שו"ת ר' משולם איגרא ד

להתם, והתאספו אליו גדולי התורה מסביב, וידעו בו שהיה מכיר מנעוריו חילו באורייתא וטכסיסי חכמתו, ודייק וגמר שמעתא מפומיה, שאלוהו על מעשה תקפו וגבורתו באביב חלדו, השיב האם תבקשו לדעת מעשיו של רבינו תם - אך אודיעכם מקצת שבחו, בהיותו כבן תשע שנים הללוהו בשערים כי יודע להגיד בעל פה כל ספרי הגאון בעל פ"י, בהיותו כבן י"ב שנים השיב לשואליו מה חידש כל אחד מבעלי התוס' כמו הר"י והר"ת וכו' בכל הש"ס, והיה סופר ומונה חדוש כל אחד מהם בכל מסכתא ומסכתא איש על דגלו. כשהיה לאיש אי ח"ו אשתכחת תורה מישראל הוה מהדר לה בפלפולו

כן הלך מחיל אל חיל, עד עברו עליו כמו חמשים שנה, אז נלקח למתיבתא דרקיע. אך עין חכמתו לא כהתה עוד שפיות למודי ה' גם באיזה חבורים מתלמידיו הרבנן דפקיע שמייהו, חיים וקיימים המלילות אשר שטו ולקטו ממגד תבואתו, מלתא דעבידא לטעמא להשביע רעבים, ואם לא זכרו שמו עליהם, אלקים הבין דרכו, החכמה מאין תמצא, והיתה אזכרה לפניו ועונג לנשמתו בעדן גן ה'. ואין לישא עליהם אשמה, כמו שהמליץ ר' יעקב בר אידי על ר"א (יבמות צ"ו ע"ב. וירושלמי שקלים. ועיין בתוספתא ב"ק הובא בש"ך ח"מ סימן רצ"ב). ועוד אנכי אמטי להו אפריון. שבכמה מקומות שהיה כי"ק של רבינו דחיקא לי היה נר לרגלי מה שנמצא מהם בספריהם

ולמזכרת עולם השאיר ברכה ספרים כתובים בכי"ק תלי תילין של הלכות אשר תידוש יקביו יפרוצו על כל הש"ס, ופשו פרשיו לעמוד לימין משה רבן של ישראל הרמב"ם ז"ל. ומפתחותיו (שנעשו בכי"ק ובכ"י בנו יחידו ותלמידו קנקן חדש שאמר עניו אביו הגאון ז"ל שהוא מלא ישן כהמיוחד בהגאונים שבדורו, שהיה חתן הגאון מו"ה בערוש הרב מהנובר), הראה עוצם חשקו שעלה במחשבה לפניו להוציא חבור על הרמב"ם לאור עולם, ולא אסתייעא מלתא בחיי מרו. וגם בנו הנ"ל, בדמי ימיו כבר עשרים אחר השלימו שנת אבל אביו נאסף אל אבותיו בלי זש"ק ר"ל. וכל חדושי רבינו היו ספונים ביד זקנתי הרבנית הצדקת מרת רבקה אסתר וביד ברתא דרבינו ה"ה אמי הצדקת (שנשארה סנסן היחידה למרן ז"ל), עטרת הנשים אשר עלתה על כל בנות חיל מרת שרה חוואניש נבג"מ אשר נתגדלתי על ברכם. ונתונים נתונים היו לי מכבודם כל כ"ק. ומידם הייתי סוכן נאמן על האוצר נחמד הזה. וגם ה' היה שומרי וצלי כי לא נפקד מהם מאומה. עד אשר אחד ששקל למטרפסיה בהפרדי מביתי בא כאריה ואין מציל וישב ממני שבי הארגז עם כל הכ"ק (גם היה בו חבור יקר כמעט על כל הש"ס וחאג"ד מאת זקנו ואומנו של מרן ה"ה הגאון הקדוש מו"ה פישל הרב מקאלימייא, אשר נודע לי מאמר רבינו שכאשר יהיה ה' עמדו ילוה גם אלה לדפוס עם חבוריו), ובכן הייתי עשוק ורצוץ מהם שנים כבירים, עד אשר במועצות וכסף פדיונם הושבו לי בחסרון הרבה מהם, וביחוד חבור זקנו הגאון מהר"פ הנ"ל. והייתי אך שמח בחלקי שהושב לי המטמון גוף הכי"ק. כי מתייאש הייתי שאשיבם לבצרון, כי דמיתי שכביר מצאה ידו עת וזמן להעתיק כלמו, עד אשר ראיתי ממה שנדפס שכלה עשו מאשר חטפו קמא קמא דמטי לידם בעת שהחזיר ליהכ"ק. ולזאת נדדו הלכו אביב חלדי אשר אפסו ידי לרפא את מזבח ה' ההרוס, ובהסירי את מכסה הארגז וראיתי החסרון שלא יוכל להמנות, והעלים כולם היו כנוקף זית, בלולים פזורים נזורים. אז אמרתי אוי לי כי נדמיתי, איה ימי חרפי, מבחר שנותי איה המה, איפוא הטיח אשר אשוב אטיחם, ואיך אנחם. הן בשמים ממעל לא ימל קצירו, מדוע עלי ארץ לא ישאו ענפיו פריו אם אמנם להוציא לאור שמש תורתו נפשי תערוג, האם ככחי אז כחי עתה, הנה באתי בכלח ימי טפחות קלו מני ארג. וכאשר שנות מספר יאתיו, ואורח לא אשוב אתהלך, אנה אשא חרפתי אם פקוד יפקדני אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ושאול ישאל ממני אנה עזבת פקדוני. שעשועי פרי כחי ואוני, הישא פני וירצני. ואנכי הדל באלפי ישראל, ואדע שפלותי שחותי ומעוט ערכי שאיני ראוי למלאכת הקודש הזאת, אשר הרואה כתב ידו חידושי תוה"ק הכתובים באצבע איש האלקים הזה אשר מילדותו קדוש היה לאלקיו ולא נהנה מהעוה"ז מאומה, לילה כיום נדד שינה, חוץ משבח ויו"ט פת לא בא אל פיו. בלעדי יינה של תורה יין ושכר לא שתה. שונא ומואס בבצע כאשר ימאס איש בבזויי הברואים. קול כנור ונבל לא שמעה אזנו מעודו. ומה גם המתבונן על הקדושה השפוכה על כתבי קדשו מקצה. כי בשתים יעופף, כברקים ירוצצו הגיוני חדושיו, וגם עטו דאה כנשר על הספר, עוד יראתו קדמה את חכמתו כי תמיד שוה ה' לנגדו. ומלבד ציוניו בראש כל עמוד, גם מבין שורותיו יצהירו זכר שמו ית', אשר הוציא במספר צבאם לפי כוונתו הקדושה בסוד ה' ליראיו. ובהאלפים בויגן כיה"ק לא נמצא שהיה מוחק שום אות מאותיותיו שהמליטה עטו העומד למחוק, אך סגר אותם בחצי עיגול. האם כל רואה לא יעמוד משתאה ויבין שכד אשתדל באורייתא שכינתא פרסה עלוהי גדפהא. ועוד מי שירד לעומקו יענה ויאמר מה נורא ההוד והתפארת במקדשי חדושיו, בראותו כי ה' העיר לו אוזן להסכית לשמוע קול צללו נעו שפתי חכז"ל, לכוין עומק מחשבות הויות דאביי ורבא כי גאה גאו, כאלו פה אל פה דיבר בם במראה ולא בחידות, ואיך בקרב שפל כמוני לא יחיל לבי להשית ידי לעטי להעתיק ולהריק מכלי הקודש מעשה ידו הקדושה המורק ושוטף במי הקדושה והטהרה, והאם עולל גומד קומתו אשר יטבע גם במי אפסים, יצלול בים רחב ידים, וימדוד בשעלו מים

