שו"ת ר' משולם איגרא לג

אמרינן הואיל ואי בעי פדה. אך דילמא מתניתין איירי דקודם פסח הגיע הזמן כמו שפירש הרמב"ם לאמת. אך כ"ז דלא ידעו מהרהינו לא מצי לומר כן דתיקשי באמת לפי הך דעה בירושלמי דס"ל דהיכא דחייב באחריות דעובר בבל יראה ובל ימצא אע"ג דהוי של עכו"ם אסורה לאחר הפסח. ואמאי לא קתני במתניתין עיקר הדין דעובר בפסח (י) וי"ל דאיירי בביטל דא"כ אין עובר. והנה הרמב"ן וכן בס' פ"י כתב דהא דבמטלטלין שיעבודא לאו דאורייתא וכתבו דעכ"פ מן התורה אין חילוק בין מטלטלין לקרקע רק מדרבנן וא"כ מ"ה אינו עובר בעכו"ם שהלוה לישראל מן התורה אפילו אם לא ביטל ולא קנסו לאחר הפסח עיי"ש. וא"כ הדר תקשי אמאי לא קתני במתניתין בישראל דהלוה לעכו"ם דיהא עובר בפסח ואמאי קתני לאחר הפסח. וא"ל דאיירי דביטל קשה הא הש"ס פריך לעיל בדף ו' ונבטלי' בשית ומתרץ כיון דאסור מדרבנן כדאורייתא דמי ואין ברשותו לבטלו. ומביא בס' כנה"ג דיעות דמן התורה עובר אם ביטל בשעות דרבנן. וא"כ בכאן דהא מדרבנן לא משועבד וא"כ מדרבנן לא קנה הישראל. ואי אפשר למבטל דהוי אינו שלו מדרבנן והוי כמו שעות דרבנן דאי אפשר למבטל בשעות דרבנן ומן התורה עכ"פ עובר וקשה אמאי לא קתני דעובר בפסח אם הגיע הזמן קודם הפסח. ובשלמא אם הוי הגיע הזמן לאחר הפסח. א"ל כמ"ש המ"א דלא שייך בפסח דעובר דעדיין אינו שלו ועוד דהוי ספק אם עובר עיי"ש בסימן תמ"א ומשא"כ אם הגיע זמן קודם הפסח אלא ע"כ דהגיע זמן אחר הפסח. וא"כ קשה במתניתין בנכרי שהלוה לישראל יהא עובר מטעם הואיל ואם פדה אנא ע"כ דנא ס"ל לאביי דמוצא ומפקיע חמץ מידי שעבוד. וא"כ הוי בלתי תנאי לגמרי מטעם המל"מ הנ"ל דהוי כאילו ביטל התנאי ולא שייך הואיל ופריך שפיר ותסברא. אך בתר דמסיק בהרהינו וגם מתניתין בהרהינו וא"כ שפיר איירי מתניתין דזמן פירעון הוי קודם הפסח ולא שייך הואיל וא"ל דאמאי נא קתני בישראל שהלוה לנכרי דעובר בפסח די"ל דביטל איירי והיכא דהוי ביד המלוה לא שייך תקנת חכמים וגם מדרבנן משועבד ושפיר מהני ביטול ולא קשה ותיסברא די"ל מכח הואיל ואי בעי פודה עובר ומתורץ הכל

ובזה מתורץ המנא תימרא דלא מצי לאוקמי כמ"ש התוס' דהחילוק בין פדה אי לא. דכיון דצ"ל כמ"ש הרמב"ן דצריך גביי' אם [הפי' הגעתיך דלא פדה] מדנקט דא"ל דוקא הגעתיך. וח"כ תו אי אפשר לאוקמי' מתניתין קודם הפסח וע"כ דמיירי וכבר א"ל הגעתיך דאל"כ עכ"פ להרמב"ן [דבעי גביי'. וא"כ] עדיין מצי לפדותו (כ) וא"כ בזה מאי צריך לאשמעינן המתניתין דכיון דכבר קודם הפסח גבי ני' [ופשיטא דאינו עובר] אלא ע"כ דהפי' דהגעתיך דאמר ני' מעכשיו ולעולם היכא דמטא זמני' לא בעי גביי' ושפיר מצי איירי המתניתין בהגיע זמן קודם הפסח

