שו"ת ר' משולם איגרא שכד

הספד

שקונן הגאון הגדול המפורסם מו"ה משה סופר זצ"ל בעל חתם סופר על שכיבת רבינו רשכבה"ג איש אלקים מו"ה משולם איגרא זצוק"ל

ויחי יעקב פי' רש"י למה פרשה זו סתומה מכיון שמת יעקב אע"ה נסתמו עיניהם מפני הצרות ובמדרש רבה הלשון שהתחיל עליהם השעבוד. ומקשים הרי במיתתו של יעקב לא נתחדש עליהם שום צרה ושעבוד כל זמן שהיה אחד מהשבטים חי. אבל הענין יובן בשים לב בקרא דכתיב ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה. ויל"ד דהול"ל במרעים הקמים עלי תשמענה אזני. ועוד הני שני תוארים תמר וארז אחז"ל בב"ב אלו נאמר תמר ה"א שאין גזעו מחליף קמ"ל ארז ואלו נאמר ארז ה"א שאינו עושה פירות קמ"ל תמר. וצ"ע מ"ש בהאי קרא דמתארו בהני תארים שלא נטעה לומר שאינו עושה פירות או שאין גזעו מחליף

וי"ל דודאי אעפ"י שכבר עברו על ראשינו מ"ט קללות שבת"כ וצ"ח שבמשנה תורה מ"מ כל אותן הצרות הם מעמידים את ישראל ומאירים עיניהם כדכתיב זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מה זית אינו נותן שמנו עד שכותשין אותו וחובטין אותו

אמנם א' הוא המחשיך עינים בעו"ה והוא שאמר מרע"ה אתם נצבים וגו'. ופירש"י שהתוכחות והקללות הם מקימין ומציבין והם כהיום הזה שמאפיל ומאיר. והתנה שם מרע"ה שזהו בתנאי ראשיכם שבטיכם זקניכם שוטריכם כל איש ישראל. ומובן ממילא בהעדר כל אלו ח"ו אין הקללות מאירים אלא מחשיכים עיניהם של שונאי ישראל ח"ו. ואין הכוונה שלא ישאר ח"ו שום צדיק. אלא שהצדיק שנסתלק אין משאיר אחריו כמותו ח"ו. וזהו שאמר ותבט עיני בשורי. ר"ל ע"י שונאים המכונים שוררי ע"י אותן השונאים מביטים עיני יותר ממה שהביטו מקודם. וכן בקמים עלי מרעים עי"ז תשמענה אזני ביותר. כי הצרות מאירות העינים. אמנם בתנאי אם בכל זה אותן הצדיקים העושים פירות כתמר הם יחליפו גזעם כארז ולא זולת. וזה הוא בעצמו פירוש המדרש שהתחלנו בו. כי בודאי כל זמן גירותם במצרים לצרה ולירידה נחשב להם. ובכל זאת הוסיפו אומץ בתורה ובהשגה כדפירש"י ואת יהודה שלח לפניו גושנה להכין לו מקום לישיבה

אמנם משמת יעקב אע"ה ולא הניח כמותו היו הצרות מחשיכים ולא מאירים עיניהם. הן אנו עתה בעוה"ר חשכו עינינו הרואות במיתת גאון יעקב אלוף התורה הגאון הגדול המפורסם מו"ה משולם איגרא זצ"ל שהיה אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א. שהיו שני זרועותיו כשני ס"ת עין ראתה ותעידהו אשר ממש א"א לשער גודל הבקיאות ומהירות החריפות אשר חוברו יחדיו לא יאומן כי יסופר. ווי להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא ונוריד כנחל דמעה מאין הפוגות. כי בודאי קשה לומר שימצא אחד ממלא מקומו בחכמה בו נתקיים מקרא מלא דבר הכתוב ושננתם לבניך שיהיו ד"ת משוננים בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם

