שו"ת ר' משולם איגרא מח

עם השליח על מנת זה אני נתרצה שתהא שלוחי. ואם לאו אין אני רוצה שתהא שלוחי. והוי כאלו לא התנה כלל עם הלוקח רק עם השליח. משא"כ גבי עבד לא שייך לומר כך דיד עבד כיד רבו. ובנידון דידן לא התנה הא"י הלוקח. רק השליח ונתבאר בחו"מ סימן ר"ז דכל שהתנה המוכר טובת הלוקח לא הוי רק פטומי מילי. ואצל השליח לא שייך שלא נתרצה כו' דהא בודאי כוונתו לטובת המשלח וכמש"ל

ואין להקשות אטעם הראשון שכתבתי דנעקר התנאי למפרע כו'. הא לפי פסק הרמב"ם בהלכות אישות הנ"ל אם עשה שליח לקדש והלך שליח וקידש על תנאי הרי זה בטל. וא"כ ה"נ בנידון דידן יהא בטל לגמרי יש לומר דא"כ יהא נאסר החמץ שלו. ובודאי אנן סהדי דניחא ליה דליהוי שלוחו. וכמו שכתבו הפוסקים הך טעמא דמ"ה לא שייך ביטול מקח גבי חמץ דאנן סהדי דניחא ליה שיתקיים המקח שלא יאסר חמצו (י)

ועוד יש ראיה להתיר לפי מה שכתב בסוף ספר מנחת יעקב שאלה וי"ו ומביאו בספר חק יעקב בסימן תמ"ח ס"ק כ' היכא שיש אונס בענין המכירה. וכל ימי הפסח הי' סבור שמכר ואחר הפסח נודע שלא מכר. כיון שהי' אנוס כו', ואמר שביטל כו' יש להתיר עכ"פ בהנאה לאחר הפסח ע"ש. ואף דמשמע שם מדבריו שלא התיר רק דוקא אם לא ידע כל ימי הפסח אבל הכא שנתוודע לו אחר זמן איסורו והיה לו לבער כתקנת חכמים י"ל כיון שהי' מסופק בדין הוי כאלו לא ידע וכמו שפסק הט"ז ביו"ד (כ) גבי אין מבטלין איסור לכתחלה. ועוד כיון שעשה שליח למכור כתקנת חכמים בודאי ג"כ ביטל כתקנת חכמים. וקודם זמן איסור לא הי' יודע שמכר השליח על תנאי א"כ הוי הביטול ביטול טוב כיון שהי' סובר שמכר כדינו ואם כן מכל הראיות שהבאתי יש לי להתיר עכ"פ למכור לא"י כמו שהתיר החק יעקב בנידון שלו. וה' אלהים ינחני בדרך אמת: סימן ל [תשובת הרב כו' מוהר"ר שמואל נ"י

] מה שכתב מכ"ת להתיר החמץ מהרמב"ם פרק ז' מהל' אישות ומש"ע אה"ע סימן ל"ח ובסי' קמ"ג. קשה לי איך יכול לבטל אחר זמן איסורו התנאי. ומ"ש מכ"ת בלא"ה צ"ע איך יכול למכור השתא שיהא מכירה למפרע ובגט איך יכול לגרש עכשיו ליהוי הגט למפרע. אלא ודאי צ"ל דבביטל התנאי עכשיו הוי כאלו לא הי' תנאי ה"ה בנידון דידן הוי כאלו לא הי' תנאי בשעת המכירה. ובאמת המכירה הי' בשעת היתר. ע"ז קשה לי הלא חמץ אחר זמן איסורו אינו ברשותו כנודע דשני דברים אינן ברשותו של אדם בור בר"ה וחמץ בפסח. והוי החמץ אינו שלו ואיך יכול לבטל התנאי דאז הוי הוא כאיש אחר שביטל שלא מהני שיבטל התנאי. גם מה שכתב מ' כבוד ת' ראיה שנית מהראב"ד דבנידון דידן לענין המכירה הוי שליח. ושלוחו של אדם כמותו והוי כאלו הוא בעצמו מכר לו. ולענין התנאי לא הוי שלוחו והוי כאלו התנה אחר ונתקיים המקח בלא תנאי. קשה דילמא לא נתרצה הא"י אלא על תנאי זה ולא הוי מכירה כלל. אבל בנידון הראב"ד דהוי זכות לרבו וזכין לאדם שלא בפניו ובודאי נתרצה רבו אבל הראיה שכתב מכ"ת להתיר מספר מנחת יעקב ראוי' לסמוך עליו להתיר הדבר. שאלה ותשובה של כבוד תורתו שלחתי לק"ק טיסמנוץ ביום ג' פ' קדושים

ועוד יש טעם להתיר כפי הנראה מהשואל שעשה המכירה כתיקנו ואח"כ עשה התנאי. והלכה ברורה מש"ע אה"ע סימן ל"ח סעיף ב' שכל תנאי צריך להיות ד' דברים. ואחד מהם שיהא התנאי קודם למעשה. וכאן נראה שהי' התנאי אחר המעשה. אף דהרמב"ם סובר הקדים המעשה היינו שעושה מעשה קודם התנאי דוקא. עיין בב"ש סימן ל"ח ס"ק ב' דאנן קים לן כהרא"ש ולא הוי התנאי כלום. ואין להקשות מסעיף ד' שם בא"ע די"א דלא בעי שיהי' בתנאי ד' דברים אלו. אלא במקום דאתי מינייהו חומרא. ע"ש (ל) דלא פסק כן כי"א. ואין לומר דכל זה לא הוי רק באיסור וקידושין וגירושין אבל בממון לא. וא"צ שיהי' תנאי קודם למעשה. עיין חו"מ סימן ר"ז כתב הסמ"ע להדיא דלענין מקח וממכר בעינן כל הד' תנאים דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן בעינן תנאי קודם למעשה אף בממון. עוד נראה להתיר הא לא תבע עדיין מהא"י המעות. ואפשר שהא"י יכול לקיים התנאי והוי ספק וספיקא דרבנן לקולא דחמץ אחר הפסח הוי דרבנן. ואין לומר שאותו האיש שמכר החמץ יודע בודאי שלא יכול הא"י לקיום התנאי. אזי התנאי ממילא בטל שאחד מן הד' דברים הוא שיהא התנאי דבר שאפשר לקיים והוי ספיקא דרבנן וספיקא דרבנן לקולא. כ"ד הכותב בחפזון גדול הק' שמואל במוה' שלמה זלמן סג"ל זצ"ל: סימן לא

שלום לאה' א"נ הרבני המופלא ומופלג חריף ושנון כבוד שמו מוהר"ר שמואל נ"י גי"ק הגיעני. ומה שמכת"ה כתב דשני דברים אינן ברשותו של אדם. הן אמת שכבר מתורץ בכלל דברים שכתבתי כיון דבשעת מעשה הי' היתר. ואביא ראיה פשוטה (מ) דאי אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו ובעינן מטאי לידי' וכשמטאי לידי' לבסוף עדיו בחתומיו זכין לו למפרע. ואם מכר בינו לבינו בין זמן החתימה ובין זמן דמטאי לידי' אמרינן כי מטאי לידי' אח"כ זכה למפרע ולא הוי המכר שמכר לאחר למפרע מכר כלל אע"פ דהשתא אין בידו לעשות ולמכור דהא מכר מקודם לאיש אחר. ונימא דעכשיו אע"ג דמטאי לידי' נימא דלא מהני כיון דמה שמטאי לידי' צריך להיות מדעת המוכר או הנותן (נ) והשתא הוי הוא כאיש אחר שנתן ואפילו בנו לאחר מיתה אין בידו ליתן כו' (ס) א"ו כיון דע"י עשיה דעכשיו נגמר המעשה דמקודם הוי כאלו מכרו לגמרי מעיקרא שהי' בידו אע"פ שאין עכשיו בידו ויש כיוצא בזה בש"ע חו"מ ראיות לאין מספר עד שילאה לספור כי אין מספר

ומ"ש על ראייתו מהראב"ד דילמא לא נתרצה הא"י לקנות כי אם על תנאי זה. זה אינו כיון דהוי טובת הלוקח. ולא התנה הלוקח תנאי זה אין הלוקח יכול לבטל בשביל זה המכירה כמבואר בחו"מ סימן ר"ז דהוי פטומי מילי בעלמא. וכבר דברנו בזה ופשוט הוא

ומ"ש להתיר מכח התנאי שלא הי' כתיקנו כבר דיברנו מזה. אך שהרמב"ם פסק בפ"ו מהלכות אישות הלכה י"ז דבע"מ אין צריך ד' דברים כמ"ש שם. ומשום הכי דחיתי בזה דאין צריך הד' דברים

ומ"ש מכח תנאי שאפשר לקיים בסופו בודאי לא