שו"ת ר' משולם איגרא ג

הקדמה

ישמחו השמים ותגל הארץ, תבל ומלואה ישישו בה' הנקדש והנערץ, יתנו בגאונו אשר אהבתו לצאצאי שלשת האבות לעולם נצבת, זרם מים לא תכבה להבת שלהבת. ובחמלתו הוציאם ממצוקותיהם הכניע אויביהם ובקע מים לפניהם. ועל כל כבוד הגדיל לעשות עמהם כי אמר אך עמי המה שעשועי ראשית תבואתי, כולם מתאימות עם תורתי יונתי תמתי. אעניד אותם עטרת תפארת גנזי מכמני כלי אומנתי, חמדה גנוזה אשר טרם מפעלי מאז חתומה באוצרותי. להקים בריתי ותנאי עם עולמי אשר ברצוני בראתי, בעבור עם זו יצרתי יספרו תהלתי, ולמען כל צדיקי הדורות עת מלאכי מרום במאזנים יעלו יחד במספרם יפקדו וימנו העם פלאות, אתה מרבבות קודש אלפי שנאן ד' צבאות

והאום נצורה, כי שמעו שתים מפי הגבורה, שם פחדו פחד מפני הדר גאון ה' חרדו, זעו לבבם פלצות בעתתם ורעדו. ולעבדו נאמן בית זבולו ענו, היום הזה ראינו, כי בגלל אשר ה' הצית להבת יראתו בנו, קדחה אש מאזר זיקות אהבה יחד בלבבנו, אמרת נעשה ונשמע להטה בערה בהגיגנו, וכאיש אחד אליו נלוינו נצמדנו, לזאת אשו הדגולה לא אכלתנו. אך כי ינסו הצללים ויפוח היום, הנורא והאיום. מה נעשה לבנינו, שישנם פה, עם נולד אחרינו. אם יוסיף עוד להרעים בקול נפלאות אמרתו, אוי מי יחיה ממכות צרבת גחלתו ואם אנינה עזה כמות אהבתינו, ולדברו כלתה נפשנו, היה דור תטיף לבית יצחק. וכי רצם אור פני מלך חיים, הנה בא דברו מהשמים. מה טובו אשר נאמו, ארשת שפתם מה נעמו. יהי לנצח כשטף מים רבים שפע משה בחירי, לשלח מעינים כנחלים, לחכמי ישורון שוכני חצרי. (כמ"ש בשם האריז"ל עה"פ לא כהתה עינו וגו' כי גם לאחר מותו עינו פקוחה על בתי מדרשות להשפיע לחכמי ישראל משפע טובו)

ובכן מימי אב לחכמים ולנביאים, הקים על עם קדשו ללמד ולהורות, אלים ותרשישים חכמים וידועים, ארבעים דורות. נביאים ואנכה"ג תנאים ואמוראים, כאדני כסף ארבעים. קמו גם נצבו למשכנות ישראל, צדקתם כהררי אל. הם פסגו ארמנות תושיה, להם תהלה דומיה. הנם צבא המרום באדמה, מהם פנה מהם יתד מהם קשת מלחמה. ביום קרב במתיבתא דרקיע, לכל ריב וכל נגע, ה' הביע, מאן נוכח מי ידין דיני, בלעדי בר נחמני. ואחריהם כנשיא נס הרים ראינו, אבני נזר מתנוססים בעמנו. רבנן סבוראי והגאונים, חכמי צרפת ספרד ואשכנז היקרים מפנינים. כמראה הלפידים וברקים, דור אחר דור הלכו מלאים זיו ונוגה מפיקים. כבוד ה' חופף עליהם והוא פארם, כאלו מסיני באו מהר חורב הודם והדרם. הם הכינו לנו, מסנות לבית אלקינו, כל דברי תורתו אספו אספה, אמרת ד' צרופה, וסגרו על מסגר הראשי פרקים, עדי יבואו חכמים מבינים לדלות עצה ממימיהם העמוקים

יבינו החכמים ויתבוננו הליכת מלכנו בקודש עמנו, שגם בצהרים אלף הששי שאנחנו בו, זרחו בקרב ישראל המאורות הגדולים, המאירים לדור דורים. אלה מצפון דמטמרן גליין להו, פתחו לנו עינים לחזות בנועם ה' כל יקר הצפון למעלה במקדשי אל ולשכותיהם פנימה. ואנה מים שני התלמודים כללו יפים. על נהרות ציון המצוינים בהלכה יסדו היכלי קודש, ועל נחת שולחנם ולא דשן ערכו מנורת זהב. ע"פ ה' היה לפה לפרש ולדרוש דברי חכמינו ז"ל אשר אין קצה לאוצרותיהם. והם למדו לבני יהודה מעשה רוקח, אשר ממנעמיהם ירקחו כמוהם להמתיק לחיך למודי ה' ארשת שפתי הקדמונים מאורי עינינו