ובזה מיושב ג"כ השני קו' (ל) דהנה באמת ברישא דישראל דהלוה לא"י דעבר והנה [קשה] נימא דמיד דהגיע הפסח מסתמא הישראל א"ל ליהוי בלתי תנאי (מ) אך י"ל כמ"ש הב"ש (נ) דלא מהני ביטול התנאי רק דליהוי המעשה קיים הא לאיפוך דנתבטל לא אמרינן עיי"ש וא"כ בכאן אינו יכול לבטל המכירה. אך בזה אם אמרינן דעכ"פ יכול למחול דאמר דהוי כאילו התקבלתי ומ"ה ס"ל לת"ק דאינו עובר. ור"מ לשיטתו דס"ל גבי שבועה דלא מצי א"ל הריני כאילו התקבלתי ומ"ה ס"ל דעובר יע"ש בגיטין דף ע"ד ע"ב שמביא הך פלוגתא (ס)

אך דהנה התוס' הקשו בגיטין (ע) כמאן מוקי אביי דס"ל למפרע הוא גובה ואין שיחרור מפקיע מידי שעבוד מתניתין דגיטין כו' עיי"ש. והנה הפ"י תי דאפשר דגם לאביי מוציא [מידי שעבוד] הואיל דיכול לסלקו מוציא שיחרור מידי שעבוד אע"ג דלמפרע הוא גובה או דמחוסר גביי' עכ"פ. וא"כ קודם דידע בהרהינו וא"כ בכאן מחוסר גביי' ואפ"ה ס"ל לאביי דאינו מוציא איסור חמץ כנ"ל (פ) וע"כ צ"ל דהוי פלוגתא דתנאי אם למפרע גובה ומ"ה אמר שפיר לימא כתנאי. אך בל"ה (צ) לא מצי לומר דהוי פלוגתא דתנאי דהוי מצי לומר דשם בגיטין ס"ל למתניתין שעבודא לאו דאורייתא ומ"ה לא אמרינן למפרע הוא גובה. אך דבהך ברייתא ס"ל לר"מ למפרע הוא גובה. והוא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ומשא"כ לבתר דמתרץ בהרהינו וא"כ בלא הרהינו דמחוסר גוביינא. א"ל דבאמת הוי לא אמרינן [דחמץ אין מפקיע מכח] למפרע הוא גובה רק דמפקיע ואו דכיון דבידו לסלק כדברי הפ"י. ומתניתין (ק) איירי דהגיע זמן קודם הפסח ומתורץ שפיר שני קושיות של התוס' (ר)

ואו דהוי הפי' כי מסיק בהרהינו אמרינן דאביי לא ס"ל למפרע הוא גובה רק בהרהינו וכמו שמביא העיטור בשם ר"ח. וזה הוי רק למסקנא וכמ"ש הרמב"ן דלמסקנא נא אמר אביי במטלטלין כן י"ל דלמסקנא לא אמר רק בהרהינו ומתורץ שם קו' דמקשה הג"ת על הר"ח שמביא העיטור. והמ"ל באמת ולטעמיך איך הוי בלא שומת ב"ד. וכן באמת מסקנת הש"ס דהמ"ל ולטעמיך לפי הסלקא דעתיך ועיין לקמן אחר זה: סימן כא

והנה י"ל קו' התוס' בדר"י קמפלגי תימא כו' עיי"ש וי"ל משום דהנה העיטור כתב בשם ר"ח דדוקא במוחזק אמר כן אביי. והקשה הג"ת דהא רבא הוא דמסיק בהרהינו אלמא מעיקרא הוי ס"ל דאפילו בלא הרהינו ואפ"ה קאמר אביי למפרע הוא גובה. ותירץ בס' התומים דהעיטור מפרש בהרהינו אצלו לא כפירש"י רק בהרהינו אצלו הפי' דאמר מעכשיו. אך באמת כי בהך ברייתא דאמר ותסברא וכו' ואלא בהרהינו. וכאן הא איירי בלא מעכשיו וא"כ קשה תי' התומים

וי"ל דהנה התוס' (ש) כתבו דאיירי בלא אחריות דאי באחריות בלא"ה חייב לבער עיי"ש וכתב הפ"י אם נימא כמו הך מ"ד דס"ל בירושלמי דאפילו קיבל אחריות