שו"ת ר' משולם איגרא נא

משום דבאמת שם בלא"ה קשה. דעכ"פ הוי חייב באונסין כדין גזלן דבגזלן חייב באונסין. רק דאמר ליה הרי שלך לפניך והוי רק הפטור מכח היזק שאינו ניכר ואם כן השתא ממ"נ חייב. ובאמת כן מקשה שם הפ"י

אך דבאמת י"ל דהכי פירוש. דגם בהוזלו הוי פטור מש"ה דאמר ליה הרי שלך לפניך. ואם כן הוי אמינא דלא שייך הך ממה נפשך ודמיא להא דאם זרק כלי מראש הגג. ומונח כרים וכסתות ואחר כך אפילו הוא עצמו קדים וסילק פטור. בבא קמא דף כ"ו ע"ב מ"ט כו' ופירש"י דעל הזריקה פטור. דה"ל לא גרם עדיין דמונח כרים ואח"כ הוי רק גרמא ופטור. וע"ז מייתי [הש"ס] דלא פטור בכאן. ואמרינן שפיר ממ"נ ומה שהביא ראיה מרש"י (ת) כבר דחה בספר חק יעקב יעו"ש היטב

ויתכן יותר לפמ"ש התוספ' בגיטין דף נ"ג ע"ב ד"ה גזלן הוא כו'. דעיקר הוי הטעם דבהיזק ניכר קונה בשינוי מעשה. וא"כ כיון דבשעת מעשה לא הוי ניכר ולא קנה. ואך השתא קנה והא לא שויא מידי אך דכיון דהוי השתא שינוי מעשה. קנה משעת גזילה ושפיר ראי' [הש"ס]

ד והנה מה שהקשה הפר"ח. על מאן דס"ל דהמפקיד עובר. ואמאי אמר רב יוסף בפסחים שם דהא צריך לבער בשביל דהמפקיד לא יעבור י"ל או דהוי הפי' ממ"נ דכ"ז דלא ישכח המפקיד. וא"כ כיון דאין הנפקד מחויב למוכרו בודאי הוא ימכור. ואלא דהמפקיד ישכח עד זמן איסורו. והוא רחוק מכאן ואי אפשר לו לבער והוי אנוס ובכה"ג דאין בביתו וברשותו וגם אנוס דאי אפשר לבער פטור. ואם יבא תוך הפסח יבער בתוך הפסח ויקיים מ"ע ולא עבר דהוי אונס. ועוד לפי מה דמשמע מתשובת ח"צ. דלר"י יוכל לקיים עשה גם לאחר הפסח. וא"כ כי יקיים וישרוף יהא למפרע אינו עובר. כיון דהוי אנוס. וכיון דבדעתו לקיים מ"ע ואלא דהוי אנוס. ובודאי אם מקיים אח"כ פטור ולא עבר. וא"ל דילמא כר"ש. אפ"ל דרב יוסף ס"ל לפסק הלכה כר' יהודא וכמו דלקמן [בדף כ"ט ע"ב] לרב לפסק הלכה [ס"ל כר' יהודה] וא"כ עדיף לי' לומר כרשב"ג דהלכתא כוותי' מלומר כר"ש דלא הוי הלכה כן לדעתו

והנה לפי שיטת התוס' [בדף כ"ח ע"ב ד"ה רבי שמעון כו'] דס"ל [לר"ש] דעד הלילה מותר בהנאה אפילו מדרבנן מוכרח דס"ל כר' יהודה. מדלא המתין עד הלילה. ומעיקרא הוי אונס וא"כ מצי למוכרו אח"כ בב"א [ע"ש בתוס' הנ"ל] וה"ל להמתין עד הלילה ומדלא המתין ס"ל [לרב יוסף] ע"כ כר' יהודא

והנה א"ש יותר. לפמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ג ע"ב [ד"ה גזלן הוא] כו'. דבאמת עיקר הוי הטעם דהיזק ניכר קונה בשינוי מעשה. וא"כ כיון דבאמת בשעת מעשה דהתחיל ההיזק לא הוי שינוי מעשה. ולא קנה דבשעת התחלה ההיזק לא ניכר. רק השתא דליכא כלל בעולם ועל מה [חל] הקנין. וצ"ל דחייב על התחלות הגזילה. דהא השתא לא שוויא מידי. ודמיא לכרים וכסתות וצ"ל דחייב על הגזילה מקודם. דכיון דלא יכול לומר הרי שלך לפניך ושפיר מייתי [הש"ס] ראי' ועיין תוס' דב"ק דף נ"ו ע"ב ד"ה פשיטא כו': סימן לו [אם נתערב חמין ביום א' של פסח מוחו סחוד ביום אחרון

] הנה שמעתי בשם הגאון מהר"י בעל כרו"פ. שאם נתערב חמץ במשהו ביום ראשון של פסח שרי לאכול ביום אחרון ממ"נ. אם יום ראשון יו"ט הוי אחרון חול ואם אחרון יו"ט הוי יום הראשון חול ונתבטל

ובאמת אינו כן. דהנה הרמב"ם פ"א מהלכות חמץ ומצה הל' ה'. חמץ שנתערב בדבר אחר תוך הפסח כו' הרי זה אוסר בכל שהוא. וטעם איסור החמץ בזמנו שהוא במשהו כתב רבינו בפרק ט"ו מהל' מאכלות אסורות הל' ט' מפני שהוא דבר שיש לו מתירין שלאחר הפסח יהא מותר כל התערובות. והנה מהך לשון דתוך הפסח משמע דוקא תוך הפסח ולא משש שעות ולמעלה וכמ"ש הרב הכ"מ שם. אך לפי זה הטעם משום דשיל"מ אין לחלק וכן כתב הרב המגיד

וי"ל משום דהנה באמת איך שייך דבר שיש לו מתירין. דכיון דאסור להשהותו. רק מכח ביטול. וא"כ לא שייך עד שאתה תאכלנו כו' תאכלנו בלא ביטול דזה גופא [דלאחר הפסח מותר] הוי מטעם ביטל ע"י ביטול תערובות משהו חמץ והנה אפילו אם נימא דרק לאכילה אסור (א) ולהשהותו דאסור רק מדרבנן שרוי לה רבנן (ב) ושפיר שייך עד שתאכלנו מכח דנתבטל תאכלנו לאחר הפסח בלא ביטול מ"מ קשה

אך דהפי' ברבינו. דבאמת אם הוי הטעם. שחכמינו אחמירו בחמץ. הואיל דעבר בב"י וב"י או מטעם כרת כמ"ש שאר המפרשים ואך הוא דוקא בכזית ובחצי שיעור ליכא ב"י וכרת. וע"ז אמר טעמו משום דשיל"מ דחצי שיעור הוי רק משום דשיל"מ דליכא איסור להשהותו דמן התורה אינו עובר בב"י וב"י. וא"כ בע"פ [בתערובות] שיעור שלם ליכא דשיל"מ. וא"כ גם בחצי שיעור מותר דהא עיקר הטעם דראוי לצרופי. והפי' לצרפו על שיעור כזית דהיבש יהא נתערב ויאכל כולן. מה דהשתא בתערובות ומה דיצורף להתערובות ויהא כזית וכאן [בע"פ] ממ"נ אם יצרף עוד מן תערובות דיבש ויהא שם פחות מכזית חצי זית או ג' רובע זית [עד שיהא כזית] יהא עובר בב"י. וכמו שהקשו התוס' בדף כ"ט. וא"כ ליכא היתר [להשהותו] דהא אם לא יהא בטל יהא עובר בב"י וב"י ולא הוי דשיל"מ ושרי. וכה"ג כתב בפירוש המשניות להרמב"ם (ג) לענין הנאה לבב"ח ה"נ לענין חצי שיעור דכיון דהוי שיעור שלם שרי ה"נ חצי שיעור. משא"כ תוך הפסח דכיון דשיעור שלם אסור ולא בטל הואיל דחמיר ומכח ב"י. וגם חצי שיעור מותר [להשהותו] ושפיר הוי דשיל"מ

ובזה א"ש לשון הרמב"ם פט"ו מהלכות מאכלות אסורות הל' י"ב וז"ל. ואל תתמה על החמץ בפסח כו' שהתורה אמרה כל מחמצת. לפיכך החמירו בו ע"כ והפי' דמכל ילפינן חצי שיעור אסור. אם יש טעם כעיקר אע"ג דלא הוי בכדי אכילת פרס. ומ"ה החמירו רבנן (ד)

והנה דפליגי על רבינו רש"י ותוס'. שפירשו מטעם חומרא דחמץ משום דבאמת על שיעור שלם צריך