אכן השיבותי אל לבי אם לא עתה מתי אכלם נדרי. פן תשתפכנה אבני קודש. יסוערו מגרנו פרתי שושניו. ואמרתי אם מטה רגלי. זכות אבותי דנפישי טובא. וזכותא דרבים וכן שלמים שהציקו לי בדבריהם כל הימים ויתאוו תאוה. מי ישקוני מבאר מים חיים. ויקוו לאור ואין. באלהא דשמיא סמיכנא דהוא קשוט ואורייתיה קשוט. דכך אורחוהי דקוב"ה לזכאין דעבדין רעותיה. בעו דאדכרון לעילא ותתא. ולא יתנשי דכרנהון לדרי דרין לטב (זה"ק פ' נח). ובבכי אבוא. ישמע בכי תחנוני אמי הקדושה. אשר שפכה כמים לבה נוכח ה'. שתורתו של אבי' הקדוש תגלה ותראה בתפארת עוזה. ובזה אקיים מצות כיבוד כמ"ש מכבדו וט'. ועתה תגל ותשמח יולדתי בגן עדן

והנני נותן לפניכם ספרו ככתוב בכי"ק כלול בהדרו. כהגה אשר יצא מפיו הק'. כלשונו ומחשבות חכמתו, אשר מלפני אל אלוקי הרוחות. המה שלוחות. ובעזה"י את אשר חכמי דורו לא עצרו כח לעמוד על סוף דעתו. מעומקו ודקותו (זה כחמש שנים היה איש תמים בניקלשבערג. ואשתעי לי' זקן אחד שפעם אחת תמהו כל העיר על הגאון הק' מהר"ם בנעט שביום אחד לא חודש ולא שבת עשה משתה לקרואיו ואמר להם היום עמדתי על דעת רבינו הק' משולם זצ"ל. במיני דאורייתא ששמעתי מפיו זה ארבעים שנין). כי לפניו היו פתוחים שערי תורה. בסקירה אחת סקורה. ולפני מלך ה' צבאות עמד במורא. וכי היה דבר המלך אליו נחוצה. ע"כ מלאכתו נמהרה ונמרצה. ועתה כי דבריו הק' חרותים על לוח אם יבוא חכם וישנה וישלש יעמיק ויחטט עד שיד שכלו מגעת. יהיה פתוח לפניו אוצרותיו. המנאים אור יקרות להאיר דברי חכז"ל. ויזל מדליו נחלי