שו"ת ר' משולם איגרא נז

[דינים

] יח אסור ליקח המפתח מן הא"י אחר המכירה ויזהרו בזה

יט הקונים יי"ש מן האדון. כיון דהוי קנין בדיניהם מחמת אלמותם הרי הוא כשלו ועובר עליו

כ אסור לעשות ולהכין מארצין כדי להניחן עד לאחר הפסח. אפילו ע"י שטר מכירה

כא כשאופין מצות בערב פסח אחר חצות יאמר. אם תתחמץ איזו מצה תהא הפקר בעת התחלת החימוץ קודם שנעשה חמץ כלל

כב מרקחת וכל דברים כבושים אין להם לעמוד בכלי חמין בפסח רק צריך למוכרם קודם הפסח. [חקור דין

] יח אסור ליקח המפתח כו'. דמיחזי כהערמה ורוב העולם אין נזהרין בזה

יט הקונים י"ש כו'. כדאיתא בתשובת צ"צ (י)

כ אסור לעשות וכו' משום דהתבואות שור כ' (כ) דעיקר הוי הביטול ובשביל זה אין רשאי למכור הבהמות לעכו"ם כדי שיאכל חמץ בפסח ע"ש. וא"כ באמת הר"ן (ל) כ' על הא דצריך בדיקה כו' דהוא ביטל בפה אע"ג דבלב לא ביטל (מ) רק היכא דפיו סותר לדברים שבלב דברים שבלב לא הוו דברים. ואך היכי דהוי אומדנא דמוכח לדברים שבלב דברים שבלב הוו דברים וא"כ כיון דעושה המאלצין כדי שישארו לאחר הפסח. האומדנא מהני לדברים שבלב. וכדאיתא בנדרים (נ) סעודתו מוכחת עליו. וע"ש היטב

כא כשאופין כו'. משום דאי אפשר להפקיר אחר חצות אותן מצות שנתחמצו. וע"כ ההפקר הוי מהשתא [דלאחר שנתחמץ אין ברשותו לבטל] וצריכין לבוא לדין ברירה ואנן פסקינן דאין ברירה. ואך יש למצא התיקון שיאמר אם תתחמץ [תהא הפקר] בשעת התחלת החימוץ קודם שנעשה חמץ כלל. וא"כ כיון דלא נתחמצה עדיין אזי יכול לבטל כיון דקיי"ל כרבי יהודא דשיאור לא הוי רק אסור באכילה. וא"כ שיאור דר"מ לר"י אסור באכילה ומותר בהנאה (ס) וא"כ שפיר תל הביטול בעת ההיא. וא"כ יכול לבטל עכשיו אם תתחמץ שיחול הביטול בעת התחלת החימוץ דאזי א"צ לומר ברירה דכיון דאין צריך לומר דחל למפרע. דלא שייך ברירה רק אם נימא למפרע וכמו"ש הפ"י בגיטין (ע)

כב מרקחת כו'. דהא הגעלה אין מועלת לכלי חרס. וא"כ מי יודע דילמא יפלוט כל שעה ויפלוט בפסח ואין בטל בפסח. ועוד אפילו [בכלי מתכות] דהא כבוש לא הוי הגעלה לומר שבודאי מוציא [כל הבליעה] כולה קודם הפסח: חלק או"ח לסי' תפ"ט הל' חדש סימן מ דין חדש בשל ישמעאלים ובח"ל

א קידושין דף ל"ו ע"ב במתניתין כל מצוה שהיא תלוי' בארץ כו' חוץ מן הערלה וכלאים ר"א אומר אף החדש. ובגמרא איבעי' להו ר"א לקולא או לחומרא פליג. וה"ק ת"ק חוץ מן הערלה וכלאים הלכתא כו' אבל חדש בארץ אין בח"ל לא כו' ור"א אף חדש נוהג בח"ל ומסיק דר"א לחומרא פליג והתוס' בד"ה כל. כתבו דמשמע מן הירושלמי דחדש נוהג אף בשל ישמעאלים. דפריך עלה דמתניתין דתני אף החדש אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינו בשל כותי משמע דחדש דקתני נוהג בשל א"י

והרמב"ם פ"י מהלכות מעשר שני הל' ה' פסק דערלה נוהג בשל א"י. ומזה למד הב"ח דחדש אינו נוהג בשל כותי. והנה רבינו ברוך ומביאו הב"ח כתב דאינו נוהג בשל כותי כת"ק דר"א. והוה לכאורה קשה הא ת"ק ס"ל דאינו נוהג כלל בחוץ לארץ. ולא בשל כותי לחוד

וי"ל דהנה באמת קשה לפי מה שפסק הרמב"ם (פ) דחדש נוהג בח"ל. ואפ"ה פסק (צ) דעומר אין מביאין מח"ל. וס"ל דלא חלי' זה בזה דאע"ג דחדש נוהג בח"ל אפ"ה אין מביאין עומר מח"ל ור"י בר' יהודא (ק) ס"ל דתלי' זה בזה עיי"ש. וכתב הפ"י דגם בשל כותי תלי' זה בזה. דאמרינן גבי הבאת עומר קצירך ולא קציר של ישמעאלים ולר"י בר' יהודא אינו נוהג חדש בשל א"י דאי הוי נוהג הוי מביאין נמי עומר. ולתנא דמתניתין דמנחות שם (ר) אסור בשל כותי' עיי"ש בפנ"י

ולפ"ז קשה לפמ"ש התוס' (ש) דר"א ס"ל דנוהג חדש בשל כותי. ולמה עשה הש"ס פלוגתא רחוקה בזה. דת"ק ס"ל חדש אינו נוהג בח"ל (ת) נימא דכ"ע ס"ל דנוהג בח"ל. וכסתם מתניתין דסוף ערלה (א) אך ס"ל [לת"ק] דאינו נוהג בשל כוחי. ומ"ה [ת"ק] לא קתני (ב) ור"א ס"ל דנוהג בשל א"י

וי"ל דהנה במס' ר"ה בדף י"ג ע"א הקשה הר' אברהם אבן עזרא לר"ת. הא ממחרת הפסח היינו ט"ו בניסן כו'. ותירץ ר"ת דה"ק קרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח כלומר מן הישן מצות וקלוי דהוא חדש אכלו בעצם היום הזה. דהיינו י"ו דאקריבו עומר והדר אכיל וי"ו איקרי בעצם היום הזה כו'. וא"ת פשיטא דאכלו בט"ו מצות בלילה הראשונה ואמאי איצטרך למיכתב שאכלו מן הישן. ותירצו דכזית לא חשיב ולהכי אתי קרא למימר דעיקר אכילה היתה מן הישן בט"ו משום דפסק המן. ומיהו קשיא דבתוספתא דסוטה כו' ובפ"ק דקידושין