שו"ת ר' משולם איגרא סא

דמשמע לכתחלה וכמו דאיתא בפסחים (ז) חמשה דברים באין כו' ועוד באין לכתחלה משמע ואם אמרת בדיעבד ע"ש. י"ל דס"ל דקצירה לא הוי מצוה כלל. וכמו דמשמע במנחות דף ע"ב ע"א לשון הש"ס וקסבר לה כר' ישמעאל דאמר קצירה מצוה. ומשמע מאן דפליג ס"ל דלא הוי מצוה דוקא לקצור לשמה יע"ש היטב. ובזה א"ש נמי דכמ"ש הלח"מ התירוץ אקושית הכ"מ בהרמב"ם פ"ח מתמידין ומוספין הלכה ב'. דפסק גבי שתי הלחם דאם לא מצאו מן החדש והביא מן הישן כשר. ואמאי לא פסק כתנא דמתניתין. ותירץ הוא דהרמב"ם ס"ל דמתניתין לא פליגא אברייתא גבי שתי הלחם. ומאי דקאמר מתניתין דלא כי האי תנא הוא משום עומר. דגבי עומר ס"ל למתניתין דאם הביא פסול ע"ש. וקשה דילמא מ"ה לא תני במתני' ואם הביא כשר משום ח"ל דפסול בדיעבד (ח). אך [לפמ"ש א"ש] דאם הביא מן הישן [דכשר הוא רק] מכח תקריב אפי' מן העליה. וא"כ נקצר שלא כמצוותו כשר. וא"כ כיון דתנא דמתניתין ס"ל דחדש בח"ל מן התורה. וכמו דאיתא בסתם מתניתין דסוף ערלה. אזי גם בח"ל עכ"פ בדיעבד אם הביא כשר. ומש"ה מקשה הש"ס לימא מתניתין דלא כי האי תנא וכדברי הלח"מ דלעיל

והנה ברמב"ם (ט) הוי הפי' דבאמת א"ל. הא דאמרינן במנחות בדף פ"ג ע"ב לימא מתניתין וכו'. ע"ז דאמר חוץ מן העומר ושתי הלחם. שאין בא אלא מן החדש ומן הארץ: [וקשה] דילמא רק לכתחלה

אך דה"פ. דאמרינן לקמן (י) במתניתין דאין מביאין מבית השלחין. ואם הביא כשר. ואמאי כשר דכיון דלא עבדה המצוה. ממאי דכשר לכתחלה. וא"כ [גם בדיעבד יהא] אסור. דלא ה"ל ממשקה ישראל והוי רק עיקר ההיתר דוקא משום דמצותו בכך. והנה התוספ' כתבו ביבמות (כ) גבי מליקה דכיון דהוי זר. וא"כ לא הותרה והוי נבלה אצלו. וכן שבת וטומאה דכיון דהוא טמא לא הותרה לו והוי אסור משום שבת. וא"כ כאן כיון דעשה מאי דלכתחלה אסור (ל). וה"ל להביא מן הישן ולא הוי מצותו בכך. א"ו דישן בדיעבד נמי פסול. כך הפי' בש"ס דמקשה מתניתין דלא כו'. וא"כ מ"ה [מיושב הרמב"ם דס"ל דעומר] מח"ל פסולה. דכיון דלכתחלה פסול מכח קצירה. דמצוה לכתחלה לקצור כמצוותי' דוקא בא"י. וא"כ לא הוי ממשקה ישראל ופסול אפי' בדיעבד. דהא אסור משום חדש. וכיון דלא הוי מצוה לכתחלה כן. דלכתחלה רק לקצירה א"י ורק דבדיעבד ה"ל להביא מן הישן שפסול לכתחלה וכשר בדיעבד. ומ"ה כי הביא מח"ל. ומחדש אפילו בדיעבד פסול מכח ממשקה ישראל דלא הותרה

