ הוי שלא כדרך אכילתן אשורה בכל התורה. וא"כ ע"כ הא דבעי קרא על משקין הוי אין הטעם משום שלא כדרך אכילתן. רק מטעם משקין היוצאין אין כמותן דהוי משקין [זיעה בעלמא]. והנה ליכא למימר דנ"ט לפגם אסור מכח חצי שיעור. דהא הוי ע"י תערובות ולא מהני מאי דבא לאוכל כיון דהוי לפגם. וא"כ לפי"ז תיקשי קושית התוס' ל"ל קרא למשקין היוצאין. ת"ל מכח טעם כעיקר. וא"ל משום דבא לאוכל קשה הא הוי היתרא בלע. וא"ל כתירוץ דלעיל דהא אין הטעם משום שלא כדרך אכילתן רק מטעם משקין [הוי זיעה]. וא"כ לא, הוי כמו חצי שיעור. וע"כ צ"ל (ק) דלא מצי למילף למשקין דדילמא באמת משום בב"ח דלא כתיב בהם אכילה וא"כ אפילו לאחר (שנאסרה) [שנסרחה] אסורו המשקין או בשביל שאר דברים שמשקין אסורין. ואם כן לא סבירא לן כסברת התוס' דהתורה אסרה בשביל כל האיסורים וא"כ תיקשי מנ"ל בנזיר טעם כעיקר דהא מוקי קרא דמשרת רק להיתר מצטרף לאיסור. אלא ע"כ כסברת התוס' דבשביל כל האסורין אסרה התורה. וא"כ תיקשי ל"ל קרא למשקין. אלא ע"כ דס"ל נ"ט לפגם שרי והוי הטעם משום שלא כדרך אכילתן והוי אסורה כדין חצי שיעור ומתורץ קושית המהרש"א דלעיל

ב ובזה מיושב הרמב"ם דהנה הפ"י כ' (ר) דל"ל דטעם של הרמב"ם (ש) דאין מזהירין מן הדין דא"כ ל"ל הצריכותא (ת)

וי"ל דהנה באמת קושית התוס' (א) הא טעם כעיקר דאורייתא. הוי רק אם ילפינן טעם כעיקר מגיעולי א"י. משא"כ אם ילפינן מנזיר ובנזיר אסרה התורה בפי' יין ושכר אל תשתה ולא שייך לומר משקין היוצאין. דאין הטעם מכח משקין היוצאין: אלא דהתורה אסרה ליין בפ"ע כמו דהתורה אסרה להחרצנים. רק דעיקר קושית התוס' אם ילפינן מגיעולי א"י

והנה אם נימא כמו סברת התוס' בע"ז (ב) בד"ה אמר ר' יוחנן כו' דהוי רק עשה מגיעולי א"י (ג) רק דהרמב"ם כתב (ד) דהיכא דהוי עשה וק"ו שפיר מזהירין מן הדין [ע"ש במ"מ] וא"כ שפיר צ"ל הצריכותא. אך הנה התוס' הקשו שם (ה) דנימא אהדרי' לאיסורא קמא. וכן כתב הפ"י בכאן נגד אין מזהירין מן הדין. אך דהתוס' במס' ביצה דף י"ב ע"א ד"ה השוחט כו' כתבו דהתורה התירה בפירוש לא אמרינן אהדרי' [וקאי דוקא בעשה]. ואך דהיכא דאין ההיתר בפירוש רק מסברא אזי אמרינן אהדרי'. והנה (ו) כיון דאכילה כתיב וזה לא מיקרי אכילה והוי ההיתר בפירוש אזי לא אמרינן אהדרי'. ורק דקושית הש"ס [בהצריכותא דל"ל כל הני קראי משום ק"ו] ועשה ואזי מזהירין מן הדין משא"כ בטעם כעיקר דהוי ההיתר לא כתיב בפי' אזי שפיר אמרי' אהדרי'

וא"כ מתורץ קושית התוס' (ז) הנ"ל דלר' יוסי הגלילי (ח) דס"ל לר' יוסי הגלילי דיליף ממשרת וא"כ ליכא עשה ואין מזהירין מן הדין (ט)

והנה זה א"ש בהש"ס משא"כ בהנך [דכתב הרמב"ם] הטבל והחדש והקדש וספיחי שביעית וכולן מפני זה לא צוה התורה להגעיל דהא אין נוהגין בשל כותים ורק דיליף מק"ו וא"כ ליכא עשה ואין מזהירין מן הדין. וא"כ מש"ה כתב הרמב"ם דאסור ואין לוקין. משא"כ בכלאי הכרם [דכתב הרמב"ם דלוקין] דלא כתיב אכילה וכתבו התוס' בחולין דף ק"כ ע"ב בד"ה היכא כו' דכלאים אע"ג דלא כתיב ביה אכילה סברא הוא דלא אסרה התורה אלא כשהאיסור הוא בעין ע"ש וא"כ כיון דהוא רק מסברא שפיר מזהירין מן הדין כיון דאין ההיתר בפירוש שפיר מזהירין מן הדין. ורק על זה אמרינן בש"ס דמה להנך דהוי [איסור הבא מאליו] וכלאים [לא הוי איסור הבא] מאליו (י). אך אמרינן תרומה יוכיח. ותרומה הא לא הוי רק ביין ושמן ומש"ה אין לוקין גם בכלאי הכרם רק על יין ושמן ועל ירק אין לוקה. גם שמן ליתא בכלאים וזה הטעם של הרמב"ם. ובהקדש הא [דכתב הרמב"ם דאסור אע"ג דהוי איסור הבא ע"י אדם] ואין ראיה מחלב דקדוש קדושת הגוף [מ"מ אסור] דק"ו איכא מתרומה ומביכורים וערלה דעכ"פ הוי איסורין דשם הוי ג"כ איסורין. דהא גם בתרומה טמאה התורה אסרה שריפה דהוי שלא כדרך אכילתן ואתי שפיר הרמב"ם

והנה אפילו לפי שיטת רש"י דכלאי הכרם לא הוי פירכא דמאליו מ"מ אינו נוהג רק בא"י וג"כ מיקרי פירכא. וכמ"ש הפ"י יע"ש היטב

והנה מחלב אע"ג דבקדושת דמים מועלין ואין ראיה לשאר דברים (כ) ובירק של כלאים. הוי נמי איסורין מה"ת דילפינן גם על ירק של כלאים מן תרומה כדלעיל

והנה מה דכתב הפ"י דהוי רק מדרבנן בחדש. ואו דהוי פירכא דאין היתר לאיסורו (ל) או דהוי ערלה יוכיח. קשה דהא אמרינן בבכורות [דאיצטריך] גמל [לאוריי] על החלב דסד"א דהוי חידוש דאתי מאמ"ה. ומקודם פריך הש"ס דל"ל הגמל. דת"ל דיוצא מן הטמא ותירץ הש"ס דסד"א חידוש הוא דבא מן אמ"ה. ואמ"ה יש לו היתר בשחיטה אלמא דילפינן. ובשרצים ובטמאים כתיב וכמ"ש התוס' שם ובחולין ויותר יש היתר לאמ"ה משום דמפרכסת שריא אע"ג דעדיין חי הוא וכן כתבו התוס' ביבמות דף ל"ב ע"ב ובחולין פרק ג"ה

ג והנה י"ל קושית הח"צ דהקשה על ר"ז (מ) דמייתי