שו"ת ר' משולם איגרא לה

דהוי מצי לבטל ז"א דאכתי דכוי מצי למוכרו לא"י אחר או לאותו רק דהפי' דלאחר זמן איסורו דכיון דהוי אנוס וכמ"ש הפ"י דבכה"ג לא הוי עובר מן התורה בבל יטמין אם אנוס לאחר זמן איסורו. ודוחק לומר דדוקא דיש לו מעות לפורעו (מ) וא"כ לפי"ז מקשה שפיר ותסברא אמאי א"י שהלוה לישראל לכ"ע עובר. וא"ל משום הואיל דאי בעי פודה ואיירי באמת לאחר הפסח הוי הזמן פירעון ובמתניתין הוי הגיע זמן קודם פסח. ותליא בהך מילתא דלאביי לא הוי אסמכתא דהוי כמו דא"ל מעכשיו דלא הוי אסמכתא ועוד דלאביי הוי שעבוד ולא הוי כלל אסמכתא ולרבא אפילו קודם הפסח הוי אסמכתא. אך דעיקר הקושיא הוי מאי פריך ותסברא דילמא איירי דהגיע הזמן לאחר הפסח. קשה הא עכ"פ אמאי קתני לכ"ע עובר דהא דוחק לומר דאיירי דיש לו מעות דלפעמים דאין לו מעות. וא"כ כיון דהוי אנוס ולא עובר בב"י והחמץ הוי של א"י דלמפרע הוא גובה ואמאי אסור לאחר הפסח. אך עדיין י"ל דלא הוי אנוס דהוי מצי לבטל התנאי וכדלעיל דזה מצי לעשות גם בתוך הפסח. אך בכאן אליבא דמאן פריך [ואו דלא ס"ל כס' הש"ך דאפותיקי הוי כמו תנאי או דאיירי בלא אפותיקי] אליבא דר"מ דהוא ס"ל ברישא למפרע הוא גובה. והוא ס"ל דלא מצי א"ל הריני כאילו התקבלתי וא"כ שפיר הוי אנוס וי"ל דלר"מ אין חילוק בין אמר ליהוי בלי תנאי או התקבלתי דכיון דלא מהני בהתקבלתי לר"מ ה"נ לא מהני באמר ליהוי בלי תנאי ודלא כמ"ש באופן הראשון ושפיר הוי אנוס ואמאי אסור לאחר הפסח כנ"ל. ומשא"כ הרמב"ם דפסק כרבנן דא"ל התקבלתי מהני ולא הוי אנוס וא"כ שפיר פסק הרמב"ם דבשביל הואיל מהני דעובר ואסור לאחר הפסח. ועכ"פ ר' אפרים דאזיל בשיטת הרמב"ם (נ) ולדידי' ח"ל דודאי אין חילוק בין התקבלתי ובין אמר ליהוי בלי תנאי ושפיר מתורץ כדלעיל

והנה לשיטת הר"ח שכתב העיטור. ל"ק דמדמה שם גבי דאר"נ יתומים שגבו קרקע בחוב אביהם. אע"ג דאינו מוחזק. י"ל דלשון שכתב העיטור דכיון דבעי ב"ד אי אפשר למזבן המלוה לאחר. הא עכ"פ לענין זה דהוי מוחזק ואין ראוי' אין חילוק בין מוחזק בידו או לא למ"ד למפרע הוא גובה

והנה מ"ש המהרש"א שם בהך דר"נ [אמאי אם גבו] מטלטלין אין ב"ח גובה כיון דגם במטלטלין למפרע הוא גובה עיי"ש. ובאמת לא שייך ומאי הוה דהוי למפרע הוא גובה במטלטלין והוי של אביהם מעיקרא אך עכ"פ לא של מלוה שלו ואם הונח מטלטלין והוי מטלטלין דיתמי ולא מצי ב"ח לגבותו ממנו: סימן כב

והנה הא דהשמיט הרי"ף והרמב"ם הך דין דישראל דהלוה לא"י כו' וי"ל משום דהנה י"ל עוד. קושית הג"ת על העיטור בשם ר"ח דלעיל. משום דהנה קשה לפי מאי שכתב הח"י אם הישראל מקבל אחריות. ואפילו הדר מקבל הא"י אחריות לישראל. מ"מ כיון דהוא תובע לישראל. והישראל תובע לא"י עובר ואפילו המ"א [לא] פליג אלא משום דה"ל בביתו של א"י והוה לי' הישראל מקבל אחריות בביתו של א"י הא לא"ה הוי מודה להח"י (ס) וא"כ בכאן דכתבו התוס' דמיירי דפודה מאי הוי דפודה דהא באמת אם מזיק שעבודא של חבירו מאי דעשאו לו אפותיקי חייב ואמרינן ואפילו למ"ד דיני דגרמי פטור מ"מ מזיק שעבודו חייב אלמא דמזיק שעבודא עדיף טפי מגרמי. והגע בעצמך אם קבע לו זמן לאחריות לאחר רבע שנה ואפ"ה הוי עובר מכח גורם. ואפילו אם קבע זמן דא"י ישלם לישראל מקודם שקבע זמן להא"י ואפ"ה עובר וא"כ בכאן הא בזה החפץ דיש לו בידו הוי לי' הוא שעבוד עליו וה"ל גורם מאי אמרינן דעכו"ם יצרך לשלם אם נאבד. עכ"פ ה"ל כמו שהוא קיבל אחריות ועכו"ם קיבל לו אחריות דאפ"ה עובר

