שו"ת ר' משולם איגרא שכא

מקודם הרבע וכיון דחבירו זכה בהחצי עדיין לא זכה הוא כלל בהך רבע השני. דכיון דהוא לא הגביה רק רבע. והשתא דלא מצי זכי לחבירו בתפיסה וא"כ הוי ודאי רמאי. ומש"ה מוקי במקח וממכר אך קושית התוס' השני' דלמא הגבי' כולה לזכות רק החצי וע"ז שפיר הוי בב"א והוא סבר דהגביה מקודם ואך ע"ז שפיר שייך דבמציאה לא מצי לאוקמי דא"כ תקשי הא אין ספק מוציא מידי ודאי כמש"ל דכיון דהקושיא הראשונה דבתפיסה דתפס כל אחד החצי בלא"ה ל"ק דאל"כ הא הוי רמאי דאם הוי בתפיסה ומתורץ שפיר

ובזה מיושב לפמ"ש לעיל ליישב קושית התוס' בד"ה א"ד מנהיג עדיף וכו'. וא"כ לא הוי מוחזק וא"כ אם נימא דהשתא שנים לא קנו האיך הוי מוחזק וכדכ' התוס' בד"ה הנ"ל. ולפמ"ש א"ש דה"פ. דבאמת אפילו אם לא קנו שניהם ל"ק דכיון דלא הוו שניהם מוחזקין. אך זה קשה א"כ ניהוי כל דאלים גבר ואך דכיון דאמרי' דבאמת כל אחד סבור שהוא שלו וא"כ שפיר לא חב לאחרים וכמ"ש ושפיר הוו מוחזקין ומש"ה לא פסקינן כל דאלים גבר. ובלא"ה י"ל דל"ש כל דאלים גבר לחד דיעה היכא דהם מסופקין אם נימא דהטעם דזה אמת אתי ומסר נפשיה ובכאן ל"ש זה דכל אחד סובר שהוא אומר אמת

והנה עוד י"ל קושית התוס' בד"ה א"ד. משום דבאמת כתב הא"ז על זה דאמרינן מנהיג מי איכא מ"ד דלא קנה, ת"ל דהא איכא דעה בקידושין דלא קנה רק עיקר הקושיא הוי משום דכיון דרכוב קנה אזי בודאי מנהיג פשיטא דקנה. וא"כ לפי סברת המהרש"א דתירץ דל"ק קושית התוס' על שניהם רוכבין דכיון דשניהם לא עשו קנין המועיל שפיר הוו מוחזק וא"כ מה פריך דלמא באמת מתניתין ס"ל דגם רכוב לא מועיל וא"כ שפיר הוו מוחזקין. אך באמת י"ל דאם שניהם לא מיקרי מוחזקין נמי חולקין. וא"ל קושית התוס' דא"כ כל דאלים גבר די"ל דכיון דכל אחד סבור דודאי הוא הגביה מקודם ואם כן ל"ש הך סברא דמי שיודע שאצלו האמת ימסור נפשו דהא באמת כאן כל אחד סובר דודאי הוא הגביה מקודם. אך באמת קשה כיון דלא הוי מוחזק נ"ש אנן סהדי. וא"כ לפי שיטת ר' חייא אין מגיע שבועה דאורייתא דכיון דאינו מוחזק ל"ש אנן סהדי. אך באמת המוסירה שפיר קניא והוי שבועה על המוסירה. אך באמת הרוכב לא מצי קניא לחוד. וא"כ קשה קושית הש"ך דהאיך מצי לזכות החצי יותר לחבירו והוי התירוץ כמ"ש התומים משום דהוי אי לאו חבירו זכה כולה. וכן הקשה התוס' בדף יו"ד דמש"ה המגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו אע"ג דהתופס לבע"ח לא קנה משום דאי בעי הוי זכה לנפשי'. וא"כ הרוכב לא הוי מיגו דזכה לנפשי' דהרוכב לא מצי לזכות לעצמו דלא קנה אפילו אם לא יהא אחד מנהיג וא"כ לא זכה כלל במוסירה ולא הוי הדין דחולקין משא"כ בשנים רוכבין הוי שפיר שניהם תופסין במוסירה וצריך שבועה על המוסירה על מה דתפיס ונשבע על ידי גלגול ומתורץ שפיר קושית התוס' הנ"ל. דמשום דהוי רכוב לחוד קני א"כ שפיר הוי על המוסירה עכ"פ מיגו דזכי לנפשי' וזוכין שניהם בהמוסירה הא לא"ה הוי של מנהיג לבד

והנה על קושית התוס' דאין ספק מוציא מידי ודאי אמאי לא תי' התוס' דע"ז שפיר מהני מיגו דהוי אמר כולה שלי וע"ז הא לכאורה לא הוי מוציא. אלא ע"כ צ"ל דהוא חשוב [מוציא] דכל אחד מוחזק בכולה. וא"כ כיון דהדין בלא מיגו דאין ספק מוציא מידי ודאי הוי מה שתפס כאילו תפס בכולה. וא"כ א"ש מ"ש לעיל ליישב קושית התוס' בדף ח' ע"א בד"ה ואלא מסיפא ועיין שם היטב

