שו"ת ר' משולם איגרא נו

[דינים

] ח הדר בבית בשכירות כשמוכר חמצו לאחר ביטול חמין שאינו ידוע. יזהר לידע כל החמוצים בשעת הביטול אי בשעת המכירה. של אחר הביטול חמין שאינו ידוע ויזכה בו בהגבהה

ט סוחרי יי"ש הקונים אותו בהקפה ודרים בבית שאינו שלהם רק בשכירות יזהרו קודם מכירתם את הי"ש להא"י ליתן פרוטה להמוכר על קנין הי"ש כדי לקנותו בכסף או ליקח רשות מן המוכר הי"ש למכרו לא"י

י מי שמוכר חמצו ע"י שליח. אם השליח מוכר להא"י בקנין כסף. אזי צריך, השליח להחזיר המעות למשלחו או שיהא המשלח באותו מעמד ואומר להכותי תן לפלוני שלוחי המעות ויקנה לך חמצי. ויותר טוב שלא יהא בקנין כסף. כי רוב העולם אין מדקדקין בזה

יא צריך למסור השטר מכירת החמין ליד הכותי קודם נתינת הכסף ומסירת המפתח או שיתנה שאין מקנה לו כלום ער נתינת השטר

יב לא יכתוב בהשטר מכירה קנין סודר

יג יזהר שלא יכתוב בהשטר דברים שהוא מסופק אם הם נמצאים שם

יד יזהר להתנות עם הא"י בשעת מכירת משקים חמוצים שמוכר לו הכלי בכך וכך מדות שמשער עצמו. רק אם יבורר ע"י המדידה שיש פחות מזה ינכה לו הא"י. ואם לא יבורר ישלם לו הא"י בעד כך וכך מדות

טו כשמשכיר הרשות לא"י צריך גם כן שטר עם הכסף

טז צריך למכור התבואה שיש בהן צמחין ואפי אם הוא מסופק דילמא צמחו

יז אותן שיש להם תבואות במקומות של אחרים בשכירות ימכרו אגב קרקע שלהם בכאן. או ישכירו להא"י השפייחלירס שיש להם בשכירות על התבואה. ויקנו להא"י אגב שכירת הקרקע שם. [חקור דין

] ח ט הדר בבית כו'. דהנה ידוע דעת הרמב"ם (צ) דבחצר המושכר אין השוכר קונה דבר הפקר הנכנס בו רק המשכיר קונה. א"כ כשמבטל החמץ דלא חזיתי' בליל י"ד ומוכר החמץ אח"כ ביום י"ד. בשלמא מי שדר בביתו של עצמו מועיל שפיר המכירה גם לחמץ שאינו ידוע. כי בשעת המכירה שמוכר כל החמוצים שיש שם בביתו דעתו לזכות בו וזוכה לו חצרו ושפיר מועיל המכירה ואח"כ מבטלו. אבל הדר בבית המושכר לו כיון שכבר ביטלו הוי דבר הפקר והחצר המושכר לא זכה רק להמשכיר לדעת הרמב"ם הנ"ל

אף גם לתירוצו של הלח"מ (ק) על קושית הראב"ד שמקשה על הרמב"ם משוכר את מקומו בב"ב. ומתרץ כיון שעיקר כוונת השוכר את המקום רק כדי לזכות ולקנות הדבר כמו שם שפיר קונה להשוכר. לאפוקי אם שוכר את המקום לתשמישיו הצריכים לו. בכה"ג אין החצר קונה להשוכר שכוונת המשכיר להקנות לו החצר רק לתשמישין. ואף היכא דדעת אחרת מקנה ג"כ לא קנה השוכר כששכר לתשמישין. לתירוץ זה כל שוכרי בתים מוכרחים ליזהר כשמוכרים הי"ש שקונים בהקפה ולא קנו במעות ומשיכה מה"ת אינה קונה וחצר המושכר אין קונה לו. א"כ אין מועיל המכירה שלהם לדעת הרמב"ם הנ"ל

י מי שמוכר כו'. דכיון דדעת השליח לזכות הכסף לעצמו במה יקנה הלוקח המטלטלין והקרקע של מוכר כשנותן לאיש אחר המעות. בשלמא אי הוי המשלח באותו מעמד ואומר אל הלוקח תן המעות לפלוני שלוחי וקרקעי יהא קנוי' לך הוי קנין מטעם ערב וכדאיתא בקידושין (ר) אבל היכא דלא אמר המשלח כלל ללוקח לא הוי מטעם ערב. וכדאיתא בקידושין (ש) ולזה לא עשאו שליח ליקח לעצמו המעות רק סתם שיהא מקנה הקרקע בדרכי הקניי' כדין. ולא מהני אם עשאו שליח לקבל לעצמו המעות שיהא כמותו דהוי שליחות שלא ניתן לחזרה וכדאיתא בגיטין (ת)

יא צריך למסור כו'. העולם נוהגין למסור מקודם המפתח וגם לוקחין ערבון מהא"י ואח"כ נותנין השטר לא"י וזה אינו נכון לדינא. דאף דכותי אין קונה מישראל קרקע בכסף אבל אם פירשו בהדיא קונה ולזה פי' הנ"ש דמסירת המפתח הוי כפירש דיקנה בכסף. וא"כ קונה הכותי הקרקע והוי הקרקע של הכותי ושוב לא מהני הקנין דמטלטלין אגב קרקע דכותי. וא"ל דבשעת מתן המעות ומסירת המפתח מקנה לי' גם המטלטלין הלא אין אומר לו אגב ועם. לא מהני לחד דיעה (א) אך אם התנה בשעת מעשה שאינו מקנה לו כלום עד נתינת השטר מהני

יב לא יכתוב כו'. דדעת הש"ך (ב) דקנין סודר לא מהני בא"י

יג יזהר שלא יכתוב כו'. דכיון דמוכר לו הכל במקח אחד ובסך אחד בעד כולם. והוי הדין דיכול הלוקח לחזור ועדיף מקני את וחמור דשם (ג) הוי פלוגתא. ובכאן דמיא לכור בשלשים (ד) דיכול לחזור בשעה אחרונה והנה הדין בביטול מקח דשניהם יכולין לחזור (ה) וכ"כ הב"ש באם שחסר מממון גם המוכר יכול לחזור יעו"ש באה"ע סי' כ"ט ס"ז ס"ק ח"י. וא"כ עובר הישראל

יד יזהר להתנות כו'. בהא דנוהגין במכירת חמץ למכור משקים חמוצים עד למדידה לא יפה הם עושים דהא אם ישתבר הכלי וישפך המשקה לא ידע מדת המשקה כמה יקח מן הא"י דמי המכירה והוי הישראל רוצה בקיומו של איסור

טו כשמשכיר הרשות כו' אף דבשכירות אין צריך שטר רק כסף לחוד (ו) התם טעמא משום דמדינא כסף לחוד קונה רק מחמת מנהג צריך שטר. ובשכירות לא הוי מנהג. אמנם בעכו"ם צריך מדינא שטר בהדי כסף כמו"ש המ"מ (ז) דמשום אלמות צריך שטר. א"כ גם בשכירות צריך שטר בהדי כסף (ח)

טז צריך למכור כו'. משום דבפסח חוזר וניעור לכו"ע דהוי יבש ביבש (ט) וגם היכא דניכר האיסור אין בטל כלל

יז אותן כו' ימכרו אגב קרקע שלהם. כי אין צריכין להיות צבורין וא"כ אף שאינם יכולין למכור הרשות שמונח שם התבואה לפי שאינו שלהם. יכולים להקנות התבואה אגב קרקע שלהם שבכאן: