שו"ת ר' משולם איגרא לב

אמרינן דלא אמר אביי במטלטלין. והמאור כתב דאפילו בע"ח קונה משכון הוא רק כשלא פדה ע"ש. והנה באמת יש שני טעמים על הביטול אחד דמטעם הפקר (צ) ואחד דאין הטעם (משום הפקר) רק [דתשביתו] הוי ביטול בלב (ק). והנה אם אמרינן דהוי מטעם הפקר וא"כ בעינן כל דיני הפקר והפקר בכל דינים שוין למכר וא"כ אם קנין פירות כקנין הגוף וכמו דלא מהני מכר ה"נ לא מהני הפקר. אך [אי אמרינן] דביטול לא הוי מטעם הפקר ואין צריך דיני מכר (ר). רק באמת היכא דהוי אינו ברשותו לא מהני ביטול וכמו דאמרינן דלאחר זמן איסורו אי אפשר לבטל דהוי אינו ברשותו לבטל והתורה עשאו לענין שיהא עובר כאלו הוא ברשותו. אך דמש"ה לא מצי לבטל דהא לאחר זמן איסורו אי אפשר לבטל דלא הוי ברשותו וכאן [אפילו] קודם זמן איסורא נמי לא הוי ברשותו דהא אי אפשר למוכרו דאם ימכור לא חל המכירה מכח קנין פירות כקנין הגוף. ואם לא ימכרו נהוי כשיגיע הזמן אסור והוי אינו ברשותו (ש) אך דבאמת מצי למוכרו להך עכו"ם הלוה וכמו דאשה מצי למוכרו לאיש (ת). אך דהנה הבע"ת מביא בשם הרמב"ן דמשמע דכי דמגיע הזמן הוי ג"כ לרבא של המלוה דאמר רבא אכתי לא מטאי זמני' ומשמע דהגיע זמן הוי מיד של המלוה. ובאמת הא בעי ב"ד ובלי ב"ד אי אפשר למוכרו ותירוץ הרמב"ן דזה הוי הפי' דעדיין לא מטאי זמני' ר"ל דהוי הכל לכשיגבה הב"ד הוי בעת ההוא זמני'. וא"כ אם הוי כמ"ש הרמב"ן וא"כ אם ימכרו ללוה הא"י ומעולם לא יבא לידי גוביינא לא הוי של המלוה כלום. וא"כ הוי הכל אינו ברשותו ואי אפשר לבטל. ואם כן ה"פ ומנא תימרא דוסתברא קשה דילמא הפי' דמ"ה עובר מכח הואיל ואי בעי פודה. אך א"כ תקשי אמאי לא נקט לענין עובר בב"י וב"י בפסח. וא"ל דהוי איירי דביטול קשה לר"מ דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי והוי אינו שלו ולא יכול למבטלי' דכיון דלא מצי למוכרו לא הוי ברשותו וא"כ צ"ל הך תירוץ דהיכא דחייב באחריות אפ"ה שרי לאחר הפסח וא"כ לא מצי א"ל דהטעם מכח הואיל ואי בעי פודה דאמאי אסור לאחר הפסח. וא"ל דאכתי הוי הך התירוץ דאיירי בביטלו וא"ל איך מצי לבטל דלא הוי מצי למוכרו. דימכרו להך א"י דלוה. ע"ז מביא הך ברייתא וא"כ אם אמרינן דא"ל הגעתיך הפי' דלא פדה. קשה ל"ל הגעתיך דיאמר מכי מטאי לאחר פיסחא ומטאי זמן פרעון ולא פרעיה איגלאי מילתא דפרע צ"ל למפרע אלא ע"כ כסברת הרמב"ן דבעינן ב"ד או דלוה עצמו מרוצה, ומ"ה נקט דא"ל הגעתיך וא"כ אי אפשר למוכרו ללוה עצמו. וא"כ לא מצי איירי בביטול. אלא דס"ל דשרי לאחר הפסח אע"ג דעובר וא"כ שפיר הוי מסתברא של הותסברא דבמטלטלין לא אמרינן עכ"פ למפרע ומתורץ שפיר המינא תימרא: סימן כ

