שו"ת ר' משולם איגרא שכ

דאין ספק מוציא מידי ודאי אזי לא הוי ודאי אפילו על חצי. ובשביל זה מה שתפס בידו לא הוי אין ספק מוצא מידי ודאי דזה הוי בבירור. ועיקר הטעם הוי כמ"ש לעיל דמכח אין ברירה אית ליה חזקת מרא קמא וע"ש היטב. וא"כ לשמואל [דלית ליה ברירה כמובא לעיל] תקשי במקח וממכר הא אין ספק מוציא מידי ודאי וע"כ צ"ל במציאה. וא"כ במציאה תו ל"ק דאין ספק מוציא מידי ודאי דהוי חצי שלו. דעכ"פ דהוי ודאי רק לאחר דפסקינן דיחלוקו משא"כ אם נימא דאין ספק מוציא מידי ודאי לא הוי ודאי על חצי וא"כ תקשי אמאי לא יהא חצי שלו מכח דהוי ודאי עכ"פ על החצי כמו שהוא לפנינו ואין ספק מוציא מידי ודאי ואמאי אינו נוטל רק רבע. וא"ל דהוי ג"כ לזה דאומר כולה שלי אין ספק מוציא מידי ודאי וכקושית התוס' על רש"י. דהא באמת בזה לא הוי ודאי אפילו אם אין נוטל כולה רק ג' חלקים [ג"כ לא הוי ודאי] דדלמא הוי מסופק באמת וא"כ לא הוי שליח של השני דהא לא יבוא לידו חצי רק רבע. ולא הוי שליח על כל החצי בעד חבירו. וא"כ כיון דחבירו לא קנה הוי רבע של חבירו כמו שמונח ע"ג קרקע וזה וזה לא קנה כלל דהא אמרינן כיון דלא זכה החצי כולה והוי רבע דלא זכה לא זה ולא זה והוי כמו קני את וחמור. וכן מייתי הש"ס בתרומה דכיון דלא קנה כולה נתבטל כל הזכייה. וכן אמרינן קצת ראייה לזה מדלא קנה פקח לא קנה חרש. ועיין בא"ז דמביא בשם הר"י כ"ץ דהוי מטעם מיגו אבל עכ"פ זאת אמת דהוי כמו קני את וחמור. ומוכרח זו הסברא משום דכיון [דאהא] דאמר רבא דהוי מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבירו הקשה הש"ך בסימן ק"ה לפי אותה שיטה דס"ל דאינו יכול לזכות יותר ממה שמגיע לו א"כ אמאי אמרינן דזכה לחבירו החצי השני יע"ש. והנה רק התירוץ דבכאן הוי מיגו דזכי לנפשיה על כולה דהא אם לא יזכה לחבירו על חצי לא יזכה הוא כלל דהוי כמו שמונח ע"ג קרקע ולא קנה לא זה ולא זה. וא"כ הוי על הכל מיגו דזכי לנפשי' בכשיעור. אך עדיין קשה אמאי זכי לחבירו ברצי ניהוי זוכה לחבירו רק רבע או פחות והוי שפיר זכה לנפשיה דהא הוי הטעם כמ"ש בס' א"ז בשם תוספי תוס' להרא"ש דחבירו מסייע לו בהגבהה וכיון דכל אחד בתפיסתו מסייע לחבירו לא מבטל ועש"ה. ולא יקנו שניהם רק מעט ובאמת אפילו [שליח] בשכירות מיקרי חב לאחרים. רק היכא דהדין דלא מצי לזכות לנפשי' גוף החפץ אזי שפיר שייך [חב לאחרים] ועוד וכי התנו אהדדי באם שתזכה את לי מעט אזי אני אזכה אלא מה דהדין נותן א"ו צ"ל דס"ל לרבא דאם לא יזכה רק מעט. וא"כ נשאר אותו שלא זכה והוי כמו מתוך שלא קנה המותר לא קנה כלל וכמו קני את וחמור וא"כ כיון דמוכח דרבא ס"ל כן כסברא זו וא"כ תקשי לרבא קושית התוס' נימא אין ספק מוציא מידי ודאי כמו שהוא בפנינו דהוי של שניהם ואמאי אינו נוטל רק רבע אלא ע"כ צ"ל דאין זו סברא. דהא לא שייך לומר משום דהוי אין ספק להיפוך דהא הוי חצי שלו. דבאמת לא הוי ודאי על החצי אם נפסק דאינו נוטל השני רק רבע לרבא אם כן ליכא רבותא וע"כ צ"ל מנהיג ברגליו והוי רבותא לענין דמנהיג ברגליו וכמ"ש התוס' דכיון דהוי קנין בלא זה לא הוי מוחזק הכי הוי ס"ד. וא"כ מוכח בהיפוך דאל"כ לא מוכח ממתניתין דאיירי במנהיג ברגליו דכיון דבלתי זה נמי הוי קנין. בשלמא אם אמרינן דרוכב לבד לא קני אזי מסתמא מיירי במנהיג ברגליו דהא בלתי זה לא הוי רכוב קניא משא"כ אם רכוב לבד הוי קניא ומש"ה מפיך שמואל דס"ל כרבא. משא"כ להרי"ף והרמב"ם דפסקו דלא כשמואל דס"ל כרבא מטעם מיגו דזכי לנפשי' אך מטעם דבמציאה מהני שפיר זכייה ולא ס"ל לטעמא דקני את וחמור וא"כ באמת א"ל דס"ל אין ספק מוציא מידי ודאי דכיון כמו שהוא בפנינו הוי ודאי וא"כ אם ס"ל דרכוב עדיף או מנהיג עדיף כי זכו ביחד אזי לא מהני מה דהוי שניהם מוחזקין דהוי מי שקנין שלו יותר מועיל דהא אין ספק מוציא מידי ודאי. וא"ל א"כ אמאי איתא במתניתין זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי דאין נוטל רק רבע זה שאומר חציה שלי הא קשה דנימא אין ספק מוציא מידי ודאי וכמו שהוא בפנינו הוי של שניהם ויהא נוטל כל אחד חצי. י"ל דהוי להיפוך ג"כ אין ספק מוציא מידי ודאי דכיון דחצי ודאי שלו. ואין לומר הא לא נעשה שליח. דז"א דכיון דעכ"פ נוטל רבע והוי שליח של חבירו ומהני תפיסתו לחבירו ג"כ עכ"פ על רבע. ולא הוי כמונחת ע"ג קרקע דכיון דלא ס"ל הך סברא דמתוך שנשתייר מה דלא קנה הוי כמו קני את וחמור וא"כ באמת רוכב לחוד קנה ורבותא דלא נימא אין ספק מוציא מידי ודאי ורכוב עדיף לקנות או מנהיג עדיף. ואין ספק מוציא מידי ודאי באמת ס"ל. דלא מוכח ממתניתין דלא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי לשיטתיה וא"כ אין צריך להפך ר"מ לחכמים. ומתורץ שפיר הרי"ף והרמב"ם דפסקו רכוב לחודיה קניא

או י"ל דלפי שיטת הרמב"ן אפילו רכוב קונה דאזלא קצת מחמתיה אעפ"כ מיקרי אינו מינו עם מנהיג וכמ"ש בש"מ מהרמב"ן בב"ב דמייתי ראיה מכאן מרכוב ומנהיג דאינו מינו אינו מבטל דלא כתוספתא אע"ג דקנין רכוב הוי דאזלא מחמתיה קצת. וע"כ צ"ל דאעפ"כ מיקרי אינו מינו דכיון דלא מנהיג ממש. וא"כ א"ש המהו דתימא כמ"ש לעיל דהוי הפי' דכיון דהוי מנהיג ברגליו ורכוב הוי נמי לר"מ קנין המועיל מכח דאזלא מחמתיה קצת הוי אינו מינו מש"ה לא קנה המנהיג משום דל"ש דרכוב נעשה שליח דהוי זכי לנפשי' דהא באמת הוא יזכה אע"ג דלא נעשה שליח ברכיבה יזכה מכח מנהיג ברגליו אלא ע"כ צ"ל דבאמת מהפכין מתניתין וס"ל להלכה סתם מתניתין דהכא דרכוב לא הוי בפ"ע קנין בלא מנהיג ברגליו. משא"כ לשיטת הרי"ף דבאמת ס"ל דאין ספק מוציא מידי ודאי וא"צ לאוקמי במנהיג ברגליו וא"כ א"א לבטל אהדדי דכיון דהוי שלא במינו. וא"כ לא יקנה שום אחד מהם דמבטלין להדדי דכיון דנעשין שלוחין זה לזה ומתניתין לא איירי כלל במנהיג ברגליו ורבותא הוי מכח דה"א רכוב עדיפא ואין ספק מוציא מידי ודאי. דכיון דלשיטתיה הוי באמת לפסק הלכה אין ספק מוציא מידי ודאי ומתורץ שפיר הרי"ף והרמב"ם הנ"ל: סימן לא

והנה עוד י"ל קושית התוס' דהקשו בדף ח' ע"א בד"ה אלא מסיפא. הוי מצי למידחי דאי תפיס. משום דהנה לפי דמדחה הש"ס דמזה אומר אני מצאתיה לא מוכח כלום משום דכל אחד אומר כולה שלי. והנה הקשה בס' א"ז והאיך הוי החלוקה אמת. אך י"ל דכיון דבאמת דכל אחד סבור דהוא הגביה מקודם ותו א"א לאחר ליטול ואזי לא חב לאחרים דבלא"ה לא מצו אחרים ליטול דכיון דהן טוענים ברי א"כ כיון דלא הוי חב לאחרים וא"כ שפיר הוי מצי לזכות לחבירו וא"כ שפיר נשבע באמת דיש לו חצי. ובזה מיושב קושית התוס' הנ"ל דזהו אם מצי לזכות לחבירו משא"כ אם בעינן תפיסה תו אין החלוקה אמת משום דממ"נ אם באמת דבע"ד זה דאמר כולה שלי תפיס בג' רבעי וזה האומר חצי שלי תפיס ברבע וא"כ ל"ש בהדדי הגביהו וכל אחד סבור דהוא הגביה מקודם דממ"נ אם אפילו אמת דהוא הגביה