ולפ"ז י"ל לפמ"ש לעיל התי' על קושית התוס' בד"ה א"ד י"ל נמי מה דכתב התוס' אין לפרש במה שיושב עליה דהיינו מיקרי תפוס בה אלא במה שתפיס במוסירה מיקרי תפיס בה דהא בסמוך לא נקיט רק מעדיפא דתפיס במוסירה. והנה המהרש"א הקשה דבסמוך אמרינן דתפוס במוסירה לא הוי מעלה בכאן לענין קנין. וי"ל דבאמת הוי הפי' במה דיושב ותפוס ברגליו אך באמת הא רב יהודה מסופק מה שמע ממר שמואל אם אחד בפ"ע לא קונה או דלמא תרווייהו איזה מהם עדיף וכמ"ש התוס' בד"ה רכוב לחודיה לא קנה. וא"כ לא מצי רב יהודה [להסתפק] דלמא אע"ג דלשמואל יושב לא קנה לרבנן דלמא רוכב קנה מכח תפוס. קשה ממ"נ האיך שמע ממר שמואל אם שמע דאחד לא קנה בפ"ע ע"כ שמע דרכוב לא קנה וכמו דאמרינן בש"ם מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד דלא קנה. א"ו רכוב הוא דלא קנה. ואלא דשמע ממר שמואל אם הוו תרווייהו בהדדי דאחד קנה ואחד לא קנה וא"כ ממ"נ אם רכוב עדיף תקשי קושית התוס' אמתניתין אמאי אמרינן דיחלוקו הא הוי אין ספק מוציא מידי ודאי. וא"ל כמ"ש לעיל דהוי מעיקרא יושב וא"כ לית ליה מיגו דהוי אחזוקי אינשי בגנבי דהא כיון דיהא הוא מנהיג יקנה הרוכב דאזלא מחמתי' קצת. קשה דהא א"א. דאם דיהא יושב מקודם. וא"כ קנה בישיבה ואמאי יחלוקו ואלא דהוי בב"א וא"כ הוי מיגו ולא הוי אחזוקי אינשי בגנבי דהא בהיתרא אתיא לידיה דמי יודע דחבירו יהא יושב כיון דהוי בב"א. וא"כ אם רכוב עדיף הוי אין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ אמאי איתא במתניתין דיחלוקו כיון דל"ש תירוץ התוס'. וא"ל דבאמת שמע ממר שמואל דהוי מנהיג עדיף ומתניתין איירי ברוכב ומנהיג ברגליו ומש"ה לא הוי מנהיג עדיף. קשה דכיון דס"ל דרכוב בלא מנהיג נמי קנה וא"כ הא הוי אינו מינו ואמאי לא מבטל למנהיג. וא"ל דזכה בשביל חבירו דהא צריך לעצמו אע"ג דלא מכוון וכמ"ש לעיל. הא באמת אין צריך [לעצמו] דמה אמרת אם כן יבטל הנהגה את הרכיבה שלו דכיון דאינו מינו ולא נעשה שליח זא"ז. ז"א דהא הוא הוי מנהיג ברגליו והוי עכ"פ מינו דמנהיג ולא יבטל וא"כ יקנה החצי וא"כ יטול הרוכב ג' חלקים והמנהיג רבע. ואמאי קתני במתניתין דחולקין. אלא ע"כ דשמע ממר שמואל דאחד בפ"ע לא קנה ומנהיג מי איכא מ"ד דלא קנה א"ו רכוב הוא דלא קנה. וא"ש מה דפשיט ר"י לעצמו. ובשלמא אם הקנין לא הוי רק מכח רכיבה דאזלא מחמתי' קצת ומש"ה אזי קנה הרוכב אזי ל"ק קושית התוס' דהוי אחזוקי אינשי בגנבי דהא ישב מקודם וא"כ מיד שהוא מנהיג יקנה חבירו וא"כ לא מהני מיגו. וא"כ לא מהני אין ספק מוציא מידי ודאי להוציא מיד המוחזק דלא עדיף מחזקה או רובא דאין מוציאין היכא דתפס קודם שנולד הספק וכמ"ש לעיל עש"ה. וע"ז מקשי ליה רב יוסף לר"י היכי פשיט מר רוכב מיושב דלמא הוי רכוב קונה מכח תפיסה במוסירה ובאמת שמע ממר שמואל דאחד מהם עדיף אם הוו תרווייהו בהדדי. וא"ל תקשי קושית התוס' י"ל דהוי הטעם במוסירה מכח תפיסה ומיירי בסמטא דאינו קונה במוסירה והא דקתני רוכב הוי מכח מנהיג ברגליו. וא"ל א"כ תבטל הרכיבה דכיון דהוי קנין דאיירי בר"ה דלא קנה במוסירה או כמ"ש הפ"י לתרץ קושית התוס' דמתניתין איירי דלא תפוס במוסירה משא"כ אם נימא דרכוב קונה מכח יושב עליו ותפוס בגוף הבהמה ובמתניתין קתני רכוב וא"כ אם איירי במנהיג ברגליו שפיר קשה תבטל הרכיבה את המנהיג משום דאינו מינו וכמ"ש לעיל עש"ה ושפיר מתורץ: