שו"ת ר' משולם איגרא שכה

הודה למצרים לחגא (ישעיה יט) והוא הסותם מעיני החכמה. ומזה כתיב יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע. גם ע"ז מורה נקודת קמ"ץ, כי הוי"ה בנקודת קמ"ץ מורה על מדה הנקראת אין והעלם דבר. ע"כ והפכתי חגיכם לאבל, ר"ל שיעשה מחג בפת"ח לחג בקמ"ץ. ע"כ נ"ל כי מזה הענין אמרו פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם של ישראל. והוא מהנ"ל כי יעקב אבינו ע"ה מת ביום א' דסוכות ונהפך להם חג פת"ח לקמ"ץ, ואיסתמא פתיחת הפתח. וראה פלא לקיים דברינו הנ"ל, שנות יעקב קמ"ז מגינים על קמ"ז קללות שבת"כ ובמשנה תורה. אמנם אותה הקללה אשר לא כתובה הוא נגד סילוקו של יעקב אבינו ע"ה ואין מי שיגין ומשום כן בכל הצרות נפתח העין והאוזן כמ"ש לעיל ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני משא"כ במיתת חכמים כנ"ל נסתמו העין והאוזן כי עי"ן אז"ן גימטריא יעקו"ב מלא בוי"ו ובמיתתו נסתם כל זה. ועתה אתם ברוכי ה' מה נאמר ומה נדבר הלא בשלנו הרעה הגדולה הזאת בשמח ישראל לאיד וחגא של עע"ג ועושים החגא לחג נהפך בעוה"ר החג לחג. אוי נא איך יערב לב איש הישראלי לישב בסוד משחקים ולעלוז ובפרט בימים של צער האלו, כי ידוע דימים אלו ח' ט' י' טבת היה חושך בעולם על העתקת התורה יונית. י' טבת בא העיר הקודש במצור ובו ביום באה השמועה לבני גולה כי נלכדה העיר. ביום ט' כתב הטור בשם הלכות גדולות שלא הגידו חכמים מה צרה היה בו. וכתב מג"א סימן תק"פ שבפיוט סליחות של עשרה בטבת אמר שמת בו עזרא הסופר. ולכאורה י"ל משום כן לא הגידו חכמים מה צרה היה בו מפני כבודו של עזרא שאמרו חכז"ל שהיה ראוי שתנתן תורה על ידו אלא שקדמו מרע"ה. והנה מצינו כי המן הרשע חשב לאבד היהודים בירח שמת בו מרע"ה ונהפוך הוא כי אדרבא אותו היום היה מגין עלינו כידוע. א"כ מ"ט לא הגין עלינו יום מיתתו של עזרא הסופר שלא להעתיק התורה יונית בימים ההמה, ע"כ מפני כבודו לא רצו לגלות זה

אמנם הטעם לזה שלא הגין עלינו נ"ל זה הטעם בעצמו מרומז בלשון זה שכתב בה"ג שהרי כל דבריו דברי קבלה. והענין אמרו חכז"ל כי הזקנים שהיו אחר יהושע לא האריכו שנים משום שהתעצלו בהספידא של יהושע. ויש לדקדק א"כ מ"ש הזקנים הלא זה מוטל על כל ישראל, ואם נאמר שהם היו הראשים בעם המספידים א"כ החטא רק על דבר אחד לדור ההוקם על אחר יהושע. אבל הענין בפשוטו כי במות יהושע מסתמא קם אחריו אחד מגדולי עולם ואם כי לא היה שקול כיהושע מ"מ מי הבין ההפרש שבין יהושע לאותו גדול וכל ישראל חשבו שנתרפא השבר עי"ז שקם אחריו והרי גזעו של יהושע מחליף, ע"כ בדין לא הספידוהו הרבה. אמנם על מי יש להתרעם על זקנים שבדור שהבינו ההפרש והי' להם להודיע זה להמון עם כדי שיספידוהו כראוי ולא כן עשו זקנים שבדורו של מרע"ה בראותם כי א"א להמון הדור להבחין ההפרש שבין מרע"ה ליהושע כי גם יהושע כחו רב וגדול ע"כ אמרו המבינים בעם פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, ועי"ז הספידוהו כראוי והגין עליהם אעפ"י שנא הניח כמותו מ"מ צער ההספד ממלא החסרון

ונראה כי כן היה בצדיקי' של עזרא הסופר לא הגידו החכמים מה צרה היה בו. ר"ל שחכמי הדור ההוא לא הגידו לההמונים כמה גודל הצרה במיתתו של עזרא ועי"ז לא נספד כראוי. ומשום כן לא הגין עליהם יום מיתתו ומשום זה היה חושך ג' ימים הללו כי אילולי היו החכמים מגידים מה צרה היה בו והיו העם מספידים אותו כראוי היה זכותו מגין והי' לנו לאור ושמחה כמו שגרם לנו משה רבינו ע"ה בימי אדר לשמחה וששון