והנה זה דוקא אם נימא דהרמב"ם ס"ל. דגם גבי עומר הוי מן הישן כשר בדיעבד. ורק הא דהוי מבית השלחין כשר. אע"ג דמצי להביא מן הישן. אך צ"ל דהפי' דנגד אין מביאין מבית השלחין. דגם לכתחלה לא הוי המצוה כן רק למצוה מן המובחר. וכן בשאר מנחות הוי כן הדין משום מצוה מן המובחר. משא"כ אם לכתחלה הוי עיקר המצוה כן וא"כ רק גבי ח"ל דאם זה הוי עיקר המצוה דלכתחלה יהא דוקא קציר א"י. והוי שפיר אפילו בדיעבד פסול דכיון דשוב לא שייך מצותו בכך וכדלעיל ומ"ה לא כתב הרמב"ם גבי ח"ל דפסול אם הביא. דלפעמים משכחת דכשר דאם ליכא בא"י מן הישן כשר בח"ל. ובישן דלא כתב הרמב"ם דכשר אם הביא. דסמיך להא דכתב גבי שתי הלחם דבדיעבד כשר מן הישן והה"ד גבי עומר כן. סימן מא [השייך לענין חדש בענין משקין היוצאים מהם

] פסחים דף כ"ד ע"ב אמר ר"ז אף אנן נמי תנינא אין סופגין כי'. אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא. וע"ש בתוס' ד"ה אלא הכא משום דזיעה בעלמא כו'. והרמב"ם בפרק עשירי מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ב כתב הטבל והחדש וההקדש וספיחי שביעית והכלאים והערלה. משקין היוצאין מהן [מפירותיהן אסורין] כמותן. ואין לוקין עליהם חוץ מיין ושמן של ערלה. ויין של כלאי הכרם שלוקין עליהם. כדרך שלוקין על זיתים וענבים שלהם עכ"ל והקשה הלח"מ והניח בצ"ע וע"ש היטב

וי"ל דהנה התוס' הקשו בחולין דף ק"כ [ע"א ד"ה חלב כו'] דלר' יוסי הגלילי דלא ס"ל להא פירכא וס"ל דחלב לא חשיב הותר מכללו ל"ל נפש. וי"ל דהנה התוס' הקשו במנחות [ובבכורות] וכן כאן בפסחים [בד"ה הנ"ל] דמשקין היוצאין מהן [ע"כ] כמותן דהא טעם כעיקר מה"ת ושם תירצו התוס' דכיון דבא לאכול כאוכל דמי

והנה לכאורה קשה דהנה שם דאמרינן דיליף טעם כעיקר מגיעולי נכרי'. והקשו העולם דילמא משום בשר בחלב. והנה לפמ"ש התוס' (מ) דהאיך יליף בנזיר טכ"ע מגיעולי נכרים הא נזיר קל כו' ותירץ התוס' דמסתמא במדין נמי היו כליהן בלועות מיין ואסורות לנזיר וא"כ [חזינן] דלא שייך דילמא בשביל הך איסור לחוד רק מסתמא אסרה התורה בשביל כל האיסורים דאסרה התורה ואפשר דנשתמשו בהם בהך כלים (נ)

והנה עי"ל דבאמת אמרינן בע"ז (ס) דהיכא דהיתרא בלע אין צריך ליבון וא"כ [אי משום] בשר בחלב ע"כ הוי הטעם דעדיין לא נאסרה משום בב"ח דלאחר שכבר נאסרה הוי כמו שאר איסורין וכמ"ש הש"ך (ע) וא"כ כיון דעדיין לא נאסרה רק דבישל הא"י חלב לבד והישראל רוצה לבשל בשר או לאיפוך והוי התירא בלע ואין צריך ליבון. וא"כ לפי"ז קשה אם נימא דמשקין היוצאין מהם אין כמותן רק הואיל דבא לאוכל. וא"כ עכ"פ בשעה דנבלע בהקדירה [של נכרי] הוי רק משקין לבד והוי רק היתרא בלע ואין צריך ליבון

אך אם נימא כמ"ש מהרש"ל (פ) ומהר"י בן לב דמשהו של איסורין ושלא כדרך אכילתן שוה וא"כ למ"ד דחצי שיעור מן התורה אסור. כן [נמי] שלא כדרך אכילתן. אך באמת חצי שיעור ע"י תערובות מותר וכן שלא כדרך אכילתן ע"י תערובות מותר. רק דקושית התוספ' הוי שפיר (צ) בגיעולי א"י דשם לבתר דיבשל בקדירה הוי ע"י תערובות והוי שרי כדין חצי שיעור ע"י תערובות