וגם בשני מאות שנה שקדמונו, לא השבית מטהרנו, כימי קדם משך חוט של חסד על יודענו. גם בקרב שנים האלה אלקים ראינו עולים, נצא נא לספור הכוכבים דרכו ביעקב, נדרשה מעל ספרי אנשי השם אשר נטע ה' בתוכנו. הלא מבארם ישקו העדרים מעת צאת אלה השואבים מי התורה ממקור הקדושה, ודלה דלו לנו מנחל עדנים אשר נחלו להם הראשונים בחבוריהם היקרים מכתם אופיר, תצא תורה בקשוטי כלה, כל אבן יקרה, לבושה הוד והדר מטוה שש ורקמה, הציצו ופרחו עשו ציצין ופרחים לתורה, בספריהם הנפלאים מוצאי בקר וערב ירננו באהלי יעקב

המאתים שנה האלו עטרו לנו עטרה כחמה ברה, מגזע פני יהושע הראשון בעל ספר מגיני שלמה יצא חוטר תפארה, ה"ה אא"ז גאון הגאונים רב רבנן שר התורה אספקלריא המאירה, צדיק יסוד עולם רשכבה"ג מרנא ורבנא רבינו משולם איגרא זצללה"ה, אשר מרחם משחר טל ילדותו ארץ רעשה מחכמתו וחריפותו. כד הוה רביא קדושי עליון הנהיגו בו יקר, וקרין ליה רישא דפטישא דמתבר טינרין, וקרין עלוהי בטרם אצרך בבטן ידעתיך. הדר גאון עוזו הופיע כעצם השמים לטוהר. כל דבר הקשה מיישר בפלפולו. כלם ענו ואמרו אשר ראש הנביאים חלק לו זאת מנה אחת אפים (עיין נדרים דף ל"ח)

עיר בוטשאטש בארץ גאליציען הרה, עיר ואם בישראל בראד גדלה שעשועיה. כבן שבע עשרה שנה היה כאשר נתנו על שכמו משרת הרבנות קרייז סטאניסלאב, והוא אוה למושב לו עיר טיסמניץ, שבעת ההיא היו שם בין אציליה כמה גאוני עולם מחזיקי ישיבה. (מצויין שבהם היה ר' הערציל קיינטשיקער זצ"ל שבספר השו"ת הנוכחי בחלק אה"ע תמצאו מכתב רבינו אליו). וכאשר יצא לו שם בארצות, התעוררו עם בינות קהל פרעשבורג המעטירה, מוקירי רבנן אוהבי תורה, ונשאוהו עליהם בשמחה ושירה, כי זכו לשום נזר אלקים על ראשם. ונהרו אליו מכל פנות ועברים, צאן קדשים עדרים עדרים. אל נהרי נחלי דבש וחלב נוזלים מלשונו ורב גאונו. ימצו ישתו ממעין הנובע מקודש הקדשים. וירבו ויעצמו מאד תלמידיו היקרים אשר באו לחסות תחת כנפי צדקתו ותורתו. מישיבתו יצאו איתני עולם. המעט הידוע לי המה, הגאון החסיד הרב ר' מרדכי בנעט זצ"ל, והגאון הקדוש הרב ר' נפתלי מראפטשיץ. למדו אצלו עוד בהיותו בבראד. והגאון בעל חות דעת, הוא היה בטיסמניץ והוא היה אצלו ממושכי בשבט סופר להשיב לשואלי דבר ה' (עיין שאלות ותשובות חלק אבן העזר סימן כ"ה) ועוד גאונים הרבה כיוצא בהם. מספר הימים אשר חי בק"ק פרעשבורג היו כתשע שנים. ויגוע ויאסף אל עמיו יום ב' דחוה"מ סוכות תקס"ב. ובכל מקום אשר הגיעה השמועה אבל ומספד גדול ליהודים, אנו ואבלו שערי ציון המצוינים בהלכה. חיל וחומת ישיבתו אומללה. ארזי לבנון עליו עולפו. תלמידיו אשר שתו לרויה ממעיני חכמתו, יזוקו דמעה כמטר כי נפלה עטרת ראשם, אבד חסיד אשר חסו תחת כנפי קדושתו. נתעו כשה אובד כי חלץ מהם רועם רועה אבן ישראל ראש גולת אריאל, אשר נפשו ונשמתו רוחו וגויתו היו כספר הכתוב בו כל התורה כולה, וספרי הראשונים והאחרונים איש על דגלו היו חונים. (כי לא מלבי). חזו מאן גברא רבא קמסהיד, הגאון הקדוש חת"ם סופר במספד תמרורים אשר קנן עליו (נדפס בסוף הספר). ואשר נודע בשערים שהגאון בעל חו"ד קרא את כבוד רבינו בשם רבינו תם בעל התוספות. שמעו אזני מפיו הקדוש בילדותי בהיותי בעיר קוראב הסמוכה ללובלין, כד אתא