ועי"ל הרמב"ם דלעיל וגם קושיית התוס'. דהנה הרב מל"מ בהלכות מכירה פרק א' הביא בשם מהר"י בן לב דהיכא דהוי שבועה ויעבור השבועה אם יקנה בתרווייהו בכסף ובשטר. וא"כ כיון דהוי הברירה בידו דאם אמר אם ארצה בכסף אקנה קנה בכסף לחוד. וא"כ היכא דאיכא שבועה אע"ג דלא פירש מ"מ כיון דאל"כ יעבור על השבועה והוי כאלו פירש ע"ש. והנה הא איתא (א) דאם אמרה גבי קידושין וכן גבי גירושין דליהוי בלי תנאי מהני וכמו דפסק הרמב"ם כן וכמו דפירש הר"ן בכתובות דף ע"ג גבי לא תימא כיון שכנסה אחולי אחיל לתנאה דכיון דהדבר תלוי בתנאי יכול לבטל התנאי וליהוי קידושין וגט בלי תנאי. אע"ג דלא מצי לימחול הטעות גבי גט (ב) משום לצעורי קמכוון. אך אם אמר ליהוי בלי תנאי מהני ע"ש. והנה הדין דהוי קידושין למפרע. והנה הב"ש מביא בסימן ל"ח ס"ק ס"ב בשם רי"ו דאפי' לאחר מיתת המקדש מהני מחילת התנאי. וא"כ [ע"כ] דהוי למפרע [קידושין] דזה אין בידו [עכשיו כיון דמת]. אך צ"ל דהוי עיקר התנאי למפרע

ולפ"ז שפיר אפילו לאחר זמן איסורו מצי הישראל לומר דהוי בלתי תנאי והוי למפרע של הא"י דזה מהני. ולפי"ז [צ"ל] דהא דאיתא במס' ב"ק (ג) והא כיון דמטאי זמן איסורא איאושי קא מיאש. והוי הפי' דהוי רק כמו יאוש ולא הפקר ממש משום דיאוש לא הוי הפקר. והוי הטעם כמ"ש הפ"י דאינו ברשותו גבי יאוש וכן חמץ הוי לאחר זמן איסורו אינו ברשותו ודמיא אהדדי (ד) וא"כ כיון דמטאי זמן איסורו הוי כאלו אמר ר"ל דהוי מפרש דהוי בלתי תנאי. ואמאי יהא עובר להרמב"ם אם אמר מעכשיו הישראל לעכו"ם המלוה

אך י"ל דהפר"ח כתב דלהרמב"ם הוי אתי איסור חמץ ומפקיע דהא לא אתי ליד הקונה היינו המלוה כלל דחל איסור חמץ והוי הדין דיהא הישראל מבער. וא"כ ניחא דהא זה אין יכול לבטל התנאי רק אם התנאי עדיין תלוי ומשא"כ היכא דנתבטל התנאי וכן לשון הרא"ש ומביאו ב"י באה"ע סימן ל"ח יעש"ה. וא"כ מיד דבא זמן איסורו קודם שיבוטל התנאי אתי חמץ ומפקיע. וא"כ תו נתבטל לגמרי ולא מצי לומר דהוי בלתי תנאי ומיושב הרמב"ם. ובזה מיושב דזה הוי הדין דוקא לרבא דס"ל קונמות וכן חמץ מפקיע מידי שעבוד אך לאביי א"ל דאין הדין כן דמוצא ומפקיע חמץ מידי שעבוד אפילו בלא טעם דלמפרע הוא גובה וכן הוי ס"ד (ה) דהוי פלוגתא דתנאי אם קונמות מפקיע וכן ביבמות (ו) ר' בנאה לא ס"ל כן (ז) וא"כ הא הוי הש"ך (ח) דגבי אפותיקי הוי כמו שהתנה למפרע וז"ל דמאי דכתב לא יהא פרעון אלא מזו הוי כמו דא"ל מעכשיו יהא לך מכר אם לא אסלק לך עיי"ש. וכתב התומים דלאביי הוי כמו שהתנה דהוי מקודם מכירה דכיון דזבן מלוה מהני וכן כתב הפ"י דהוי כמו דהתנה למפרע יע"ש בגטין בפ"י וא"כ מ"ה אין עובר ולא אמרינן הואיל דאי פדה דהוי כאילו ביטל [וכאן לפי סברת העיטור ע"כ קודם דידעינן דהוחזק המלוה ע"כ איירי באפותיקי ואפותיקי ומוחזק שוין ועיין לקמן בסופו בד"ה והנה י"ל כמו]

אך מנ"ל דילמא באמת ס"ל לאביי אם נימא דהיכא דשייך דחל עליו איסור חמץ מכח הואיל אמרינן שפיר דחמץ מוצא ומפקיע מידי שעבוד (ט) אך א"כ תקשי מתניתין לאביי דהעכו"ם שהלוה לישראל אמאי לא