איתא בפ' ואלו מגלחין כד נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר והרצון בזה כי כל בעלי השכל והחריפים שכיחי טובא ובשגם כי לעולם האחרונים מוסיפים שכל על הראשונים כננס ע"ג הענק וע"כ חושבים בסילוק חכם מהם כי יש ויש כמוהו או יותר ממנו. אמנם פירשתי דקדוק בלשון הקרא ואבדה חכמת חכמיו ובית נבוניו תסתתר ותיבת תסתתר מיותר כולו. כי היה די באמרו ואבדה חכמת חכמים ובינת נבונים. ג"כ לשון תסתתר. והיה לו לומר ובינת נבונים תאבד אבל הענין לפי האמור בזבחים דף צ"ו ע"ב דר' יצחק בר' יהודא הוה שכיח קמיה רמי בר חמא שבקיה ואזיל גבי ר' ששת וכו' שאל ליה רמי בר חמא מ"ט שבקיה א"ל מר כי בעינא מלתא פשיט לי מסברא כי משכחנא מתניתא פרכא לה ר' ששת כי בעינא מלתא מיניה פשיט לי ממתניתא וכו' וכ' רש"י שמשניות סדורות היו בפיו של ר' ששת כדאמרינן בעירובין דף ס"ו מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת

ונבוא אל המכוון כי בודאי הננסים הרוכבים ע"ג הענקים שכיחי טובא. אמנם בעוה"ר שכחת התורה היא מתגברת. וזהו לאוקמי גירסא תליא בסייעתא דשמיא כמבואר בפ"ק דמגילה. ולזה צריך להיות צדיק ונשגב שיהיה לו סייעתא דשמיא ובני עליי' מועטים הם ולא מוקמי גירסא ומה יועיל להם שכלם וחריפתם הלא מה שמחדשים ע"פ השכל. זה סותר וזה בונה ויבוא ננס אחר ננס וירכיבו זה על זה אפילו אלף ומה תועלת יש בזה. והיינו דאמר קרא. שלא רצה לומר שתאבד הבינה שהיא החריפות והשכל. כי זה איננו מסייעתא דשמיא רק מיגעתי מצאתי וכל ננס מוסיף על הענק

אמנם אמר ואבדה חכמת חכמיו. כי החכמה לאוקמי גירסא הישנה שהיה כבר בעולם. ואמר שזאת תאבד ר"ל. וממילא בינת נבוניו הנשארה תסתתר כי זה יסתור סברתו של זה. ולזה חושב אני כי במות רבינא אמר כן ההוא ספדנא לנבונים הנשארים. שאל ישיאו נפשם על שקר לומר הלא גם אנחנו נבונים. לא ידמו כן כי להיות הצדיק הזה לא הניח כמותו בצדקתו ממילא לא תהיה סייעתא דשמיא לאוקמי גירסא. ומה מועיל מעתה בינתכם. וידוע כי השכל מכונה בדבש כדכתיב דבש מצאת אכול. וד'ב'ש' ר"ת דיעה בינה שכל. ומכוון שהשכל הוא בחי' דבש ע"כ אנשים בעלי השכל הם בבחינת תמרים. ע"כ אמר ספדנא לעומת החריפים אשר עמדו לעומתו בשעת ההספד תמרים הניעו ראשיכם כי אעפ"י שאתם תמרים מ"מ זה הצדיק שמת היה צדיק כתמר שאין גזעו מחליף בצדקתו וממילא שאין גזעו מחליף בחכמתו. ומה לנו ולדבש שלכם

כן אנחנו היום במות הצדיק הזה הנמשל לתמר בלי ספק והוא מת בחג הסוכות העבר במקום דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות. שלשה מינים אלו מרמזין על הצדיקים שיגינו על ערבי נחל הנשארים. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. נלקח ממנו בעוה"ר המגין הנמשל לפרי עץ הדר וכף תמר ולהדס. ואם כי הקרבנו עולת ראיה עולה כולה כליל לה' ושלמי חגיגה משלם שמו ושלם היה. מ"מ לא שאבנו מהחכמה וממעיני הישועה כמו שהיו רגילים בחג הסוכות בבית ה' בשמחת בית השואבה אך נהפך עלינו הגלגל בעוה"ר ונסתמו מעינות החכמה ונהפוך שמחת החג לאבל מר. והענין כי תיבת חג היא מההפכים בנושא אחד. כי חג בנקודת פתח היא פתוח למעינות התורה והחכמה וירונו צדיקים וישמחו בה'. ומזה הענין כתיב ויחוגו לי במדבר לקבל התורה. עיין בפ"ק דחגיגה. ונקודת פת"ח מורה על זה. כי הוי"ה בנקודת פת"ח מורה על מדה הנקראת חכמה. אמנם ההיפוך מזה היא חג בנקודת קמ"ץ המורה על שבר כמו והיתה אדמת