אך י"ל דה"פ דבאמת בכאן הא אפ"ה [כשלא נאבד] יצרך רק לגבותו ולתבוע מן המשכון ולגבותו. ומה לי דיגבה ממשכון או מא"י. בשלמא היכא דמעות הוי בעצמו אצלו שפיר יש לחלק דאין צריך כלל לתבוע עכשיו ואזי כשיאבד יצרך רק לתבוע הדר מנכרי. והנה זה א"ש לרבא. ומשא"כ לאביי דכיון דס"ל למפרע הוא גובה וא"כ ממ"נ אם לא יפרע לו הא"י הוי זה החפץ למפרע שלו ואין צריך כלל לגבותו וא"כ הוי שפיר כמו דין דח"י דלעיל דזה אצלו חייב והוא יגבה מן העכו"ם דהוי עובר ועכ"פ הוי באחריות כמו מזיק שעבודו אם לא יפדה. וא"כ לפי תירוץ התוס' בד"ה כשהרהינו דתירצו דלאביי מיירי כשפדאו א"ש רק הך בבא דעכו"ם שהלוה לישראל כשפודה ומ"ה עובר דכיון דלא קנה משכון. וא"כ צ"ל כי מתרץ לתירוץ התוס' כשפדה אצ"ל לאביי דפליגי בב"ח קונה משכון. רק דברישא אע"ג דפודה העכו"ם עובר לר"מ דכיון דס"ל למפרע הוא גובה והוי כמו דין דחק יעקב ועובר. אפילו כשפדה. ומוחלקין ר"מ ורבנן אם למפרע הוא גובה (ע) ומשא"כ בסיפא אע"ג דלמפרע הוא גובה מ"מ כשפדה הוי של ישראל ואחריות לא שייך. ורק מתורץ הסיפא ורישא פליגי בלמפרע הוא גובה. וע"ז מביא שפיר ראי' ומנא תימרא כו' ממ"נ מ"ש רישא ומ"ש סיפא אם ס"ל דלא קנ. למפרע ט"ש סיפא דהגעתיך עובר. ואלא ס"ל דקנה למפרע אזי לא מהני בישראל שהלוה לעכו"ם מאי דפדה וכדין דח"י וכדלעיל וא"ש ומנא תימרא ומתורץ כל הפי'

והנה לס' העיטור בשם ר"ח [י"ל כך דמעיקרא נמי איירי במוחזק המלוה] וא"כ כשהוא מוחזק והגיע הזמן. עכ"פ גם לרבא בהגיע הזמן ולא פרע הוי מזמן ואילך שלו. וא"כ לפ"ז תיקשי לרבא ג"כ וכן לאביי מ"ט דמ"ד דאין עובר נהי דלא ס"ל למפרע הוא גובה עכ"פ מזמן ואילך הוי שלו לגמרי. וא"כ הדרא הקו' עפ"י סברת הח"י. דהא יהא שלו אם לא יפרע ולא יצרך לגבותו ואם יאבד יצרך לגבותו מן הא"י. והוי כמו שהוא קיבל הישראל אחריות על עצמו והא"י הדר קיבל אחריות להישראל שהא"י יתבע מן הישראל והישראל יתבע מן הא"י. אך דאפ"ל דאיירי שהישראל יחד לו בית וכה"ג אע"ג דקיבל אחריות אינו עובר דלא מיקרי מצוי. אך כיון דרכא רוצה נתרץ דפליגי בב"ח קונה משכון. והקשו התוס' הא ר"י לא אמר רק שלא בשעת הלוואתו. ותי' התוס' דעכ"פ מיקרי מצוי אצלו בשעת הלוואתו. וא"כ לא מצי לומר דאיירי ביחד לו בית וא"כ אמאי עובר אפילו קונה משכון דהא לא מיקרי מצוי. אלא ע"כ צ"ל דלא איירי ביחד לו בית וא"כ תקשה דהוי כמו קיבל אחריות אצל הא"י והא"י קיבל אצל הישראל וכדלעיל ואמאי אינו עובר למ"ד דאינו קונה משכון: