שו"ת ר' משולם איגרא לא

עכו"ם אסור לאחר הפסח. ואפילו אם ס"ל כר"ש מ"מ (ד) הא הרמב"ם פסק דגם בביטלו הוי עכ"פ אסור לאחר הפסח. וא"כ מעולם לא הגיע לידו והוי כמו שם מת הבן דלא אתי לידי' כלל. ולא מהני הפקר שלו ומ"ה עובר בפסח [לר"מ] ורבנן ס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וחל הפקר (ה) ואינו עובר לאחר שביטלו וכ"ע באמת ס"ל כאביי דלמפרע הוא גובה ולענין עובר עכ"פ עובר דשניהן דברים אינו ברשותו ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו ואמאי צריך לאוקמי' כתנאי

אך די"ל (ו) דהנה הסיפא דקתני הא א"י שהלוה לישראל לכ"ע עובר ואמאי לא מהני ביטול אם איירי בביטלו. אך עדיין י"ל דהנה הרמב"ם מביא דעת הגאון (ז) דלחמץ ידוע לא מהני ביטול וכתב הפ"י דהטעם דאמת הפקר לא מיעוט משלך. דשלך לא מיעוט רק של כותי ולא הפקר [והא דמהני ביטול הוא] רק מתשביתו. ותשביתו לא הוי רק על חמץ שאינו ידוע הא על חמץ ידוע לא מהני (ח) והן זה אמת עכ"פ אם חמץ הפקר הוי בביתו של עכו"ם בודאי אין עובר. דאטו צריך ישראל לעבור על כל חמצו של הפקר שמונח בר"ה או בבית אחר רק בביתו. וכן בל"ה איך דאין יכול לבער מהני אפילו לחמץ ידוע וכמ"ש הפ"י וכן הכ"מ (ט) דהתורה הטיל ביד חכמים לפי מה שהם מבינים במקום דיכול לקיימו (י). וא"כ מ"ה בסיפא דהוי החמץ בבית ישראל דהא השתא ס"ד בלא הרהינו איירי הכל. וא"כ הוי בבית ישראל ובל"ה לא מועיל ביטול (כ) בלא למפרע הוא גובה רק דנאמר דלא יעבור מכח דלמפרע הוא גובה [והוי חמץ של א"י] זה קושית הש"ס אחר כך דמקשה באמת ותסברא כו' (ל). ומשא"כ ברישא דהוי ברשות א"י. ושפיר הוי מועיל ביטול רק דלר"מ לא מהני ביטול מכח קנין פירות כקנין הגוף דמי. ולרבנן מועיל ביטול כיון דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. וא"כ כיון דהוי ברשות עכו"ם שפיר מועיל ביטול ומאי פריך כתנאי. דאביי מצי לאוקמי כד"ה במאי דס"ל למפרע הוא גובה

וי"ל משום דהנה באמת כמ"ש הרמב"ם (מ) דאע"ג דלא פדה לבסוף מ"מ עובר הואיל דבידו לפדותו עיי"ש רק דקשה לפי"ז במתניתין באמת אמאי קתני דא"י שהלוה לישראל דאין עובר ורק [דצ"ל] דבאמת במתניתין קתני רק דשרי לאחר הפסח והנה מתניתין [י"ל דמ"ה אינו עובר משום דהא] איירי בביטלו (נ). והנה בזה יש שני דיעות בירושלמי דחמץ של א"י והישראל קיבל עליו אחריות אם אסור לאחר הפסח או שרי לאחר הפסח. והנה מהרמב"ם משמע דפסק דאסור לאחר הפסח דהכי כתב בפ' רביעי וז"ל ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לקיימו אצלו ומותר לאוכלו אחר הפסח שברשות א"י הוא עיי"ש ומשמע דאם קיבל עליו אחריות אסור לאחר הפסח. אך אפ"ל רק באכילה קנסו בירושלמי ולא בהנאה יע"ש בס' פ"י וספר ח"י וא"כ בכה"ג דביטל וא"כ לא עבר בב"י וגם לא הוי חמץ של ישראל לכ"ע אין אסור לאחר הפסח. דהא מאן דשרי סבר דרק דחמץ של ישראל קנסו ולא על מה דעבר בב"י ולא על מה דעל הישראל לבערו. אך מ"ד דאסור מ"מ הואיל וכאן דלא עבר מן התורה [הואיל דביטלו] וגם לא הוי רק חמץ של א"י לכ"ע מותר. דע"י הואיל רק עובר הא באמת כיון דלא פדה לא הוי שלו [ואף] דבכ"מ היכא דהוי רק קיבל אחריות לא מצי להפקיר ולבטל עיין בספר פ"י וס' ש"א. מ"מ בכאן שפיר מצי להפקיר ואין עובר. דממ"נ אם יפדה יהא הפקר חל [ושפיר מועיל הביטול] ומש"ה ס"ל למתניתין דחמץ של ישראל דהלוה עליו א"י שרי לאחר הפסח. כן צ"ל לפי ה"א וא"כ ממילא מוכח דס"ל דכל כמה דלא ידע לאביי מהרהינו וגם במתניתין לא איירי בהרהינו. ע"כ צ"ל דהוי הטעם מכח דאיירי בביטול אלמא על חמץ ידוע מהני ג"כ ביטול או הפקר ואינו עובר אע"ג דהוי בביתו של הישראל וא"כ שפיר לא מצי לאוקמי הפלוגתא דתנא בביטול כנ"ל משום דקשה הסיפא אם הטעם מכח ביטול כנ"ל וקאי רק הפלוגתא לענין לעבור בב"י בתוך הפסח. ושפיר אמר דוקא כתנאי ופריך ותסברא ר"ל דאמרת סתם דקתני לא איירי בהרהינו כו' וכי מסיק אלא בהרהיני אע"ג דקתני סתם איירי בהרהינו וא"כ תו אין צ"ל כתנאי והוי ככ"ע אביי דס"ל למפרע הוא גובה והפלוגתא בביטלו ובקנין פירות כקנין הגוף דמי וכדלעיל ובאמת בחמץ ידוע לא מהני ביטול ומש"ה עובר בסיפא אע"ג דביטלו ולא מהני למפרע הוא גובה דהא הואיל ואי בעי פדה ועובר וחמץ ידוע הוי ג"כ וברשותו ובביתו לא מהני הפקר וכדלעיל. ורק במתני' אע"ג דקתני סתמא איירי בהרהינו וא"כ הוו חמץ ת"י כותי ושפיר דכיון דביטלו. והוי חמץ של כותי אם לא פדה באמת לאחר הפסח. ולא עבר הישראל דכיון דביטלו וחמץ הוי ג"כ של א"י שרי לאחר הפסח. ומתורץ שני קושיות התוס' דלעיל וגם הרמב"ם מתורץ דלהרמב"ם לא איירי כשביטלו ושפיר אמרינן הואיל ובידו לפדותו ועובר בב"י לאחר הפסח ומתורץ הכל

ובזה י"ל המנא תימרא שהביא הש"ס דהקשה הפ"י מאי אולמי מברייתא הראשונה. ובאמת לפירש"י הוי הפי' לאחר הפסח לענין אכילה ולא לענין ב"י וב"י והנה לכאורה ל"ק ותסברא דילמא הטעם הוי משום הואיל ובידו לפדותו ומשא"כ מתניתין ס"ל כמאן דל"ל הואיל. אך י"ל דהקו' אמאי באמת קתני לאחר הפסח ולא נקט עיקר הדין דעובר ב"י וב"י וכן הקשה בט"ז בא"ח על הטור בסימן תמ"א ס"ק ג'. אך י"ל או דהוי רבותא טפי משום [דס"ל כהך דיעה בירושלמי] דאפילו אם עובר על של עכו"ם [דקיבל אחריות] ואפ"ה שרי [לאחר הפסח] ונקיט כאן לאחר הפסח לרבותא דאפילו לאחר הפסח אסורה. או דבאמת איירי דביטלו ולא עבר (ס). והנה אם הך תירוץ אמת דלפעמים דעובר בשל א"י [בקיבל אחריות] ואפ"ה שרי [וכאן לאחר הפסח אסור] ואם כן [מקשה שפיר] (ע) דמה הוי דאמרינן הואיל. דאפ"ה עכ"פ יהא שרי לאחר הפסח דהוי של א"י רק דישראל עובר (פ). ואלא [דתאמר] התירוץ השני [דאיירי בביטלו] קשה הא לר"מ דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי ואי אפשר למבטיל וכדלעיל ומש"ה מקשה שפיר ותסברא

והנה הרמב"ן במלחמות כתב דבאמת לפי המסקנא