איתא במס' מגילה דף כ"ג ע"א גבי ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו שנאמר ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתתיהו וגו' על ימינו ומשמאלו פדיה מישאל ומלכיה וחושם וחשבדנה זכריה משולם. ופריך הני שבעה הוו, ומשני היינו זכריה היינו משולם ואמאי קרי ליה משולם דמישלם בעובדי' ופירש"י תמים במעשיו. ויל"ד טובא כיון דזכריה עדיף מכולהו כיון דמתארו מישלם בעובדי' טפי מאינך א"כ מ"ט חשיב לי' לבסוף בשלמא הא ל"ק מ"ט היה מהשמאלים ולא מהימינים. י"ל דאדרבא שמאל עזרא היה נגד ימין השכינה והכי עדיף טפי. אבל מ"מ הא קשיא מ"ט קחשיב ליה לסוף כל השמאלים. ועוד לכאורה משמע דהיינו זכריה הנביא שהיה בימי עזרא, דעזרא היינו מלאכי כדאמרינן בפ"ק דמגילה. וא"כ היינו זכריה הנביא שהיה בזמן אחד עם מלאכי וא"כ זה זכריה כבר הוזכר כמה פעמים בקרא ובשום פעם לא מתארו משולם, ומה טעם דוקא הכא בשם משולם. ונראה לשים לב מ"ט אמר הכא מישלם בעובדי' דהיינו תמים במעשיו כפירש"י. ואילו בפ"ק דע"ז ובסוף מס' זבחים אמרינן צדיק במעשיו תמים בדרכיו תואר תמים על הדרכים ולא על המעשים והכא אמר תמים במעשיו וי"ל בשום לב מ"ש הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה בהיותו כבר בן צ"ט שנה התהלך לפני והיה תמים משמע דעד עכשיו לא זכה למה שהיה נח צדיק תמים. וי"ל כי יש אדם ענותן ושפל ברך נגד כל אדם וגם הוא צדיק ונשגב בכל מעשיו אמנם בכל זאת הוא מכיר בעצמו שהוא צדיק וחכם אלא שמ"מ הוא ענותן ושפל ברך. וזאת היתה מדרגתו של נח שהיה צדיק במעשי מצותיו וגם תמים בדרכיו עם הבריות כפירש"י. אך יותר מזה הוא מי שגם במצותיו תמים ר"ל שהוא עושה כל חפץ השם ולומד כל התורה כולה ואינו מרגיש בעצמו שהוא צדיק ונשגב כי כל כך הדבר מוטבע בו עד שאומר לכך נוצרתי וכל מעשיו הטובים הם ממש הטבע אצלו וע"ז הזהירנו השי"ת תמים תהיה עם ה' אלהיך, ר"ל אפילו במה שבינך לה' אלהיך תהיה גם כן תמים. וזאת היתה מדרגתו של אברהם אבינו ע"ה כמ"ש הרמב"ן על והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ר"ל אברהם אבינו ע"ה חישב שהשי"ת עושה עמו צדקה והוא אינו ראוי לכך ע"כ עתה שעלה למדרגה מעולה אמר הקב"ה התהלך לפני שהיא יותר ממדרגת את האלהים התהלך אלא התהלך לפני אמר השי"ת שעדיין ישאר בתמימות הנ"ל. והיינו דכתיב לע"ל אוסרי לגפן עירה ולשריקה בני אתונו. שהכוונה למ"ש חכז"ל יעשה אדם עצמו כשור לעול וכחמור למשא לד"ת שהכוונה כנ"ל שבכל רוב לימודו יהיה בעיני עצמו כחמור נושא ספרים הנוצר לכך. ואמר לע"ל ומתיקון העולם בביאת המשיח אי"ה אוסרי לגפן היינו בחינת התורה שהיא במדרגת גפן ויין כמ"ש הביאני אל בית היין, אוסרי כעיר בן אתונות שיהיה כחמור למשא כנ"ל. וע"כ אמר כאן דזכריה היה מישלם בעובדי' דודאי כל אנשי כנסת הגדולה שהיו אצל עזרא הסופר מימינו ומשמאלו היו צדיקים ותמימים. אמנם זה זכריה מילתא אחריתא הוה ביה שהיה תמים במעשיו כמו שהיה אברהם אבינו ע"ה שאפילו במעשיו היה תמים ולא רק בדרכיו וכמו שיהיה לע"ל אוסרי לגפן עירה וא"ש

ונבוא אל המכוון בעזהי"ת כי י"ב צירופי הוי"ה ית"ש הן נגד י"ב שבטים ונגד י"ב חדשי השנה וכל